לא יומרני ולא פל...
כאדם יצירתי אני יכולה להעריך מה תרמה לי השראה סביבתית יצירתית. זה עשוי להפוך עולמות אצל אדם. אז נכון, לא כל הילדים יצירתיים, ולרוב הילדים זה רק יעשה נעים ורגוע בעיניים, ותחושה של איכות ונחמדות (שזה דבר חשוב מאד בפני עצמו). אבל יש X ילדים (לא מבוטל) שזה יכול להפוך להם ממש את החיים! שזה יכול לפתוח להם את הנשמה למקום עצמאי פרטי, ובפרט שהם באים מבתים מעוטי יכולת, שבהם אין להם כלים לפתוח את הנשמה. וה-X ילדים הזה לא בטל בשישים! הוא שווה כל השקעה. ברור שלא מספיק ציורים, וצריך גירויים אינטלקטואליים נוספים, וגם לספק את צרכיהם הנפשיים בסביבה אנושית בטוחה ויציבה. אבל זו לא יומרנות להאמין שציורי קיר לא יעשו שום דבר מלבד נעים בעיניים. הייתי ילדה דחויה עם בעיות נפשיות שהתפתחו לאשה בעייתית עם הפרעות פסיכיאטריות קשות! היה לי פוטנציאל לבעייתיות פסיכיאטרית קשה ואשפוזים לכל החיים (כמה רופאים ניסו להגשים את הפוטנציאל הזה), ופוטנציאל לאדם בריא, יצרני, מאושר ועשיר מאד שכלית, יצירתית ורוחנית, התורם לחברה מכוחותיו ויכולותיו. אחרי שכמעט יישמתי את הפוטנציאל הראשון, הגשמתי את הפוטנציאל השני. כתורמים להגשמה הבריאה, אני יכולה להצביע על: א. אמון בלתי מסוייג ביכולותי שרחשו לי גורמים טיפוליים שעזרו לי ב. עידוד ההגשמה העצמית של היכולות היצירתיות העצומות שלי ג. סביבה טבעית של חיק הטבע (גדלתי במושב), שהנפש היצירתית שלי הגיבה אליו בעוצמה רבה ופיתחה באמצעותו כלי יצירה מדהימים, שתמכו בה לאורך הדרך הקשה וסללו לה את הפוטנציאל הבריא. (ציורי קיר יכולים, לדעתי, בהחלט לתת את מה שנתנו לי "ציורי" הטבע המקסימים). אני חושבת שזו דוגמה מרעישה, עד לאן יכולים להגיע הדברים, כשמעודדים את היצירתיות אצל אנשים עם קשיים. (הרבה פעמים הקשיים הם פונקציה של היכולות הרגישות והיצירתיות - ראה גם ערך ואן גוך). ידוע ומוכח ההבדל בין צייר שמתבונן דרך קבע בציורים של אחרים, לבין צייר שאינו עושה זאת. 2 עולמות אחרים. את חושבת שילדים בכיתה ב' אינם ציירים? את חושבת שזה קורה להם רק כשהם גדלים? אולי, לשיטתך, לא צריך לדבר לתינוק כשהוא קטן, כי הוא עוד לא מדבר. רק כשהוא כבר גדול ויודע לדבר, צריך לדבר אליו...
