מצטער להרוס

bartzvi

New member
מצטער להרוס

הערב יחול יום השואה.
זה הזמן לעצור רגע את מה שאנחנו עושים ביום יום, את
דרך החיים בה בחרנו ולחשוב על אלו שלא ניתנה להם
אופציה לחיות ולהבדיל אלף אלפי הבדלות לחשוב על אלו
הבאים אחרינו, מה אנחנו מנחילים להם.
בפסח, בהגדה, קראנו "והגדת לבנך" ודווקא ביום השואה, האמירה
הזו מקבלת משמעות גדולה יותר :
מספר ניצולי השואה הולך ופוחת, עדויות הראיה נעלמות
לאט לאט ואת מקומן תופסות עדויות השמיעה.
ביום הזה, אני לפחות, רואה כשליחות את חובת העברת
זיכרון השואה הלאה, לילדים, לדורות הבאים.
הסבים והסבתות שלי, שרדו את השואה, אך, הם מיעטו לדבר על כך.
הם נשאו את צלקות השואה על בשרם ובעיקר בנישמותיהם, אך לא
רצו להעביר את הסיפורים הלאה.
מעולם לא שמעתי את סבי מדבר על זה. בתיכון, כשהיתה
משלחת לגרמניה הוא התעקש שאטוס אך מעולם לא נימק.
היום, כשאני כבר יודע שצריך להתעקש - הם כבר אינם.
השואה היא הבור הכי עמוק שלנו ופיסגת האוורסט שלנו מצד שני.
שרדנו רצח עם והפכנו למדינה מובילה (כן, תמיד ניתן להתווכח על
נכונות המילה) ועם גאה.

לזכור, לא לשכוח ולדאוג שלא ישכחו !!
 
מעולה.

ללא ספק היום הזה הוא היום הזה בו מדגיש בצורה העזה ביותר את חוסן העם והיכולת שלו להתגבר על כל מכשול.
״לזכור ולא לשכוח״ וחשוב להנחיל זאת לכל דור.
 

lady d27

New member
יום עצוב

מסכימה איתך ועם בעלול, היום הזה מסמל את התלאות שעברנו בעבר.
חשוב בכל שנה להדגיש את היום הזה.
לי יש את החשש שככל שהזמן יעבור לו הזיכרון מטשטש לו ולכן חשוב להזכיר.
 
היום הזה

הוא יום כל כך חשוב, שהכל מתגמד לעומתו.
לא הרסת כלום, כתבת יפה ומרגש.
 
Nie Wieder!לעולם לא!

עצוב שרק בשבוע הזה נזכרים בניצולי השואה, שחלקם חיים לבד או בתנאים קשים.
מרתיח אותי הניצול של המוסדות בישראל של השואה לסחיטת כסף!
 

newcharm

New member
תזכורת חשובה בהחלט

ודרך נהדרת להפגין רגישות
(אבל זה ענין שלך עם עצמך כמובן)
&nbsp
 
אני לגמרי איתך

הסיפור שאתה מתאר דומה לשלי
אני זוכרת שבילדות שלי ניסיתי לשאול והם שתקו
היום אני מצטערת שלא חפרתי כי מלבד הסיפורים של אחרים והסרטים כתזכורת אין לנו כלום
אם לא נדאג להעביר את זה הלאה זה יעלם
מקווה שאצליח בזה
&nbsp
&nbsp
 
מסכים לחלוטין

אילולי סבי וסבתא החליטו לעלות בשנות העשרים נערים לבדם.. לא הייתי כותב שורות אלה.
מעולם לא דיברו מילה
מעולם לא סיפרו על הורים אחים ואחיות שנשארו שם.
ההורים לא העיזו לחקור.
דוד אחד... זה מה שנשאר מתוך עשרות
עד היום ליבי נחמץ שאפילו את שמותם לא גילו לנו מעולם.
כנראה רצו שלנו יהיו חיים רגילים
 
הדור ההא שתק ולא סיפק ולנו אסור לשכוח

כילדים אבא מדי פעם סיפר על המשפחה שנשארה בסקופיה קהילה שרובה הושמד בודדים נותרו מקהילה גדולה
סבי הבתר"י ארז את אביו אמו אשתו וילדיו עלו לארץ 1933 וכל מי שנשאר שם לא שרד
וסבי אמר דם לא פודים בכסף והשמד את ניירת שהגיעה משם
ואנחנו הילדים לא שאלנו והם לא סיפרו
כשרצינו לשאול לא היה את מי לשאול , , הם עלו כילדים וזכרו את מי שנשאר שם אבל לא סיפרו כלום על הנספים
ומאחר והקהילה הושמדה כמעט כולה לא נשאר בקהילה את מי לשאול וגם ביקור שורשים שעשה קרוב משפחה בסקופיה
גילה שהיתה שם רעידת אדמה אז לא נשארו מסמכים של הקהילה לפני השואה רעידת האדמה מחקה הכל העיר נבנתה מחדש
ואני מצטערת שלא יצא לנסוע עם אבי למסע שורשים לשם אולי היה מספר לנו מזכרנותיו של ילד בן 9 שעזב משפחה והיא נעלמה בטרבלינקה
ואת שמות הנספים גילו לפני כמה שנים במאגרים הממוחשבים של יד ושם בשם משפחה הקודם שרשום בתעודת המסע
וגם לו שרד אחד מהם לא ידע שהשם משפחה הוחלף שעלו לארץ , לכן אבי סרב לשנו שוב את שם המשפחה לשם עברי
ככה הקשר למשפחה כאילו נמחק לגמרי , וכיום כל ילד מהמשפחה שנוסע לפולין עובר דרכי שאספר על המשפחה שהיתה ואיננה
 
למעלה