בעקרון (אזהרה, יצא לי נאום. שוב...
בדתות בעלות הדרישות הגבוהות(high demand religious groups) וגם בכתות העקרון הוא זהה, שאם משהו טוב קורה זה בזכות האל, ואם משהו רע קורה זה כיוון שהאדם חטא לפי הכללים הדתיים.
 
אתן דוגמה על עצמי כשהייתי דתיה(ולא אכליל), כשמשהו טוב קרה אמרתי תודה לאל וכשמשהו רע קרה לי, חשבתי מה עשיתי לא טוב שלכן זה קרה לי.
כשמשהו קרה למישהו אחר, לא חשבתי שהוא עשה משהו שבגללו זה קרה אלא חשבתי שרע קורה וחשוב שנתפלל ונעשה משהו(דתי) שבזכות זה ה'עונש' יפסיק.
 
הראש שלי לא יכל מוסרית לחשוב על מישהו שהוא קיבל עונש כי עשה משהו רע, רק כלפי עצמי. יש לא מעט מאמינים שכן חושבים שהאדם כנראה עשה משהו שסותר את הדת (בין אם בכוונה, ובין אם מחוסר ידע-היינו "תינוק שנשבה")
 
ומציעים לאותו חולה או אחד שבמצוקה שיעשה מעשה טוב דתית ואולי בזכות זה יוושע.
 
מה שחשוב לזכור כלפי אותם דתיים או הדתיה שהייתי, שנמצאים בתודעה אחרת ותפישת מציאות אחרת מהתודעה הלא דתית. העולם הפנימי הדתי לא זהה לעולם הלא דתי.
זה ישמע מוזר למי שלא היה דתי, אבל הדת עומדת על התמסרות האדם כדי לתקן ולהציל את העולם. יש המון עידוד לעזרה לזולת, נתינה והתמסרות וויתור. הפרט הוא שולי ביחס לטובת הכלל
 
לצערנו החלק הזה נראה זניח לאור פסקי ההלכה הבעייתיים בהקשר הקורונה.
 
הרבה דתיים מקבלים החלטות לפי פסיקת הנחיות ממשרד הדתות ועם חותמת משרד הבריאות. לכן בעיני לפחות, חשוב להפנות את הטענות גם לממשלה עצמה, שחותמת על אישורי התכנסויות חריגים כשמדובר בסיכון כולם.
 
אמא שלי למשל, יותר בסיכון בדיוק בגלל זה. כי היא נשמעת להנחיות שאומרות שטבילת נשים במקווה היא חיונית ומותרת באישור משרד הבריאות ממש ברגע זה.
היא מאמינה עיוורת.
 
לשאלתך,כן. אבל יש ויש.
 
וגם תלוי למי זה קורה. אם משהו רע קורה לרב גדול זה אפקט הכפרה שציינת.
 
ישנם אנשים שחושבים שהם עוברים את מבחן האמונה של לסמוך על האל ולא "מפחדים" מהקורונה. חלקם ממשפחתי. הצלחתי להוריד אותם מהעץ הזה כשהטחתי בהם שיש הרבה אנשים טובים שחולים בקורונה והם ממש לא צדיקים אם הם יהיו אחראיים להדבקתם. הריבים שלי עובדים לשמחתי.
 
הרבה דתיים בבני ברק ומחוצה לה, לא חושבים כך. אני מקווה שמדובר בקומץ. אישית אני לא רואה הבדל ענק מספרית בין ישובים דתיים לאומיים לעומת חרדים שמככבים באחוז הגבוה בארץ, ההנחיות ההלכתיות ששתי הקבוצות מקבלות די דומות. ובסופו של דבר כל קבוצה מורכבת מבודדים, והרוב המוחלט לדעתי עושים הכל שלא להפיץ את הקורונה.
 
איפה שאני נמצאת אני עדיין רואה זלזול בהנחיות ולא רואה הבדל בזה בין דתיים ללא דתיים. יש בעיה של מודעות עדיין...
 
איך הנאום?
