פינת הריפוי האישי לשבת

פינת הריפוי האישי לשבת


כל המעוניינים בריפוי, עצה, הכוונה, לשבת....
מוזמנים בשמחה לכתוב זאת בשרשור זה.
שבת נעימה לנו
.
 

Lagrangian

New member
הנה משהו

שוב ושוב לי ולחבר טוב יש את אותה המריבה. הוא מרגיש שאני דורש יותר מדי כאילו
זה קשר רומנטי, ואני נחרד כשהוא מתרחק ומנתק קשר. ואז הוא מנסה ליצור קשר, ויש
בלאגן. קורה בממוצע פעם בשנה. שנינו מבולבלים ממה שקורה (אם כי אחרי מחקר
קצר נראה שהיו לנו הרבה עניינים עם מערכות יחסים, כעס, קרבה ונטישה בגלגולים
קודמים).
מצד שני, אחרי כל סיבוב אנחנו משפרים את התקשורת בינינו ולומדים דברים חדשים
על מערכות יחסים.. (הוא יכול לממש את זה על חברה שלו. אני שומר את זה לתרחישים
עתידיים).

אז מה קורה שם בדיוק? זה כל פעם כואב *מאוד*, וכשאנחנו על סף נתק, אנחנו יוצרים
תקשורת מחדש. זה נשמע בריא? כמו משהו שיגיע לרזולוציה? כדאי להתרחק? איך
אני פותר את הבלבול שלי?

כל זאת ועוד בפרק הבא של..
יום שבת!
 
נשמע מעניין ומורכב.....

אנסה לאט לאט-

אם נשים הצד את המיסטיקה של הגלגולים כרגע.
ונהיה בהירים מכמה נקודות.

ברור שיש ביניכם קרבה פנימית ואהבה חברית.

שאלה להתחלה:
האם יש איזה שהוא יחס של פעיל וסביל, שבו הוא הפעיל בקשר, מה שמעודד אותך לפעול ואז הוא נרתע ממך?
כלומר, כל עוד הוא הפעיל ואתה הסביל...נוח לו.
יתכן ונוח לו בקצב שלו,
אולי כשהקרבה נעשית "צפופה" מדי, הוא נלחץ לאבד את שליטתו במערכת, או את עצמו.
יתכן וכשהוא מראה קרבה אליך, אתה מרגיש פתיחה, שאתה מפרש כאישור כניסה למרחב שלו. יותר ממה שהוא מתכוון.
אז אתה מאפשר לעצמך לפעול והוא מרגיש לא נוח.

כהתחלת פתרון:
אני חושב שצריך לדבר על המינון.
בפתיחות, מתוך אמון בקרבה הפנימית, שלא חייבת לקבל ביטוי חיצוני כזה או אחר.
כל עוד אתם יודעים שאתה קרובים בלבכם, לא תמיד חייבת להיות קרבה מעשית פיזית.
אולי תבקש ממנו, שכשהוא מרגיש לא נוח, שיאמר לך שבזמן הזה-והזה הוא לא פנוי.
תן לו את הזמן שלו והוא ירגיש שאתה חבר שמבין אותו ואתה תרגיש שהוא אמיתי איתך.

גם לי יש חבר קרוב, שיודע שאני עסוק (יותר ממנו
) והוא יכול להתקשר אליי כמה פעמים עד שאנו נפגשים.
אני מתקשר הרבה פחות ממנו, עד שלפעמים זה חד צדדי מצידו.
אבל הוא החבר הקרוב אליי ולכן הוא יודע שאני אוהב אותו בליבי ואם אני לא יכול להפגש איתו זה בגלל שזה לא הזמן.
אני יודע שהוא מתקשר אליי הרבה כשהוא רוצה להיפגש, ואני מרגיש נוח לומר לו "לא היום", "לא עכשיו", "לקצרה וכו'".
אני יודע שהוא לא מנדנד לי. וגם אם כן..מותר לו. וגם הוא מרגיש את זה...שמותר לו
.

אני מקווה שיש משהו בדבריי

הם ברמה הבין אישית, לא אנרגטית ולא קרמתית ולא בעניין גלגול נשמות.

לאט לאט.

כרגע כבר מאוחר,
מחר אני בריטריט עם גרצ'ן רינפוצ'ה (אדווח לכם).
איני יודע מתי אכנס לפורום.
אולי מחר, ממש מוקדם בבוקר,
ואולי רק בראשון.

לילה טוב בינתיים.
 

Lagrangian

New member
זה מה שעשינו

סיכמנו על להגיד אחד לשני כשהרגשות של הדפוס שלנו עולים. ואז כנראה
אפשר יהיה לפתור את זה, כי בד"כ אין כוונה רעה מאחורי הדברים, רק חוסר
יכולת, על גווניה השונים..
 
יפה, מקווה שתצליחו....

תצטרכו רק כל אחד עם עצמו, ללמוד לא להכנס לרגשות מקשים. לסמוך על החיבור הפנימי האמיתי שלכם. לדעת שהצד שני עדיין אוהב ורוצה את הקשר, גם ברגעים שהיישום המעשי שלו נדחה.
 

Lagrangian

New member
תודה

זה רק צד אחד של המטבע.. (וזה קשה לכשעצמו)..
נצטרך גם ללמוד לתקשר יותר טוב.
 

ינוקא1

New member
טוב . ..

מהנסיון שלי עם "מערכות יחסים" , אף פעם אין מקרה , ותמיד יש לבעיה אספקט של "יין" ו"יאנג".
אין דבר כזה שבבעיה יש צד אחד "לא טוב" וצד שני "טוב". תמיד שני האנשים המעורבים הם ביטוי של אותה תופעה רק הפוכה.

זה יכול להיות "סאדיסט" \ "מזוכיסט" , "אקטיבי מידי \ אדיש" , וכו' וכו'.
אנחנו פשוט נמשכים לאנשים שמשקפים לנו את אותה הבעיה שלנו - רק הפוך.

ראיתי זאת פעמים רבות , כמעט בכל מקרה שיצא לי לנתח לעומק.

(הנסיון שלי בא בעקבות הרבה "ניתוחי מקרה" בישיבות הצוות שעשיתי עם הצוות בשדרות שכולל הרבה עוסיו"ת ומטפלות).

אז על פניו :

במקרה הזה , אתה יותר צד ה"יאנג" של הבעיה - הצד הפעיל וה"דביק" המחפש קשר וקרבה.
והחבר שלך הוא הצד ה"יין" הנחרד מקשר וקרבה (בדר"כ זה אכן נובע מ"פחד להתאכזב" עקב נטישות בעבר).

מכיוון שאתה כאן שואל על פתרון ולא חברך , אז מן הסתם הדרך עבורך היא לאזן את ה"דביקות" הזו.

והדרך היא , בגדול , למצוא את השלימות שלך בפנים.
החשיבות של הקשר ה"חיצוני" נובעת מכך שבפנים אנחנו מרגישים "לא שלמים".
ואז אנחנו מחפשים את השלמתינו באנשים מחוצה לנו.
ככל שאנחנו מרגישים בפנים "חסרים" יותר , כך נהיה "נואשים" יותר למצוא קשר.

לעומת זאת , ככל שאתה מוצא את השלימות שלך בתוך עצמך , אתה מגיע למצב בו אתה יכול להיות שמח בבדידות שלך , ואינך באמת זקוק לאיש.

זה לא אומר שלא תיצור קשרים חברתיים , זה כן אומר כי הקשרים הללו לא יהיו מתוך "נואשות" , אלא מתוך בחירה -
ברגע שתרצה , תהיה לך היכולת להתנתק.
ברגע שתרצה , תהיה לך את היכולת להתחבר.

גם ברמת האנרגיה , אם כרגע האנרגיה היא "דביקה" מעט , אתה יכול ממש לשנות את התמהיל שלה שתהיה דביקה פחות.
ושוב זה מאוד קשור לנשימה ולחיבור לעצמי.

 

Lagrangian

New member
אז אתה בעצם אומר לי

"ברגע שתפתור את אחת משלוש הבעיות העיקריות בחיים שלך, הקשרים
שלך עם אנשים יהיו יותר טובים."
?

נראה לי שהבנתי את זה כבר :)
וגם את הדרך לפתרון..
אבל היישום לוקח בין 3 ל 10 שנים..
 

טרללילם

New member
לא ידועות לי 3 הבעיות

אבל אם אתה מכיר את הבעיה ואת הדרך , נראה לי שתוכל לעשות זאת יותר מהר ממה שציינת. ואם לא חידשתי לך בזה ,וידעת הכל גם לפני שכתבתי את מה שכתבתי , אז כנראה זה נכון.
 

Lagrangian

New member
יכול להיות שיש לי רק שתיים

זו הייתה הערכה :)
אני באמת מקווה שזה יהיה יותר מהר.
 

seelinewoman

New member
כמה שאלות לי

אמרת שאתה דורש יותר מדי, יכול להיות שזה משום שאתה מצפה ליותר מדי?
כלומר, במתחם הנפשי שלך, איך אתה רואה את החברות הזאת
עוד לפני שהיא יוצאת מגבולות המרחב שבו יש לך שליטה אל המרחב שביניכם שבו השליטה משותפת?
האם יכול להיות שאתה גם עושה צעד פנימה מעבר למרחב המשותף לכם
ונכנס מבלי לשים לב למרחב הפרטי שלו?
זאת נטייה רווחת אצל הילרים לשים גבולות המערכות יחסים שאינן טיפוליות
ולא לצאת מהדמות של מי שרגיל להיכנס לדלת פתוחה.
זה לא נעשה מזדון אלא מהרגל של שימוש בכלים שלנו.
 

Lagrangian

New member
אני לא סגור על איפה ה"די"

ביותר מדי. באופן כללי, נראה לי שאני גם מתבלבל לגבי טיב הקשר.
הנטיה שלי היא להתקרב, ומאחר ואנחנו מתראים כל יום, אני לא מצליח
לייצר מספיק ספייס כדי לאזן את זה.
אני לא הילר.. אני רק עושה נזקים :)
 
למעלה