האיש שלימד את העולם איך עובד זיכרון
מאת: מערכת וואלה!
יום חמישי, 10 באפריל 2014, 8:44
קנת קוצ'ריין שהיה מושא מחקרם של חוקרים רבים מת 32 שנים אחרי שאיבד את הזיכרון.
המקרה הנדיר של אדם שאין לו עבר ולא עתיד, סיפק לאנושות צוהר חד פעמי אל נבכי המוח /
קנט קוצ'ריין, האיש שלימד את עולם המדע איך עובד הזיכרון האנושי, מת בשבוע שעבר בביתו שבטורונטו בגיל 62.
בשנת 1981 כשהיה בן 30 עבר קוצ'ריין תאונת אופנוע וסבל בעקבותה מ"אמנזיה אנטרוגרדית", שהיא אובדן זיכרון של מה שקרה לאחר גורם האמנזיה. במשך למעלה משני העשורים לימד האיש שלא יכל לייצר זכרונות חדשים, את עולם הנוירו-פסיכולוגיה על זיכרון ותרם למחקרים רבים,
בהם כונה בשם K.C. כך פורסם במגזין Slate.
קוצ'ריין היה חבר בלהקות רוק, חגג בפסטיבלים, שיחק קלפים עד השעות הקטנות של הלילה והשתתף בקטטות ברים. הוא גם איבד את ההכרה. פעמיים.
פעם אחת כשערמה של חציר (באלה) פגעה בראשו
פעם שנייה כשנפל מאופנוע שטח.
בתאונה השלישית הוא כבר איבד את הזיכרון,
וגם את שני ההיפוקמפוסים שלו שמצויים בתוך האונות בשני צדי המוח ואחראים לניווט ולזיכרון.
בחקר המוח עדיין רב הנסתר על הגלוי
ההיפוקמפוס, כך למדו החוקרים בשנות החמישים, עוזר ביצירת ושמירת זכרונות חדשים ובשיחזור ישנים.
בלי היפוקמפוס מתפקד, תאריכים, שמות ואינפורמציה אחרת עוברים במוח כמו דרך מסננת.
או כך לפחות חשבו - עד שנתקלו בקוצ'ריין.
הוא הוכיח להם שבמוח האנושי עדיין רב הנסתר על הגלוי, ושזכרונות יכולים לעקוף את ההיפוקמפוס.
אחרי התאונה איבד קוצ'ריין את רוב זכרונות העבר שלו ולא יכול היה לייצר כמעט זכרונות חדשים.
חוקר מוח בשם אנדל טולווינג החל לחקור את המקרה וגילה כי המוח של קוצ'ריין דווקא כן יכול לזכור אירועים ואנשים מעברו.
הגילוי המפתיע הצטרף לגילוי נוסף, וטולווינג הבין כי כל הזכרונות הללו הם דברים שניתן למצוא בספרים.
טולווינג קרא לתופעה הזו "זכרונות סמנטיים", כאלה שנטולים כל הקשר או חשיבות רגשית. הם פשוט הפכו להיות דברים שקרו.
קוצ'ריין גם סבל מאובדן של "זיכרון אפיזודי" שהוא הזיכרון שקשור לאוטוביוגרפיה של כל אדם, כמו שמות, מקומות, תאריכים ואירועים.
ב-1979 למשל, שנתיים לפני תאונת האופנוע שבה נפגע, הכין קוצ'ריין הפתעה עבור חתונת אחיו וסילסל את שערו. למשך כל חייו הוא זכר שאחיו התחתן ואפילו זיהה את האורחים באלבום התמונות (עובדות), אך הוא לא הצליח לזכור שהיה בחתונה או איך הגיבה משפחתו להפתעה שעשה לה (החוויה האישית).
המעט שהצליח לזכור על חייו נראה כאילו נלקח מספר אוטוביוגרפי משעמם. אפילו רגעים מלאי משמעות הפכו ליבשים וטכניים.
הוא למשל זכר שמשפחתו עזבה את ביתה אחרי שרכבת עמוסה חומרים כימיים ירדה מהפסים וחומרים רעילים דלפו בקרבת מקום.
הוא גם זכר שאחיו האהוב מת שנתיים לפני התאונה שלו,
אבל לכל אלה לא הייתה חשיבות רגשית. שוב, הם הפכו להיות רק אירועים שקרו.///