איך היה השבוע השגרתי הראשון של אחרי החגים?

[נחמנית]

אם כך, אני מאחלת שתעברי את השיעור שאני למדתי מלהיות אמא

להגיד לא ולחשוב על עצמי. היה לי מאוד קשה תמיד לשים לב מתי דברים לא נוחים לי ולא נעימים לי ולא לעשות את הויתור כדי לעזור לאחר.

ההורים של בעלי נשמעים דומים להורים של בעלך. למדתי לשלוח אותם (בעלי והוריו) לארוחת ערב לבד ולהשאר בבית עם הילדים. נכון, זה אומר שיש רק מבוגר אחראי אחד במקום שניים לעומת השגרה, אבל לפחות אני לא צריכה להאכיל אף אחד או לסבול עם תינוק במסעדה בשעה שהתינוק כבר רוצה הביתה ולישון.

למדתי לשלוח אנשים לבד לטייל ולהגיד שנשמח להפגש אחר כך. למדתי להציב עובדה - אנחנו יכולים ללכת ל-X ול-Y ואם זה לא מתאים אז בשמחה נפגש בבית בשעה Z ותביאו אתכם אוכל מהמקום ה-ABC. כן, כל כך ספציפית. כי תכלס, הם רוצים לעזור אבל בדרך שלהם, אז אני עוזרת להם למצוא איפה הדרך שלי ושלהם נפגשות ולא משאירה מקום לבילבולים שלא עוזרים לאיש.

האנוכיות הקלה תבוא לך, אני מקווה. יש דברים שאני רואה את עצמי עושה היום ולא מאמינה. ממש צמחתי כאדם. והכי טוב, למדתי להגיד לא גם בעבודה ובחיים הפרטיים בזכות השיעור שהאמהות למדה אותי. פנטסטי

 

[פרפרי אהבה]

הם עשו את כל הדרך אלינו, בהרגשה שלי לפחות המינימום הזה

עם כמה שזה לא פשוט כשאני גמורה מעייפות או מארגנת את הארוחה תוך כדי תפעול של תינוקת.

 

[נחמנית]

זה בדיוק השינוי המחשבתי שדיברתי עליו

הבנתי שבהם לא "מגיעים עד אלינו". נכון, היעד הראשי נקבע בגללנו, אבל אנחנו ממש לא בראש האג'נדה. מבחינתם, זה הוצאה כלכלית גדולה, והם מבוגרים והם רוצים לנצל את הזמן לטייל ולראות מקומות. לגיטימי לגמרי. אני לא כועסת. אבל באותו הזמן אני מבינה שהסדר עדיפויות שלהם לא מכוון אליי או אל הילדים שלי ובהתאם לא שוברת את הסדר עדיפויות שלנו

דוגמא: הילדה שלך עוד קטנה. אבל כשגדלים, יש בית ספר/גן, שגרה. אפשר לשבור שגרה, אבל אחר כך זה עלייך להחזיר לשגרה. לאורחים מאוד חשוב שנטייל ביחד. לא רק למקומות קרובים ונוחים לנו, אלא למה שמעניין אותם. אז אפשר לעשות את זה כשהילדים גם ככה בחופש. להוציא ילדים במיוחד לטיול של מתאים להם אני לא אעשה. אפילו שהם הגיעו עד אלינו. אפילו שזה הסדר שהכי מתאים להם. ארוחת ערב היא הדוגמא של אותו דבר בקטנה. הזמן יעשה את שלו, אני מקווה בשבילך, אחרת הביקורים האלה יהיו יותר ויותר מתישים

 

[debby12]

גם אני לא חזקה בתינוקות של אחרים

מסכימה איתך שאם רוצים לעזור אז תמיד יש עוד דרכים בלי קשר לתינוק, כגון: לבשל, לעשות כביסות, לנקות, לסדר, לעזור בבית באופן אחר, לתפור כפתורים, לתקן מכפלות, לסדר ארונות....

מצד שני נשמע שהם לא שהו אצלכם אלא במלון. ובשבילם יש גם את הרקע של טיול לחו"ל בעיר אטרקטיבית שהם מן הסתם רצו לנצל גם כן

 

[אורית2011]

חמותי אף פעם לא עזרה בדברים האלה

היא אף פעם לא עשתה שום דבר שימושי כזה. היא כן דאגה להוציא אותי מהבית לבית קפה ולדאוג שאני אוכל כמו בן אדם בזמן שהיא מחזיקה את התינוקת וגם עזרה לי למשל כשהלכתי לטיפת חלב בפעמים הראשונות בזה שהיא באה איתי. היא גם קנתה לילדה כל מיני דברים שלא יכולנו להרשות לעצמנו וחשבנו שזה נורא חשוב, כמו צעצועי התפתחות

&nbsp
הכי חשוב לא היתה העזרה הפיזית. הכי חשוב היה שהיא באה ואמרה לי שאני אמא טובה ושהיא מאד מעריכה איך שאני מסתדרת. זה היה הרבה יותר חשוב מכל דבר אחר. לא היתה שום ביקורת וקיבלתי את ההרגשה שלא רק שהילדים שלי הכי הכי בעולם, אלא גם שלא היו יכולים להיות כאלה אלמלא טיפלתי בהם במיומנות וברגישות אינסוף.
&nbsp
לזכותה יאמר שאמרה אותו הדבר לבת שלה שנהגה בכל נושא הפוך ממני. באמת יכולת נדירה. אחר כך הרגיזה אותי בהרבה דברים אחרים, אבל תמיד אזכור לה את התקופה הזו בחיבה.

 

[פרפרי אהבה]

בדיוק! ןזה מה שהיה מאוד חסר לי...

הייתה רק ביקורת והרגשה של "את לא יודעת כלום,דברי איתי כשיהיו לך שלושה ילדים" וכל הזמן הערות מעצבנות.
&nbsp
הייתי מאוד שמחה לשמוע גם פרגון-בטוחה שאני לא האמא הכי גרועה בעולם

&nbsp
&nbsp

 

[אורית2011]

חברה שלי נסעה לחו"ל לעזור לאחותה שילדה

לפני הטיסה עשינו לה, אני ובעלה, ממש שטיפה רצינית, שהיא חייבת (!) לבוא בלי ביקורתיות ולהתאים את עצמה לאחותה ולהתנהלות שלה. לנו לכולנו כבר כמה ילדים, והם גדולים, והנה אחותה, הקטנה

, בפעם הראשונה אמא וחושבת שכל דבר הוא הרה גורל ובכלל דואגת שהילדה תמות לה בידיים אם לא יראו לה אדום-שחור-לבן... בקשנו ממנה שלא להציע יותר מדי הצעות ורק להקשיב.
הביקור היה הצלחה מסחררת. רוב הזמן מתוך הארבעה ימים האלה החברה שלי הלכה לסופר, קנתה כמה מצרכים ובישלה כמה דברים לאחותה עם טעם של בית - בולונז, מרק שהן מכירות מהילדות וכאלה. היא גם חתכה סלט כל ערב וגם נתנה לאחותה שתיה ופירות כשאחותה הניקה.
הדבר היחידי שהיא התעקשה היה שאחותה תפסיק לפחד מהמנשא ושהיא תלמד את אחותה לצאת מהבית - לסדר תיק מראש, שיהיה תמיד מאורגן שאפשר יהיה פשוט לצאת, שזה לא נורא אם צועקת לך תינוקת ברחוב וכאלה מין. היא אמרה לאחותה שהתינוקת הזו זה לא בית כלא ושהיא חייבת לחזור לחיות כמו בן אדם, במסגרת המגבלות של תינוקת קטנה. על שאר הדברים המוזרים שאחותה וגיסה התעקשו עליהם היא לא אמרה דבר, ושכנענו אותה שלאחותה יש הזכות לעשות בבית שלה כפי הבנתה. שתיהן היו מאד מרוצות מכל הענין הזה, אבל החברה שלי היתה צריכה ממש לנשוך שיניים, כי כל כך קל להגיד משהו כשאת חושבת שאת עוזרת. פשוט היינו צריכים להזכיר לה מראש כמה החודשים הראשונים קשים מבחינת הבטחון העצמי ושלהיות האחות הגדולה שיודעת הכל יותר טוב לא יוצר קשרי משפחה נינוחים...

 

[פרפרי אהבה]

צודקת בהחלט, צריך להזכיר לפעמים איך זה לא פשוט.

אני הכי לא נשארת בבית כי הקטנה אוהבת להיות כמה שיותר בחוץ ומנצלת את ההזדמנות שמזג האוויר עוד נורמלי פה אבל כן אם אין לי רכבת נגישה או שזה הרבה רכבות להחליף אני כנראה שלא אסע לשם אלא אם זה ממש דחוף כי זה לא פשוט והקטנה לא ממש אוהבת להיות הרבה במנשא ולא ישנה בו אז חייבת את העגלה בכל מקרה ולקפל ולפתוח לבד זה לא פשוט ולהעלות/להוריד במדרגות החמים לא יכלו לעזור פיזית אז הצטרפתי למה שיוכלתי וזהו. עשיתי את המאמץ מצידי...
&nbsp
צריך לזכור שלכל אחד הדרך שלו להיות הורה ואם נגיד חמותי העדיפה לתת מוצקים טחונים בבקבוק במקום בקערית עם כפית זו החלטה שלה ומה שנכון לה אבל אם אני החלטתי אחרת ולתת בכפית אז לא צריך "לחפור" על זה נונסטופ ולרדת עליי שאני עושה לעצמי חיים קשים ומה אני מבינה... (אז נכון אני אמא בפעם הראשונה אבל אני לא קלולס לגמרי, אני גננת בהכשרה שלי ואני לומדת ומכינה את עצמי כמה שיכולה לכל דבר ואם לא יודעת או לא בטוחה-שואלת ושמחה ללמוד מאחרים).

 

[איילה א]

אנשים נורא אוהבים לעזור...

רק ש90% מהם עוזרים בדרך שלהם ולא קשובים לרצונות של הנעזר.
&nbsp
אם חמותי היתה באה להיות איתי אחרי הלידות מישהי מאתנו לא היתה שורדת את היום הראשון. אבל אין אצלה מצב שהיא לא "עוזרת" כל הזמן עם הערות על כל מה שאנחנו עושים לא נכון, שוב ושוב ושוב ושוב ושוב. במקרה שלנו זה לא חוסר ביטחון, אלא המיאוס מכך שכל הזמן טוחנים לך על כמה שאתה לא בסדר. אנשים בוגרים שמנהלים את חייהם בעצמם כבר מספר שנים נוטים לא להגיב בשמחה כשמחזירים אותם לעמדת ילדים שצריך להגיד להם איך לעשות כל דבר. עשית עבודת קודש עם החברה שלך, וכל הכבוד לחמותך שידעה לפרגן לך אחרי הלידה.
&nbsp
הקפיץ אותי הקטע הזה של לצאת מהבית: אני בחופשות הלידה שלי כמעט לא יצאתי מהבית. לאנשים זה נראה מוזר על גבול השערורייתי. אני לא סובלת מזה. להפך. טוב לי להיות בבית. נוח ונעים לי ואין לי צורך אמיתי לצאת לשום מקום. כשאני בחופשת לידה יש לי הזדמנות פז שלא תחזור להישאר ימים שלמים בבית ופשוט להנות מהסביבה הנוחה והנעימה שלי. בעלי טוען שאני תאומתו הרוחנית של החתול, אם רק היו נותנים לי הייתי מבלה את חיי ברביצה

כך שאפילו דבר כזה, שנחשב קונצנזוס בלתי מעורער (ע"ע כל מדריכי ההורות שמאיצים בנשים אחרי לידה לצאת מהבית כדי לשמור על שפיות), לא מתאים ל100% מהנשים.
&nbsp

 

[אורית2011]

כמובן שלא מתאים לכל האנשים, אבל מתאים לאחות...

אחותה נורא אוהבת לטייל בחוץ, וכשהחברה שלי הגיעה לשם היא גילתה שלמרות שהאחות חלמה על להסתובב בחוץ עם התינוקת בפועל היא מאד פוחדת - הקטנה נולדה מאד קטנה והיה לה קשה עם ההנקה. לכן החברה שלי אמרה לאחותה שביחד הן יפתרו את הקטע הזה, ובאמת מאז האחות מסתובבת כל הזמן בחוץ, כולל בשלג, עם הקטנה, בכיף גדול.
&nbsp
אני מסכימה איתך, אם היו מוציאים אותי בכוח (!) מהבית, הייתי מתעצבנת. אני מעדיפה ימים בבית עם עצמי ועם התינוקות שלי. אבל זה בדיוק הענין, לא? להקשיב למי שעוזרים לו ולדעת מה חשוב לו. בסופו של דבר, אחותה שלחה לנו תמונה שלה בשמלת קייץ שיקית ושל התינוקת (עטופה כולה כאילו חורף הגיע

) בפארק וכתבה שהגשימה לעצמה חלום. אין כיף מזה, לדעת שהצלחת לעזור למישהי להגשים את החלום שלה לחופשת הלידה.

 

[פרפרי אהבה]

דווקא פחות אוהבת שמסדרים ועושים- פשוט רציתי שיבלו איתה

כי גם כשהם מתעסקים איתה זה מאוד מקל עליי כי זה אומר שאני יכולה להיות פנויה לדברים אחרים או סתם רגע לשבת ברוגע. הצעתי, רמזתי ואפילו אמרתי בצורה ברורה....אבל הייתה להם תוכנית מוגדרת של מה הם רוצים להספיק ולעשות.
&nbsp
אין בעיה שיטיילו אבל מצד שני גם שזה יהיה מאוזן. אני חושבת שפשוט אנחנו גם מאוד טעונים כלפיהם כי הם או לפחות חמותי יכלה להגיע הרבה יותר מוקדם ולא לחכות 5 חודשים עד שרואה את הנכדה שלה שחיכתה לה 5 שנים...

 

[עדיקים]

גם אני גרועה עם תינוקות של אחרים

עד שהם מדברים קשה לי לתקשר איתם.
חמי לא מתייחס לתינוקות כשהם קטנים בוכים ולא מתקשרים, גם לילדים שלו הוא לא התייחס בתקופה הזו בחייהם. מצד שני כשהם גדלים הוא מפנק ומעניק בצורה מדהימה ולכן באמת כמו שחלק כתבו לך יתכן ובאמת קשה להם לתקשר בתקופת התינוקות ואח"כ הם יהיו אחרת.
זה קשה כשאתם חיים במדינה אחרת כי באמת אי אפשר לדעת איך הכל היה נראה אם הייתם גרים קרוב אליהם.
שניהם הגיעו פעם ראשונה עכשיו? ממה שזכרתי הם היו אצלך כשהיא נולדה לא?
כנראה שהם לקחו בחשבון שהם לא באים לעזור אלא באמת לראות אתכם ולטייל, את ציפית שהם יגיעו לעזור.
כדאי שפעם הבאה כשיודיעו שהם באים תעשו תיאום ציפיות, לגבי ביקורים וארוחות משותפות.
לגבי הביקורתיות אני מציעה לך כמו שכתבתי לך לדעתי בפורום אחר לא לקחת ללב, יש אנשים שהם כאלה. המוטו שלי הוא שרק אמא יודעת מה טוב לילד שלה. כולם יכולים לדבר ולהעביר ביקורת, אין צורך להגיב פשוט שהדברים יעברו דרכך. יש אנשים שלא יודעים לפרגן גם כשאת האמא הכי טובה בעולם

.

 

[פרפרי אהבה]

לא, ההורים שלי הגיעו אחרי שהיא נולדה.

דווקא חמי הפתיע לטובה- הוא בקושי היה נוכח בחיים של הילדים שלו כשהם היו קטנים ועם הקטנה הוא ממש שיחק והיה חיבור מדהים ביניהם.
&nbsp
זה לא היה עניין של להגיע לעזור בכלל- זה היה אמור להיות זמן בילוי עם הנכדה וגם טיולים באיזור אבל זה הפך להיות יותר טיולים פחות זמן איכות עם הקטנה. ממש לא ציפיתי שיבואו לעזור ולא מחפשת שיעזרו לי- אם צריכה עזרה משלמת על זה או מבקשת מהבעל. ידעתי במקרה הזה גם שאין מה לצפות לעזרה איתה כי מכירה את חמותי כבר מעל עשור ויודעת את דעתה על ילדים.
&nbsp
&nbsp

 

[עדיקים]

חזרה לשגרה ישר קפיצה למים עמוקים

שבוע עמוס ביותר כשכל יום היה עמוס יותר מקודמו.
למזלי השבוע נגמר והשבוע הזה יהיה עמוס פחות.
לצערי קיבלתי הודעה מטרידה שתצריך ממני המון כוחות נפשיים וביקור אחד קשה לעשות אולי עוד השבוע לפני שיהיה לי מאוחר מידי. זהו, יותר מיזה לא יכולה לפרט.