חג שמח לקבוצה הכי משובחת באינטרנט שלעיתים
הרגשתי לא ראויה לכתוב בה (השנה גילינו שלא ראויה זה ביטוי קשה ולא מעצים נשים) קוראת אתכם שנים אבל השנה ממש התאהבתי בכם והחלטתי לקפוץ למים ולהשתתף. בסוף העונה הזאת אני שמחה בזוכה, בניר המאושר, ובאידיוטיות של אסיף.
בפעם הראשונה מכל העונות, חזרתי וראיתי השבוע את הפרקים הראשונים של העונה. זה מרתק לראות אנשים שאתה כבר 'מכיר' כי בשלב כלשהו אנחנו ממש מכירים אותם, בימים הראשונים שלהם בבית. מדהים להיזכר באמת עד כמה ניר היה מקסים ואנושי מההתחלה, עד כמה מיידי היה החיבור בין ליאור ותקוה, וגם החיבור שלו עם ניר, עד כמה מההתחלה ליאור לא באמת רצה את ירדן ואפילו נרתע ממנה, עד כמה ירדן היתה וולגרית ורעה. משהו מעניין שלא זכרתי הוא שאדם לא היה כזה נחמד בהתחלה, היה בו טיפה משהו כוחני, כנראה בגלל החבורה, ומשהו מתנשא, כנראה בגלל הרקע שלו. בכל אופן זה אישרר לי את חוסר ההתחברות שלי אליו ואת זה שלא היתה לי שום חיבה אליו. לא נעים לומר אבל שוב אסיף הצטייר לי כבחור מעניין ודי אותנטי בפרקים האלו, עדיין לא ברור לי אם זה היה אקט או שמשהו באמת נדפק אצלו בשלב מסוים ששינה אותו והפך אותו לאסיפי שאנחנו מכירים היום.
אסיים בנימה אישית... אני כאן בנכר רגילה לעשות את החג רחוקה מאהוביי בארץ אבל השנה מרגישה את הלבד קצת אחרת. שמרו על עצמכם וזכרו שזה רק זמני!