ראשית, חבר הלאומים כפה ועוד איך
משום שרוב מוחלט של המדינות שגבולותיהן נקבעו על ידיו לא הסכימו עם הגבולות. לא רק ה"מנוצחת" במלחמה אלא גם מדינות רבות שנוסדו רק לאחר המלחמה, תוך שנים ספורות או תוך עשרות שנים. ברה"מ לא הכירה בגבולה עם פינלנד, הונגריה לא הכירה בשום גבול שלה, רומניה כנ"ל, בולגריה כנ"ל. לכן המדינות האלו ניסו לשנות את המצב בשטח במהלך מלה"ע השניה. זה לא עזר להן: בתום המלחמה הגבולות הנ"ל חזרו לקדמותם כמעט במלואם וגם השינויים שנעשו נעשו ע"י האו"ם, יורש חבר הלאומים, ולא בהסכמה של שני הריבונים (ממש ממש לא!). מעבר לכך, במזה"ת לא היתה כמעט שום מדינה עצמאית בעת קביעת הגבולות כולם (רק ערב, סעודיה של היום), ולכן הסכמתן של המדינות כלל לא היתה רלבנטית והן נאלצו לקבל את המציאות בשטח כפי שהוכתבה להן. העובדה שסוריה, לבנון, מצרים וירדן לא הסכימו להכיר בישראל בעת הקמתה (וסוריה ולבנון גם היום) לא שינתה את העובדה שהיו לישראל גבולות בינ"ל עם מדינות אלו, שכן מעמדם של הגבולות נבע לא מהסכמה בין שני ריבונים (שלא היתה) אלא מקביעת חבר הלאומים ואחריו האו"ם. גם לצורך הוויכוח שלנו אין בכלל משמעות להסכמה בין שני ריבונים שכן אין בכלל ריבונים בי-ם לפי המשפט הבינ"ל, שום מדינה לא הכירה בריבונות כלשהי על י-ם מלבד ישראל וירדן עצמן שהכירו כל אחת בריבונותה שלה בלבד (ישראל לא הכירה בכיבוש הירדני בי-ם עד 67' וירדן כמובן אינה מכירה עד היום בריבונות ישראל בי-ם). לכן אין גבול בינ"ל ואין משמעות לשאלה אם הריבונים מסכימים אם לאו. מאחר שמעמדה של י-ם נקבע ע"י האו"ם בשנת 47' כשטח בינ"ל ולא כחלק מאחת משתי המדינות, האו"ם לא יכיר בריבונות כלשהי בעיר, ודאי לא בריבונות ישראלית, ולצורך העניין האו"ם (או כל מדינה שהיא) מעולם לא הכיר בהבדל מבחינת הריבונות בין (נאמר) גינות סחרוב לבין (נאמר) הר הזיתים. האו"ם הכיר לתקופה מוגבלת בקו שביתת נשק שלא היה לו שום מעמד חוקי אלא צבאי בלבד. שביתת הנשק הופרה בשנת 67' וכך נגוז לו קו שביתת הנשק ונעלם מעל המפה. ברגע שנורה הכדור הראשון במלחמת ששת הימים לא נותר כל תוקף לקו שמלכתחילה היה צבאי בלבד. קיומו היום הוא לא יותר מאשליה.
