סיפור ליום כיפור
זהו סיפור על שני אחים שחיו זה לצד זה במשך הרבה שנים
בחוות שכנות עד שיום אחד הסתכסכו בשל ויכוח טיפשי.
זאת הייתה המחלוקת הרצינית הראשונה והיחידה ביניהם
שהתרחשה במשך כל 50 שנות חייהם.
עד ליום ההוא הם תמיד עבדו יחד את השדות,
התחלקו בידע ובתוצרת החקלאית וידעו לעזור אחד לשני בעת הצורך.
הכל התחיל עם אי הבנה קטנה וכפי שלפעמים קורה במצבים שכאלה,
המריבה התגלגלה למצב לבלתי נסבל, חילופי מילים פוגעות
ואחר כך - שבועות של שקט.
יום אחד נשמעה דפיקה על דלת ביתו של האח הבכור.
בפתח עמד נגר מזוקן עם ארגז כלים.
"אני זקוק לעבודה לכמה ימים", אמר הזר,
"האם אדוני זקוק לכמה תיקונים בחווה?".
"כן", אמר בעל החווה, "יש לי עבודה עבורך.
בחווה מעבר לנחל גר השכן שלי, שהוא במקרה גם אחי הצעיר.
עד לא מזמן היה בינינו שטח ירוק מדהים
אבל אז הוא הטה את אפיק הנחל על מנת שיחצה בינינו כגבול.
הוא בטח עשה זאת כדי להרגיז אותי, אבל אני עוד אראה לו…"
סיפר האח הבכור. "אתה רואה את העצים שעל יד האסם?
אני רוצה שתבנה מהם גדר בגובה שלושה מטרים.
אני לא רוצה לראות אותו יותר אף פעם."
הנגר שתק, חשב לכמה רגעים, ולבסוף רק אמר: "אני מבין".
החוואי עזר לנגר לסחוב את העצים ואת הכלים, ונסע העירה לסידורים.
עד הערב, כשהחוואי חזר, הנגר כבר סיים את עבודתו.
כשהחוואי הגיע לנחל, הוא נותר המום לגמרי.
עיניו כאילו יצאו מארובות העיניים, והוא לא הצליח להוציא מילה מפיו.
במקום לא הייתה גדר, במקומה היה גשר.
גשר מקסים ומיוחד, ממש יצירת אומנות,
עם מעקה מעוצב ופיתוחי עץ.
האח הצעיר לפתע הגיע גם הוא לערוץ הנחל.
הוא חיבק בהתרגשות את אחיו המבוגר ואמר:
"אתה משהו באמת מיוחד... לבנות גשר,
אחרי כל מה שאמרתי ועשיתי!"
בזמן ששני האחים התחבקו זה עם זה,
הנגר אסף את כליו והתכוון ללכת.
האחים פנו אליו ואמרו
"אנא ממך, הישאר עוד כמה ימים - יש לנו עוד כמה דברים לתקן בחווה."
"הייתי מאד רוצה להישאר, אדוני?? נכבדים", ענה הנגר,
"אבל יש לי עוד הרבה גשרים לבנות במקומות אחרים
ועוד הרבה דברים לתקן...".
בסיפור דופק בדלת נגר שבונה גשרים.
בחיים האמיתיים אין אף אחד אחר
שיכול לעשות בשבילנו את עבודת הסליחה והתיקון.
כל מה שקלקלנו, אנחנו צריכים ויכולים לתקן.
ואין יום מתאים מהיום הזה - יום כיפור - לעשות זאת.
