בשורות טובות לכולנו בכל יום ויום

דינה128

New member
סיפור שמתאים לתקופה, לדעתי

שלומות,
סיפורו של נהג המונית הניו-יורקי הזה, ריגש אותי מאד.
כמה מתאים כמסר לשנה האזרחית החדשה!
תיהנו!

הגעתי לכתובת וצפרתי.
חיכיתי כמה דקות, וצפרתי שוב.
זו היתה הנסיעה האחרונה שלי במשמרת לכן, כשלא יצאו, חשבתי לנסוע.
משהו גרם לי להחנות ולגשת לדלת.
"רק רגע" בקע קול מבוגר ושברירי מבפנים
אחרי המתנה ארוכה הדלת נפתחה.
בפתח עמדה אישה קטנה בשנות ה-90 ולידה מזוודה קטנה.
הדירה נראתה כאילו לא גרו בה שנים.
לקחתי את המזוודה למונית וחזרתי לעזור לה.
הלכנו, כשהיא נשענת עלי ואני תומך בה.

היא הודתה לי כל הזמן על נדיבות ליבי
"זה כלום" אמרתי.
"אני מתנהג לנוסעים שלי כמו שהייתי רוצה שיתנהגו לאימא שלי".

כשנכנסנו למונית היא נתנה לי כתובת ובקשה שאסע דרך העיר
"זו לא הדרך הקצרה ביותר" אמרתי לה
"אה.. זה לא חשוב" היא אמרה "אני לא ממהרת"
"אני בדרך להוספיס. אין לי משפחה והרופא אומר שלא נותר לי זמן רב"
הושטתי את היד וכיביתי את המונה.

במשך השעתיים הקרובות נסענו ברחבי העיר.
היא הראתה לי בניינים בהם גרה או עבדה.
היא בקשה שאתעכב רגע ליד מחסן,
שהיה פעם אולם האירועים, בו רקדה בנשף סיום התיכון.

"אני עייפה" אמרה לפתע "בוא ניסע למקום"
נסענו בשתיקה עד הכתובת שנתנה לי.
שני אחים חיכו לה בכניסה.
פתחתי את תא המטען והוצאתי את המזוודה .
האישה כבר היתה ישובה בכיסא גלגלים.
"כמה אני חייבת לך" שאלה
"שום דבר" עניתי.
בלי לחשוב, התכופפתי וחיבקתי אותה.
"גרמת לאישה זקנה רגעי אושר" אמרה
לחצתי בחוזקה את היד שלה, והלכתי.

מאחורי נסגרה דלת.
זה היה הצליל של חיים שנסגרים.
לא לקחתי נוסעים אחרים עד סוף היום.
נסעתי בלי מטרה ספציפית שעות, שקוע במחשבות.
בקושי יכולתי לדבר.
מה אם האישה הזו היתה מקבלת נהג עצבני או חסר סבלנות?
מה אם הייתי נוסע בלי לגשת לדפוק בדלת?

אני חושב שזה הדבר הכי חשוב שעשיתי בחיים שלי.
אנחנו מתוכנתים לחשוב שהחיים שלנו סובבים סביב רגעים גדולים.
בעצם, רגעים גדולים תופסים אותנו בהפתעה – ארוזים להפליא
במה שאחרים אולי יאמרו "רגעים קטנים".

מאחלת שבשנה החדשה
נהיה יותר קשובים לרגעים הקטנים
ונזכור תמיד שפעולות קטנות של התחשבות וטוב לב
ממלאים עולמות שלמים!
 
למעלה