M
mishel my bell
Guest
להלן ההודעה שהכנסתי (מקוצרת):
זה קרה היום לפני שעות רבות ועד עכשיו זה לא עובר לי - אני מרגישה מין רצון לבכות וזה לא יוצא בגלל ההלם מהארס שלה - מהתגובות הציניות שלה מלאות הארס שלה - אני פשוט כבר לא יכולה יותר לדבר איתה !!!
יש לי ''חברה'' שמשגעת אותי. אחרי ובתוך כל שיחה איתה (בטלפון) אני מרגישה משהו רע כזה..כאילו הכניסה לי סכין בלב..כאילו רוקנה אותי אנרגטית..
לא יכולה לתאר את ההרגשה.. היא מוציאה אותי מאיזון ומשיווי משקלי די בקלות, היא מכניסה המון ציניות וארס, לא קיים אצלה בלכסיקון המילים: סליחה, אני מתנצלת אם פגעתי בך
כי היא טוענת שמעולם לא עשתה דבר שמצריך התנצלות (?!)
היא קוטעת אותי כל הזמן, לא מקשיבה (כי היא קוטעת) ואני מבקשת ממנה שלא תקטע, זה לא עוזר - (היא בת 47) וזה משגע אותי, זה מוציא ממני את כל הכוחות כי אני צריכה לחזור כמה פעמים על אותו דבר ולאט כי היא תופסת לאט..
יש לה תגובות והערות של ילדה בת 3.. לפעמים היא פשוט סתומה !!!
פסיכולוג אמר לי פעם שהיא פשוט בלתי נסבלת (מהסיפורים שלי) והוא פסיכולוג מאוד טוב לא איזה אהבל..
אולי הבעיה גם אצלי, לא יודעת..(אני יודעת שאני ביקורתית ומחפשת שלמות אך מנסה לעבוד על זה..)
כמעט אחרי כל שיחה איתה אני מרגישה את זה..כאילו שמן נפגש עם מים,
מישהו חידד לי למה אני מרגישה כך: ציפיות X נפגשות עם מציאות Y ואז יש מעין פיצוץ..הסכין הזו בלב..
אני כ''כ זקוקה עכשיו לתמיכה והבנה..היא לא נותנת לי את זה !!! היא בכלל לא רגישה (רק לעצמה) אין לי משפחה, אני למעשה לבד בעולם משפחתית..
אני באמת לא רוצה לשפוט אותה ואין לי זכות - אני גם יודעת שיש בה דברים טובים, אבל אני יודעת שאני חייבת להוריד את מינון השיחות (והורדתי) או לחתוך לחלוטין
ענית לי: למה אנחנו בקשר..
אז ככה..הבעייה שאין לי כרגע חברות אחרות..
היו הרבה ''חברות'' שמאוד פגעו בי ואני לא בקשר איתן וטוב שכך..
ולכן אני מחזיקה אותה על אש קטנה.. אני יודעת שזה לא בריא..אבל גם לא בריא להשאר לבד..היא ברירת מחדל..אני באמת לא אוהבת לומר על חברה שהיא ברירת מחדל אבל זאת האמת.. אני מכירה אותה כבר המון שנים..
מעולם לא רציתי חברות כברירת מחדל..