שרשור מנצחת העונה - תקווה

[נטה אונה]

במיוחד על הזריחה מהתחת

 

[moiya1]

אהבתי, ג'וש

 

[אלזה4]

ענק

 

[Maybe Mary]

ואוו...אתה ענק!

 

[עיניים כחול לבן]

גאון!!!

 

[tiponet2]

תודה

 

[נטה אונה]

לכל מי שמודאג מהמחראה

באינסטה של תקווה יש כבר כמה סטוריז עם צעקות שמחה מהבתים כשתקווה זכתה
לא זוכרת שראיתי משהו דומה
אז היא תקבל המון המון אהבה בחוץ
לא רק מליאור

 

[דאגרוטיפ]

המחראה דינה להשאר בור ספיגה, עתה תספוג את מיצי עצמה.

 

[מורבידי]

והאנשים שם ? נחזור לראות אותם מסתובבים וחיים בינינו

השכנים האלימים שלנו, האישה שצורחת על מציל בבריכה , האישה שצועקת על הדיילת שתמכור לה את השוקולד... הבחורים שמרימים כיסאות זה על זה בימית 2000,
משום מה אני לא מעודד . החומר האנושי שם , הוא לא בוט וירטואלי מאחורי מסך בלבד .

 

[מורבידי]

.

.

 

[דאגרוטיפ]

לשם מה להסריח, מורבי? יכולנו לבקר בספארי, לו רצינו.

 

[מורבידי]

יודעת מה ? פעם ראשונה הקשבתי לך ומחקתי

לא צריך את זה היום

 

[דאגרוטיפ]

שיחנקו עם זוהמתם כי רבה.

 

[נטה אונה]

ישר לאמא ואבא בני דודים

לא יודעת, הייטרס תמיד מצחיקים אותי
&nbsp
&nbsp

 

[דאגרוטיפ]

לא נוהגת להתקרב למי מהמוזכרים שמדיפים צחנה. יש לי אף

סולד, אנין, ורגיש לניחוחות סרחוניות.

 

[איסי מיאקי]

מקווה בשבילה !

אולי זה טוב שיש ריחוק חברתי, ששונאיה הפסיכים יתקררו קצת...

 

[moiya1]

יתאדו, ליתר דיוק. היא שורדת, תדע להתמודד מול רפש אנושי.

 

[שם משתמש לפורום]

גם אצלנו שמעו כמו כשצועקים אחרי גול

 

[nicknick28]

משהו קטן על הגמר באווירת הקורונה

היה קצת מכמיר לב לראות את הקונפליקט הזה בין הצורך בשמירה על הנהלים והכללים אל מול האנושיות הזאת שניסתה לפרוץ כל פעם ולהגיד:
אנחנו עדיין בני אדם שכמהים לחום ומגע.
&nbsp
היה אפשר לראות את זה עם כל מודח שיצא מהבית,
הרצון הזה להתחבק,הרצון של המנחים לתת חום ונחמה לאנשים שהם עברו איתם כזה מסע ,
אבל אי אפשר.
&nbsp
איך שגיא הגיע כמה פעמים לעזור ולתת יד למודח שירד במדרגות,
גם אם זה אולי היה שנוי במחלוקת אם מותר או לא.
&nbsp
גם הפרצוף המבולבל של הדיירים שבעצמם לא בטוחים מה לעשות כשהם רואים את המנחים. לתת יד,מרפק,כלום?
&nbsp
ואת הבלבול הכי גדול ראיתי עם תקווה, כשהרימו את ידיה לניצחון.
רגע גדול בכל גמר של האח- הרמת ידי הזוכה .
זה היה ממש נדנד, נתנו לה יד ועזבו, נתנו ועזבו.
החזיקה את ידיה למעלה לבד ואז החזיקו יחד איתה.
מעין מאבק של עצמם בעצמם, נכון שאסור, ואולי במיוחד שזה בטלוויזיה מול מדינה שלמה...
אבל עדיין הם רוצים לתת לה את הרגע הזה שהוא שלה.
רוצים להיות איתה בזה.
&nbsp
&nbsp

 

[האחות הגדולה 1234]

היו נבוכים

כי האמת שלא הגיע לה.