Maldini Girl
New member
אולי אחד הדברים הטובים בזה שהייתי רווקה כמעט 3 שנים, ואיכשהו, התעלמתי מזה לחלוטין ושכחתי מזה, זה עניין הדאגה.
הבחור שלי, זה שאני איתו עכשיו, אמנם אנחנו "זוג" רק כחודש, אבל חברים סופר-טובים כבר למעלה משנתיים, אני חושבת. ושוכבים כבר כמעט שנה. אבל איכשהו, כל עוד לא היינו "זוג" הצלחתי לשים בצד הרבה מאד דאגות כי כמו שהוא לא היה חייב לי כלום ככה גם אני לא הייתי חייבת לו.
היום ידעתי שיהיה לו יום עמוס, הוא למד ואח"כ הלך לעבוד.
בדר"כ בבוקר הוא מתקשר/ מסמס בוקר טוב (הוא מסמס כי היום שלו מתחיל אחרי שלי, ואני לא רוצה להעיר אותו בבוקר) ואז אנחנו מדברים שוב לקראת הערב/ אחרי שהוא מסיים לעבוד.
אלא שהיום הוא לא שלח כלום בבוקר, בשלב כלשהו אני שלחתי בוקר טוב והוא לא ענה. ניסיתי לתפוס אותו בין העבודה ללימודים והוא לא ענה. בהמשך כששאלתי באסמס מה שלומו הוא לא ענה.
ואז התחיל הפחד.
מכירים את הפחד?
שפתאום אתם מתחילים להריץ בראש כאלה סרטים. "יום גשום, הוא נסע באוטובוס, אולי הייתה תאונה? אולי האוטובוס החליק? אולי הוא החליק?" והראש אומר "עזבי שטויות. אז הוא קצת עמוס היום ולא יכול לדבר"
והלב מתחיל לדמיין את ההכי גרוע.
אני יודעת שאני דואגת יותר מידי. אני יודעת. אני כזאת. מאז שאני זוכרת את עצמי. מאז שאני קטנה (תקופת האינתיפדה. כל פעם כשאמא יצאה בערב מהבית פחדתי שהיא לא תחזור)
איך מתמודדים עם הדאגות???
