קריאת השבוע - שמחת תורה וזאת הברכה

מיקי*

New member
קריאת השבוע - שמחת תורה וזאת הברכה


יהיו הדברים לרפואת אימי מורתי מרת חיה רות בת דינה ולרפואת יוסף בן אהובה מחבובה!

שמחת תורה בסיום התורה ובהתחלתה

פרשת וזאת הברכה מיוחדת בכך שהיא אינה שייכת למחזור שבתות השנה אלא דוקא לשמחתה של התורה. שמחה זו שייכת לגילוי של "וזאת הברכה" דוקא, שאין זאת אלא תורה, וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל ומתגלה הבחינה של התורה כברכה. עיקר דיבורה של התורה מאז הופעת האדם בעולם נמצא בין הברכה המקורית: "ויברך אותם אלקים ויאמר להם אלקים פרו ורבו, מלאו את הארץ וכבשוה" לבין הברכה שבפרשתנו, לומר לך כי תולדות ההיסטוריה האנושית, על אף הקשיים הנוראים המלווים אותה, הנה מבורכת. יש בכך הוכחה נוספת לאופטימיות היסודית של השקפת עולמה של התורה, לעומת הפסימיות המאפיינת את רוב הדתות למיניהן.

אנחנו קוראים את הפרשה הזאת אחרי הימים הנוראים, שהם ימי דין, והושענה רבא שהוא סיום ימים אלו, ימי בקשת הסליחה והכפרה (ולא כפי שרבים חושבים שסיום הימים הנוראים הוא ביום הכיפורים; אלא לאחר ההתעלות הגדולה של התעלות הנפש ביוה"כ, מגיע חג הסוכות וסיומו בהושענא רבא שהוא הירידה חזרה מההר והשילוב של הרוח והחומר כקודש הקדשים. כי הנסיון האמיתי של האדם הוא ביציאתו מיוה"כ ובכניסתו לסוכה; כפי שהיה כתוב בכניסת ישיבת חכמי לובלין לכו בנים שמעו לי יראת ד' אלמדכם – שהנסייון הגדול הוא לא בישיבתנו בביה"כ ובבהמ"ד אלא ביציאתנו לחיים). שמחת התורה שייכת דווקא לתורה הניתנת ביום כיפור, היינו אחרי החטא והסליחה, דבר המורה שאף על פי שהאדם עלול לחטוא, יש לזה תקנה הודות לתשובה. (זאת בתנאי שהאדם כנה ואינו פועל בעורמת הנחש, בחינה אחטא ואשוב). למחרת הושענה רבא איש מאתנו אינו יודע מה יעלה בגורלו האישי. אבל כולנו בטוחים בכך דכל מאן דעביד רחמנא לטב עביד ואם הגזירה עצמה צריכה להתקיים למרק חטאים ולהביא לתיקון מלא, בכל זאת הועבר רוע הגזירה ונשאר אך ורק הטוב שבה. מרן הרב קוק זצ"ל הסביר פעם את תוקף מידת הדין כדבר הנותן לנו את הגבורה לעמוד במבחן של המשימה המוטלת עלנו, ומתוך כך היינו מסוגלים משך דורי דורות וגם היום לקום בבוקר אחרי המאורעות של האינקוויזיציות והפוגרומים והפיגועים, לקום ולומר: אשרנו, מה טוב חלקנו ומה נעים גורלנו ומה יפה ירושתנו!

ייתכן וזה שייך דווקא לייחודם של ישראל. כי לא רק יחידי סגולה היו מסוגלים לכך, לא אבירים ולא גיבורי כח, אלא "עמך", בעלי האמונה הפשוטה שהיא אמונה רמה, שכולם התעלו ביום יום גבוה גבוה, שכולם כאחד מנשרים קלו ומאריות גברו. וזאת מתוך התודעה העמוקה כי "בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו". זאת מנת חלקנו כי חלק ד' עמו יעקב חבל נחלתו. ייחודיות זו מתבטאת בכך ששמחת תורה היא (לכתחילה) בשמיני עצרת, היינו בגילוי הבחינה של ה"יחוד" בין הקב"ה וכנסת ישראל, כמו שהחתנים מתיחדים אחרי החופה (הסוכה). חג הסוכות כחג אוניברסלי שייך בדיעבד לכלל האנושיות אבל ייחודם של ישראל הוא לכתחילה – האנושות מכירה ב"אלוקי יעקב" וב"קדוש ישראל".

לכן הפסוקים האחרונים של התורה מדגישים דוקא את הבחינה של "היד החזקה והמורא הגדול" אשר עשה משה לעיני כל ישראל. ונסביר:
מוזכר קודם כל שכל האותות והמופתים היו שייכים לשליחותו של משה לפרעה ולכל עבדיו ולכל ארצו (ולא נתעכב פה על הצורך במילת "כל" פעמים כאן ובכל ההמשך). זאת אומרת שבני ישראל כשלעצמם אינם זקוקים לאותות ולמופתים כי אמונתם שייכת לשורש נשמתם אלא אם כן נדבקה בהם הגלותיות שהיא דוקא ריחוק מן השורש.

שליחותו של משה רבנו אל ישראל היתה דוקא "לכל היד החזקה ולכל המורא הגדול אשר עשה לעיני כל ישראל" (ה"כל" של ישראל כנגד ה"כל" של מצרים וארציותו).

היד החזקה היא בחינת קבלת התורה. משה קיבל תורה. אבל מבחינת ישראל זו מתנה, מתן תורה. וזאת הודות למשה. הוא הוריד לנו את התורה מן השמים, בחינת תורת משה עבדי. ומעתה, אנו יכולים להיות עמלים בתורה כדי לזכות בה, בחינת קנין תורה: ההפטרה של היום היא בספר יהושע, כיבוש הארץ, כמו שהפרק הששי של פרקי אבות הוא נקרא פרק קנין תורה בעוד שהפרק הראשון מתחיל במשה קיבל תורה.
המורא הגדול הם הנסים והגבורות שבמדבר שהם כדי להוציא את ישראל מהמצריות אחרי אשר הוצאו ממצרים.

לעיני כל ישראל זה שבירת הלוחות ("ואשברם לעיניכם") כדי להציל את ישראל ולגלות את בחינת החסד שבתורה (ועל כך מעיד הקב"ה יישר כחך ששיברת).

ולכן כל פעם שאנו מתחילים מחדש את קריאת התורה מבראשית, זה מתוך האזכור הזה, כאילו כל הזמן הלוחות השניות הן מתלוות לשברי הלוחות ומתאחדות יחד להוליכנו מחיל אל חיל עד אין סוף.

חג שמח!
 
למעלה