ביל גייטס החליט לערוך כנס ענק של מועמדים למשרת יושב ראש מיקרוסופט-אירופה.
לכנס הוזמנו 5,000 מועמדים אשר התכנסו באולם גדול. אחד מן המועמדים היה מוריס כהן, יהודי טוניסאי המתגורר בפריס.
ביל גייטס הודה לכל משתתפי הכנס וביקש כי כל אלה שאינם יודעים את שפת התכנות JAVA יקומו ויעזבו. 2,000 אנשים עזבו את האולם.
מוריס כהן אמר לעצמו "אני לא מכיר את השפה הזאת, אבל מה כבר אני יכול להפסיד אם אשאר? אני אנסה!"
בייל גייטס ביקש מהמועמדים שנשארו כי כל מי שאין לו ניסיון בניהול קבוצתי של 100 איש ומעלה, יקום ויעזוב את האולם. 2,000 אנשים נוספים קמו ועזבו.
מוריס כהן חשב לעצמו "אמנם אין לי ניסיון כזה, אבל מה אני כבר יכול להפסיד? מה יכול לקרות?" והוא נשאר באולם.
שוב ביקש ביל גייטס כי כל מי שלא סיים את האוניברסיטה בהצטיינות יעזוב את האולם.
500 אנשים נוספים עזבו.
מוריס כהן אמר לעצמו "עזבתי את ביה"ס בגיל 15 אבל אין לי מה להפסיד" והוא המשיך לשבת.
לבסוף אמר ביל גייטס: "כל מי שאינו דובר את השפה הסרבו-קרואטית מתבקש לעזוב."
498 מועמדים עזבו את האולם.
מוריס כהן חשב "אני לא דובר סרבו-קרואטית, אבל לעזאזל, אין לי מה להפסיד – אני נשאר".
מוריס מצא את עצמו באולם הגדול עם עוד מועמד אחד שנשאר אחרי שכולם עזבו.
ביל גייטס הצטרף אליהם ואמר "כנראה שאתם המועמדים היחידים המדברים סרבו-קרואטית, לכן, אני מבקש לשמוע שיחה קצרה שתנהלו ביניכם בשפה זו."
בקור רוח פנה מוריס לעבר המועמד השני ואמר לו:
"מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות?"
המועמד האחר השיב: "שבכל הלילות אנו אוכלים חמץ ומצה"