ולפינת שלושת הגדולים - והפעם...

[מעין26]

קרעת אותי מצחוק../images/Emo6.gif

 

[נירה63]

הרגעים הכי הכי שלי...

הרגע הכי מרגש שלי: כשהבן שלי נולד. הרגע הכי קשה שלי: ערב ראש השנה לפני כמט 10 שנים, ניגשתי לשאול את הרופא המטפל באבי מה קורה, זה ענה לי בלי היסוס, אני מצטער אבל אביך לא יחזיק מעמד עד להולדת בנך...אבי נפטר חודש לפני הולדת בני. הרגע הכי מצחיק: אין לי כאלה.

 

[ק א ס י ו פ א ה]

../images/Emo7.gif מצטערת על אביך שלא זכה לראות

את נכדו.

 

[Miss פטל]

שלושת הגדולים../images/Emo41.gif

הרגע הכי מרגש שהיה לכם יחד החתונה שלנו

ובכלל כל הנסיעה שלנו לקפריסין. זאת היתה החופשה הראשונה שלנו לגמריי לבד וזה היה פשוט מדהים!!!

הרגע הכי קשה הרגע שבו היו לנו בעיות והתחלתי לערער בזוגיות שלנו ואמרתי לו שאני רוצה לחשוב על היחסים שלנו כמה ימים. זה היה סיוט בשבילו ובשבילי וישר הבנתי שאני רוצה להיות איתו. הרגע הכי מביך/מצחיק אממ..הדבר הראשון(והיחיד) שעלה לי לראש, זה משהו שקרה לנו יחסית בתחילת זוגיות. היינו לבד אצלו בבית, ואחרי מקלחת יצאנו לסלון, ואז הדלת התחילה להיפתח. הוא הבין ישר שזה הורים שלו וטס לחדר ואני הייתי בכזה שוק עד שלקח לי כמה שניות להחליט לאן לרוץ, אז אמא שלו נכנסה לראתה אותי עטופה בסדין נראה לי. אחרי זה לא רציתי לזאת מהחדר שלו הרבהההה זמן.. למחרת אמא שלו הושיבה אותו ואמרה שישלח אותי לרופא ושהוא ילך למרקחת

באותו הזמן זה בהחלט היה קטע מאוד מביך!!!!

 

[בילבול]

ושלנו (בהתיייעצות עם מר דובון )

רגע מרגש :

- אני אומרת שההליכה שלי לחופה.. חשבתי שאני הולכת למות.. באמת .. פשוט נשארתי תקועה באדמה ואחות שלי הייתה צריכה לדחוף אותי.. (ואני עד אז שיחקתי אותה מה זה קולית..) מר דובון טוען שהוא התרגש מהצעת הנישואים יותר , לא כי הוא פחד שאני אגיד לו לא , אלא כי זה היה משהו שהוא עבר לבד מבלי לשתף אותו וזה גמר אותו (הדברים שלו..) וכשיהיה לי כוח פעם אני אספר את סיפור ההצעה המגניבה של הדוב..

רגע קשה

- אמממממ.. יש רגעים קשים.. בכל דבר.. הייתה שנה לא קלה ברמת המשפחה המורחבת שלנו.. אבל מה שהיה רגעים קשים הפכו להיות רגעים נורא יפים של הביחד שלנו..

מביך\מצחיק

: הדוב טוען פה מאחורי הכתף שלי שכל הרגעים איתי מצחיקים (

).. אני מנסה לחשוב על משהו משותף אבל בגדול אני מלכת הפדיחות (נפילות , להיתקע בעמוד וכו' ) , מר דוב טוען שלא היה כלום יחד אני אנסה לפשפש בזכרוני...

 

[ליאת פעמיים]

רק שלושה ../images/Emo35.gif

טוב רגע הכי מרגש הלידה של הילד הראשון שלנו שהוא עמד לידי עם דמעות בעיניים . הכי קשה מלחמת המפרץ הראשונה כשאני צריכה לתפקד לבד עם תינוק ובעל שנמצא כמעט כל יום בלילות בבסיס. רגע הכי מביך שאמא שלו הציעה לי נישואין

לפני שדיברנו על זה בינינו

 

[בילבול]

מצאנו פדיחל'ה

דמיינו לכם.. אני מתה לעשות פיפי , והדוב בדיוק מתקשר.. מה יותר טבעי מלקחת איתי את הטלפון לשירותים ? אני כולי שמחה של השילוב , אני לא ממש זוכרת אם היה רק רעש של פיפי או גם תרועות נלוות כשפתאום אני שומעת אותו נקרע מצחוק ואומר " מה ?! את עושה פיפי ?! לא שמעת שאמרתי שאני באוטו עם הדיבורית ויש איתי 4 תילאנדים ?!(האיש חקלאי)..." הייתי קרועה מצחוק איזה שעה!!!

 

[שירי80]

הרגת אותי מצחוק...פיפי זה בריא!

שלנו: הכי מרגש

: ליל הכלולות שזו גם הייתה הפעם הראשונה שלנו יחד (כן כן... סיפור ארוך.. פעם אחרת) הכי קשה?

: אי שם ממש בתחילת הקשר נפרדנו לכמעט שבועיים. החלטנו שכל העסק גדול עלינו ושאנחנו לא נצליח לגשר בחיים על ההבדלים בינינו (מה שלשמחתינו הסתבר כלא נכון) אבל אלו היו ימים לא קלים..בכלל בכלל. ומה שהכי עצוב זה שזה לא היה כל כך באשמתינו .. הסביבה שלנו, מאוד השפיעה לרעה עלינו אז פאדיחה: חזרנו מירח דבש, אז עד שסידרנו סופית את הדירה נדדנו בין ההורים שלי להורים שלו...שנינו עוד בחופשה.. יום שלישי בבוקר אמא ואבא שלו בעבודה, האחים אמורים להיות בבית הספר ובצבא הבית ריק והחלטנו להמשיך לתרגל את עניין העשיית ילדים (בקולניות רבה יש לציין...הרי הבית ריק)מה שלא שמנו לב זה שאחותו הקטנה והדתייה (בת עקיבא בת 14 תמימה כזאת) של הבעלול וחברה טובה שלה לא הלכו באותו בוקר לבית הספר כי היה להן איזה ערב כיתה או השד-יודע-מה לילה לפני....בכל אופן... מיותר לספר שאיזה חודשיים אחרי עוד מנעתי קשר עין עם אחותו

 

[בעלת אביר על סוס לבן]

הקטע המביך בהחלט מביך...../images/Emo6.gif

<אז גם את אקס-דוסית?>

 

[שירי80]

לא אני לא

 

[yupy9]

מממ...

הרגע הכי מרגש... - בחתונה, אבל לא החתונה עצמה (שלא ריגשה אותי בכלל ולמעשה די "עברה לידי" בדיעבד) היה רק קטע אחד בו אחות של בעלי הקריאה לנו קטע מרגש לאללה שהיא כתבה לנו - ואז פתאום התרגשתי בטירוף! הרגע הכי קשה- כשהוא נשלח מטעם העבודה לארה"ב, ממש בתחילת הקשר, בדיוק עברנו לגור יחד, בשבילי עיר חדשה, עבודה חדשה- וממש ממש היתי שבוזה... (ומאז יאמר לזכותו שהוא נלחם בשבילי בשיניים לא לתת להם לשלוח אותו שוב לחו"ל...!) הכי מצחיק- (קצת ארוך), בנסיעה לאילת בקייץ לפני שנתיים החלטנו לעצור בחוות האלפקות. ובטעות יצא לי לומר "חוות האלפקים) ונקרענו בגלל זה מצחוק! ואז ירדנו לנו להפסקה במצפה רמון, ואז פתאום אני קולטת שצועד מולנו איזה בחור שעבדתי איתו פעם יחד. אמרנו שלום שלום, ובעוד אנחנו ממשיכים ללכת, הוא צועק לי "אז מה את עושה פה?" ובעלי צועק לו "נוסעים לחוות האלפקים ואותו מכר בתגובה צועק לנו מרחוק "אלפקות!... אומרים אלפקות!... - כמה שאנחנו צחקנו! ומאז בביתנו לא אומרים - "אלפקות" כי אם "אלפקים"

 

[מעין26]

אני מנסה גם( נא לשים לב לשעה)

הרגע הכי מרגש היה ללא ספק הבכי הראשון של הילדה אחרי שעות של סבל וצירים ולידה שלא התקדמה, (בסוף הורידו אותי לניתוח) והרגע הזה שבו אנחנו ביחד והאדון מלטף לי את הראש ופתאום שומעים את הבכי שלה היה מדהים.

הרגע הכי מביך קשור דווקא באבא שלו, שהיינו כולם ביחד בחנות (דיי בהתחלה) והפלפון שלי צילצל ומסתבר שאבא שלו לחץ בטעות על החיוג אלי ןאני אומרת בצחוק " אופס עכשיו יגלו מה יש בינינו" ואבא שלו כולו אדום אומר לי " הפעם הגזמת" וואי לא ידעתי איפה לקבור את עצמי אני וההומור שלי.

הרגע הכי קשה קשה לי ממש למצוא רגע כזה אבל בשנה הראשונה של הנישואים היו המון ריבים שלא פעם חשבתי שאולי מיהרנו ואולי זה לא יחזיק מעמד היום אני יודעת שכל מה שעברנו טבעי וחיזק אותנו לעתיד.

 

[alophind]

../images/Emo6.gif מכיר את הקטע עם ההומור...

דרך אגב , מעין26 כבר מעין27... לא ?!

 

[ק ו ר ד ל י ה]

ואצלנו כבר יש פתיח לפני כל אמירה-

"הפעם ברצינות...." או "בלי צחוקים...." הכל בדיחה אחת גדולה.... המצב כבר אקוטי- לא מאמינים לכלום

 

[alophind]

חחח... גם אצלנו אני צריך להודיע לה

שאני רציני... לפעמים אני קצת כועס והיא לא מאמינה לי. מזכיר לי קצת את זאב זאב...

 

[ק א ס י ו פ א ה]

../images/Emo45.gif גדול השרשור הזה ../images/Emo13.gif

אני קוראת ומתגרשת איתכן, צוחקת איתכן. מעניין לגלות שאצל עוד הרגע המרגש ביותר הוא קשור לילד שנולד. והקטעים המצחיקים....מצחיקים...

 

[באדי תות]

../images/Emo82.gifשלושת הענקיים

הרגע המרגש - שהבן הראשון שלנו נולד האגע הכי קשה - שסיפרתי לו אחרי כמה שנות נישואים שעברתי התעללות מינית בילדות הכי מביך/מצחיק - אף פעם לא נבוכה ממנו, ומצחיק תמיד מצחיק לנו יחד

 

[הפרי האסור 2003]

רגעים...

מרגש...כשהבנו שאנחנו לא יכולים לחיות אחד בלי השני (כלומר, מאוד אוהבים)

קשה...כשבחנו את היחסים שלנו וזה מה שהוביל למסקנה המרגשת.

רגע מבין/מצחיק...מביך אין

מצחיק...יש הרבה

(אנחנו צוחקים אחד עם השני לא על השני)

 

[habubnik]

אצלנו

טוב, אז שאלתי את בן זוגי במה הוא בוחר בתור הרגע המרגש,וזוגי החליט על הרגע שאמרתי לו בפעם הראשונה שאני אוהבת אותו (בעיקר כי לא אמרתי את זה לפני כן לאף אחד. כתבתי את זה, אבל לא אמרתי - לא נכנס לסיבות עכשיו). הרגע הכי קשה מבחינתו היה כשחשבתי לעזוב אותו בגלל משבר אמון גדול מאוד מאוד שהיה בינינו. לגבי רגע מצחיק/מפדח, קשה לנו לחשוב על משהו ספציפי. יש לנו המון רגעים מצחיקים...

 

[open space]

והרגעים שלי

הכי מרגש: משהו שקשור לחתונה. ההכנות, כנראה. עשינו הכל לבד לבד, בלי להטריד את ההורים בכלל, ממש כמעט עד הסוף. תחושה של עצמאות מופלאה, הסכמה כללית על הכל, גיבוש זוגי והרגשה שאנחנו כוח מנצח בלתי ניתן לעצירה. מרגש אותי עד היום, אגב. הכי קשה: הריבים של החורף הראשון אחרי ההתמסדות. הכי מביך: הצעת הנישואין המגושמת שלי. חזרתי מפגישה עם חבר שעמד להתחתן, ושאלתי את הפרטנרית, אאוט אוף דה כלום: "מתי אנחנו מתחתנים?" והיא? פרצה בצחוק פעמונים מתגלגל, חסר שליטה. נו, לא ממש התגובה שאתה מצפה לה במצב הזה. היום זה נראה לי מצחיק, אבל אז חשבתי שזו פדיחה מארץ הפדיחות הכי מצחיק יש כל הזמן. כל יום שיא חדש אחרת לא הייתי פה