אז אחרי שראיתי...
יותר מהכל עצוב לי. עצוב לי כי כל חשיפה שכזו, בעיקר צהובה כמו זו, עושה נזק שלא יתואר לבנקי הזרע, ובכך מחזירה אותנו עשרות שנים אחורה מבחינת האפשרות להביא ילדים לעולם שלא בדרך הנורמטיבית. בנוסף, לפחות בכתבה פה לא עשו את ההבחנה בין בנקי זרע פתוחים בארה"ב לאלה בארץ. לשמוע את הבן של דבורי מספר שיש לו 70 אחים... נו, כנראה זה נכון כי הם בקשר עם המשפחות בארה"ב, אבל כשלא מספרים את כל העובדות זה נראה שחצי תל אביב קרובי משפחה. וזה ממש לא המצב. והתורם שמתחנן לגלות על כל ה"ילדים" שלו כי אבא זה אבא... פעם ענתה חברה שלי על השאלה "כמה נמוך אפשר לרדת?" בתשובה הכ"כ מתאימה לפה - מסתבר שיותר נמוך מזה. עבורי ואני מניחה שעבור רבות כאן, זה כבר לא באמת משנה, אבל חבל לי על אמהות לעתיד שמישהו פה מנפץ ברגל גסה, בשרירות לב ובאכזריות את החלום שלהן. לא כולן מתחילות בגיל 30, שיהיה להן זמן לחכות שנה לתור בבנק הזרע (כן, אני יודעת שהיום זה חצי שנה. כמה זמן יקח עד שזה ייקח יותר זמן?) צהוב, מרגיז ומקומם.