קריאת השבוע - פרשת שלח

מיקי*

New member
קריאת השבוע - פרשת שלח


פרשת שלח / מה בין לימוד למעשה

בסוף פרשתנו מופיע אחד מהקטעים שאנו רגילים לקרא פעמיים ביום בקריאת שמע, המדובר בפרשת "ציצית". אך בגלל הפרשיה שפותחת את פרשתנו, פרשת המרגלים אנו נוטים לעבור על שאר הדברים בפרשתנו ברפרוף מה, ואין אנו שמים לב לקשיים שעולים מאותם פסוקים.

פרשת ציצית באה בסוף הפרשיה הכואבת של חטא המרגלים ועלינו להבין מה הדבר המקשר בין שתי פרשיות אלו.
המרגלים חוזרים ממשימתם לרגל את הארץ שאליה אנו צריכים להכנס, לאחר צפיה ארוכה שנובעת מזכרונם של יוצאי מצרים מסיפורי בית אבא, על "הארץ המובטחת" (בדרך אגב, ראוי לציין שזה אינו ביטוי מסורתי כלל. הארץ נתונה היא לישראל ולא מובטחת בבחינת: תמתינו שיקיים הבטחתו). לאור זאת עלינו להבין מה הניע את המרגלים להוציא את דיבת הארץ רעה?
המרגלים נכנסים לארץ לתור אותה. לאחר שהם רגילים להנהגה הניסית שהיתה במדבר, כל מה שהיו ישראל צריכים לעשות במדבר היה ללמוד תורה, לא היו צריכים לדאוג לא למזון ולא ללבוש. במילים אחרות לא היו צריכים לעבוד ולכן יכלו לעסוק ולהגות בתורה יומם ולילה. כאשר הגיעו המרגלים לארץ וראו את טובה, ואת הערים אשר בה, הבינו שלא יוכלו להמשיך באותה צורת חיים שהורגלו בה במדבר. כדי שהארץ תתן את פירותיה יצטרכו לעבדה, יצטרכו לבנות בתים ולטפחם. כלומר הבינו המרגלים שההנהגה הניסית תפסק, ויצטרכו לחיות בהנהגה טבעית ולא יוכלו להיות עסוקים בלימוד תורה כל זמנם כי יהיו עסוקים גם בצרכי פרנסה. דבר זה "הפחיד" את המרגלים. טעותם היתה שחשבו שחיים תחת הנהגה טבעית שבה צריך "לעבדה ולשמרה", זו ירידת מדרגה לעומת ההנהגה הניסית שחיו בה במדבר. על כן בסוף עניין המרגלים, מביאים לנו אות לזכרון על מנת שלא נחטא, אלו הן הציציות שלובשים אנו על גופנו.

כאשר אנו מסתכלים בפרשת ציצית עולות לפנינו כמה שאלות: למה חוזרת התורה שלש פעמים על מצות ציצית וכן במה הציצית מזכירה לנו את כל מצות ד' ומונעת מאיתנו לתור אחרי לבבנו. (מעניין הדבר שהפועל שמשתמשת בו התורה בפרשת ציצית להגדרת החטא הוא "לתור", כפועל שמשתמשת בו התורה כדי להגדיר את משימת המרגלים).

על מנת שנוכל להבין את השילוש בפרשת ציצית, יכולים אנו לעיין בפרקי אבות שם עקביא בן מהללאל מדבר גם על שלושה דברים שאם יסתכל האדם בהם לא יבא לידי עבירה: דע מאין באת ולאן אתה הולך ולפני מי אתה עתיד לתן דין וחשבון. שלושה דברים אלו רמוזים לנו בפרשת ציצית. כאשר אומרת לנו התורה שלש פעמים את מצות ציצית, כל פעם באה כנגד אחד מהדברים שאומר עקביא בן מהללאל: ציצית זהו מלשון "מציץ מן החרכים", הסתכלות כפי שאומרת המשנה "הסתכל בשלושה דברים": "מאין באת" כנגדו מופיע "ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם לדודותם" כמ"ש "דור הולך ודור בא",צריך להבין שאני חלק ממשהו שהתחיל לפני. "ולאן אתה הולך" כנגדו מופיע: "ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת" שלאן אתה הולך זהו תכלית האדם ותכלת שבציצית רומז לתכלית סוד העולם. "ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון" וכנגדו: "והיה לכם לציצית וראיתם אותו" - ואין אותו אלא הקב"ה.

על זה נאמר בפרשת ציצית "ולא תתורו אחרי לבבכם" - דהיינו המחשבה, "ואחרי עיניכם" - דהיינו הדמיון. אלא תזכו לתור את הארץ שהיא המנוחה שעליה נאמר "וארון ברית ד' נוסע לפניהם לתור להם מנוחה". ואכן חטאם של המרגלים נבע מהשקפת עולם אשר בה לימוד תורה מופשט, גבוה בערכו מההתמודדות המעשית בחיי היומיום.

ההתמודדות המעשית היא העיסוק בתורה בפועל בעוד שהעיון אינו אלא תורה בכח. ולהתמודדות זו יש עוד מימד נוסף שאינו קיים במדבר, דהיינו בחוץ לארץ: הניסיון להקים ולנהל חברה אשר כל בחינותיה המדיניים והכלכליים יהיו מכוונים על פי רצונו של הקב"ה, או במילים אחרות, חברה אשר מקבלת על עצמה את האתגר להפוך את המוסר המוחלט - את הטוב - ליסוד חייה המדיניים והכלכליים ואשר קוראת לאתגר הזה: "דת".

שבת שלום
 

חוטהשני

New member
דבר תורה לפרשת השבוע פרשת שלח לך http://www.tapuz.co.il/blog/net/viewentry.aspx?r=1&EntryId=3538913

השנה במסגרת 'פרשת השבוע' בבלוג אני מתמקדת בנושא הקשר בין ההפטרה לפרשה.

השבת פרשת שלח לך היא פרשת שליחת המרגלים לתור את הארץ - וההפטרה עוסקת במרגלים שיהושע שלח ליריחו.

ההשוואה בין מרגלי משה (שתרו את הארץ) למרגלים של יהושע (שבאו חרש ליריחו) מאד מעניינת.


במסגרת הפינה - דבר תורה לפרשת השבוע.
פרשת שלח לך
כמה מלים על הפרשה מהויקיפדיה.
פרשת שלח לך היא פרשת השבוע הרביעית בספר במדבר. פרקים י"ג-ט"ו.
החלק המרכזי של הפרשה הוא חטא המרגלים. לפי צו אלוקים שולח משה רבנו קבוצה של 12 מרגלים - נשיאי השבטים לתור את ארץ כנען.
שליחות המרגלים נמשכת ארבעים ימים ובשובם חוזרים המרגלים עם אשכול ענבים כבד עד כדי שהיו צריכים לשאת אותו על מוט, רימון ותאנה. המרגלים מתארים את טובה של הארץ, אך עשרה מהם צופים בעיות קשות בכיבושה ומוציאים את דיבת הארץ רעה בקביעתם כי היא "ארץ אוכלת יושביה.
בני ישראל, ששומעים את הדברים מתלוננים ומתכננים לשוב למצרים. (הבכי לפי המסורת היה בליל תשעה באב).
שני המסתייגים, יהושע בן נון וכלב בן יפונה, מהסים את האחרים ומנסים לעודד את העם: "עלה נעלה וירשנו אתה כי יכול נוכל לה" (במדבר י"ג, ל)
אלוקים מתגלה לעם ומבקש להכות את העם כולו במגפת דבר ולהשמיד אותו.
לאחר תחינות של משה מומתק העונש, ונקבע שבני ישראל ישהו במדבר סיני ארבעים שנה, כנגד ארבעים ימים שהיו המרגלים בארץ, עד שימותו כל בני הדור, מבן עשרים ומעלה, למעט יהושע וכלב.
קבוצה קטנה (המעפילים) מבני ישראל מנסה להתקדם ולהיכנס לארץ ישראל באופן עצמאי, אולם ניגפת במלחמה מול העמלקי.
בהמשך הפרשה מובאים מספר ציווים הלכתיים, בהן הציווי על הנסכים, הפרשת חלה, והבאת פר כקורבן חטאת על חטא כללי של העם.
בני ישראל מניחים במשמר אדם שנמצא מקושש עצים בשבת, עד שיינתן הדין לחטא מסוג זה. הם מצווים על ידי האל להמיתו בסקילה וכך נעשה.
בסוף הפרשה מובא הציווי על מצוות ציצית (אותו קוראים בכל יום בקריאת שמע)
ולדבר התורה:
גם השבוע אני ממשיכה במתכונת של הקשר בין ההפטרה שקוראים לאחר קריאת התורה לפרשה עצמה.
ההפטרה היא בספר יהושע, פרק ב' פסוק א-כד. בהפטרה מסופר על המרגלים ששלח יהושע ליריחו לפני הכניסה לארץ ישראל ועל הקורות אותם בבית רחב הזונה.
הדברים הבאים הם של דוד נתיב מאתר כיפה –
http://www.kipa.co.il/jew/pash/71/33231.html

השוואה מעניינת בין מרגלי משה למרגלים שיהושע שלח.
האירוע המרכזי בפרשת שלח לך הוא שליחת נשיאי השבטים לסיור מקדים בארץ כנען, כדי לספר התרשמויות מן הארץ אליה העם עמד להכנס. התוצאות הקשות של דווח זה מובאות בהרחבה בלב הפרשה. יהושע בן נון היה אחד הנשיאים במשלחת זו, באירועי ההפטר הוא מנהיג העם.

ההפטרה, מיהושע פרק ב', מספרת על המרגלים ששלח יהושע למרחב יריחו, האיזור ששמש ראש גשר לעם ישראל בכניסתו לארץ. מרגלים אלה התבקשו לדווח על המצב העדכני באיזור, לקראת כיבושו, ועל הקורות אותם.

אירועי ההפטרה מתרחשים בז',ח' ו-ט' בניסן של השנה ה-40 ליציאת מצרים, מיד עם תום 30 ימי בכי אבל משה. העם נמצא בערבות מואב על ירדן יריחו, מזה מספר חודשים, וההנהגה יושבת בשיטים - נקודה במרחב ערבות מואב.
הציווי של ה' ליהושע להיערך לחציית הירדן תוך 3 ימים (התאריכים שציינו למעלה) גורם לפעול ב-3 מסלולים מקבילים:
א. להודיע לעם כולו ולצוותו על התארגנות לתזוזה.
ב. לקדם את 40 אלף הלוחמים משבטי עבר הירדן המזרחי לשמש חלוץ לפני העם, כפי שסוכם עם משה.
ג. לשלוח שני מרגלים חרש, ללמוד את איזור יריחו ואת העיר.

ההפטרה מתארת את האירועים בשליחותם של שני המרגלים, מן השיטים.
מרגלי יהושע שחדרו לעיר, ניסו למצוא מסתור ומקלט בבית רחב הזונה. זה מקום המאפשר גם לזרים להיכנס אליו ללא צורך בהזדהות. נתון זה היה ידוע גם לרחב וגם למודיעין הנגדי של יריחו. תצפיתנים של מלך יריחו זיהו את כניסת מרגלי יהושע לרחב ושלחו לעצור אותם. רחב גוננה עליהם, תוך סיכון חייה. לרחב היה ברור שישראל ינצחו בעימות עם יריחו ועמי כנען, מנקודת מוצא זו היא מתנהלת מול מרגלי יהושע ומול נציגי מלך יריחו.
היא מבקשת לסכם עם מרגלי יהושע שהם יגוננו עליה ועל נפשות בני משפחתה בעת כיבוש העיר, בתמורה להצלתם. המרגלים נשבעים לה בשם ה' ומתחייבים: לשמר בצורה שלמה ובריאה רק את בני משפחתה ואת רכושם. לשם כך הם צריכים לסמן את הבית, באמצעות חוט אדום שיקשר על החלון, את בני משפחתה המועמדים להצלה היא תכניס לביתה.
האחריות הוגבלה לאנשים שיהיו בתוך הבית. אדם שיהיה מחוץ לבית - "דמו בראשו".
"דמו בראשו" - הוא משפט קצר, שמשמעו: נטילת דמו (מותו) - בראשו (באחריותו).

שליחת מרגלים אינה דבר פסול. להיפך- במציאות של מלחמה טבעית (כפי שניהל יהושע בכניסה לארץ) יש חובה על המנהיגות לאסוף מודיעין.
אבל איסוף המודיעין צריך להתנהל בדרך הראויה: המשגר צריך להיות הדרג המדיני-צבאי (יהושע) ורק אליו יש להשיב את המידע שנאסף.
יש לשלוח אנשים מקצועיים (מרגלים ולא נשיאים לפי מפתח שבטי), בחשאיות מוחלטת.
שני אנשים מיומנים לא מושכים תשומת לב (לעומת משלחת של 12 נשיאים, המשדרת נוכחות בכל מקום אליו היא מגיעה).
לא כך היה אצל משה - שם ההתנהלות הייתה פומבית והדיווח לעם כולו. זו אינה משימת מודיעין אלא וועדת חקירה...


האווירה בה יצאה כל אחת מהמשלחות לשליחותה הכריעו את גורלה.

מרגלי יהושע יצאו בראייה מקצועית-עניינית, גם כאשר שליחותם הסתבכה, הם סיימו את המשימה תוך דבקות במטרה.

תיירי משה, שיצאו לתור את הארץ, יצאו מתוך אווירה של חשדנות, ואף שהצליחו לבצע את המסע במשך 40 יום ללא שום הסתבכות, הם חזרו מלאי תהיות והציבו סימני שאלה רבים ביחס לטיב הארץ וליכולת של העם לכובשה ולהתגורר בה.

אמנם על התנהלות זו הוכרע ש"דמם בראשם", אבל את המחיר המלא שלם העם כולו.


שנשמע בשורות טובות ושתהיה לכולנו שבת שלום
זמני כניסת השבת:
ירושלים- 19:10. תל-אביב- 19:25. באר-שבע- 19:26. חיפה- 19:18

זמני יציאת השבת:
ירושלים- 20:28 תל-אביב- 20:31. באר-שבע- 20:29 חיפה- 20:32
רבינו תם- 21:05

קישור לדף פרשת שלח לך
http://www.tapuz.co.il/blog/net/ViewEntry.aspx?EntryId=2553387
 
למעלה