../images/Emo16.gifחלפו שנתיים - מכתב לבניי../images/Emo14.gif
כל שנה מאז האובדן אני עולה לחלקת הילדים : מדליקה נר, מניחה סוכריות ומכתב . שנה שעברה היה זה מכתב תפילה . השנה-מכתב תודה. מצרפת את המכתבים משנים קודמות (מפורום "אובדן הריון"). 12.09.2004 שלום בנים יקרים שלי עדי ורביד שלי ,שנתיים עברו מאז שנפרדנו , לפעמים אני מרגישה שזה קרה אתמול ולפעמים כאילו זה היה בכלל בחיים אחרים. מחר אני שוב באה לבקר . כל השנה נעדרתי מחלקת הילדים , אבל כדי לשוחח איתכם אני לא צריכה מקום מיוחד . בבית נשאיר את יהלי , אחיכם הקטן , זה ששמרתם ואתם עדיין שומרים עליו מלמעלה . תודה , תודה שדאגתם לי כאן למטה שתהיה לי סיבה לחיות . לפני שנה , הגעתי אליכם ריקה ובכיתי שם על האדמה שתעזרו לי לבוא בשנה הבאה מלאה . חודש אחרי זה כבר דיברתם עם מי שצריך שם למעלה . עכשו אני כבר לא יכולה להצטרף אליכם למעלה – צריכים אותי פה בבית. אבא אומר שיהלי דומה לכם , עכשו סוף סוף שאני עוצמת עיניים אני רואה אתכם , יפים כל כך . אני עוברת תקופה לא קלה אחרי הלידה , פתאום קלטתי מה רב אובדני , מה זה בעצם תינוק, מה הפסדתי ולא יחזור אלי לעולם אבל , בד בבד חזרתי לחייך , אי מאושרת ולפעמים אני מרגישה שאסור לי . תיכף מגיע ראש השנה , הראשון שנחגוג מאז שהייתם בבטן שלי ומיד אחריו יום כיפור שבו אבקש שוב ושוב את סליחתכם שלא שמרתי עליכם כמו שאמא צריכה. בחדר שלכם שוכב התינוק החדש ואני מרגישה שגם אתם שם איתו , משהו מכם חזר עם הולדתו. מלאכים קטנים ויקרים שלי , תמשיכו בבקשה לשמור עלינו מלמעלה. אוהבת לעד אמא 12.09.2003 עמדתי לפני שעה מול האבן אבל הדמעות קפאו הוא הצליח לבכות אבל אני לא תמיד אני נאטמת שם מעדיפה לבכות בבית על הכרית שנה של טיפול אחר טיפול והבטן עדיין ריקה ודווקא השבוע הגזרות הנוראיות ריחפו הטיפולים בשעון החול יגמרו אני עוד לא מוכנה לוותר הבטחתי לכם כשנפרדנו לא לוותר ! שלא יקחו לי את הסיכוי זה שהשאיר אותי חיה כל השנה האחרונה בשבילי זו מלחמת הישרדות אבל במלחמה רק החזק שורד ואני כל כך חלשה ונחלשת... הלוואי שבשנה הבאה אני אהיה אמא של מישהו הבטחתי לכם שלא אוותר! לפני שנתיים: ספטמבר 2002 מכתב לנסיכים שלי ! זהו רגע קשה לי ולאבא , לפני דקות נכנסנו הביתה בפעם הראשונה מאז שנפרדנו מכם , חזרנו לבד . יצאנו מהבית אתכם נסיכים מתוקים וחזרנו שנינו לבד . אני חושבת שאולי זה סיוט ותכף אתעורר , אבל זה לא סיוט – נפרדנו מכם . באתם לעולם ועזבתם אותו באותו היום . בחוץ חם אבל בלב שלנו קר מאד , בחיים לא חשבתי שנעזוב את בית החולים בלעדיכם .חיכיתי לכם כל כך הרבה שנים , אני עוד מחכה – אין לי מושג למה . רק בלילה לכמה שעות עוד הצלחתי לשכוח , אבל ברגע שהתעוררתי זה מיד הכה בי – אתם לא אתנו ! בחיים לא אשכח את היום שבו התבשרתי שמשהו מתפתח ברחמי , הייתי מלאת חששות שמשהו יקרה לכם , חששות מוצדקים . לא אשכח את האולטרסאונד הראשון בו גיליתי שאתם שניים , איזו הפתעה , זו היתה הקלה עצומה לראות שהכל בסדר , שניכם מושלמים , יש שם באמת תינוקות !!! גם אם לא תמיד שידרנו את זה , החודשים שהייתם איתנו היו המאושרים בחיינו , רציתי כבר לפגוש בכם אבל לא כל כך מהר . מהרגע שגיליתי שאתם בדרך אלינו , למרות המתח אלו היו חודשים מדהימים , לדעת שאתם צומחים בגוף שלי . מה שהייתי רוצה עכשו הכי בעולם זה שתהיו בחזרה ברחם שלי , שיהיה לכם מקום חם ומוגן לעוד קצת זמן ואח"כ לחבק אתכם , את שניכם יחד ולא לעזוב , לחוש את הנשימות הרכות ופעימות הלב שלכם , לתת לכם נשיקה חמה . למה לא אמרתם לי שמשהו לא בסדר ? הייתי עושה הכל כדי לתקן את זה . אתם בטח כועסים עלי שלא שמרתי עליכם מספיק טוב בבטן . הלוואי וידעתי מה לעשות .. באמת .. אבל הגורל האכזר התערב ונשארנו בלעדיכם . הייתם כל כך קטנים ובכל זאת כל כך גדולים , החסרון שלכם בולט , נשאר חלל עצום . אני עדיין לא מבינה איך לקחו אתכם מאיתנו – הייתם שלנו . לא הגיוני שבאתם לעולם רק למספר דקות , יש לכם כל כך הרבה לתת ולקבל . במקום לכתוב לכם את מכתב הלידה שלכם אני כותבת לכם מכתב פרידה . קשה לי לעבור בבית ליד החדר שלכם , למרות שהוא עדיין לא הוכן לקראתכם . אני עוצמת את העיניים , עומדת שם ורואה אותו חזק בדמיוני בדיוק כמו שרציתי . הדמיון כל כך חזק עד שאני מרגישה ריח מתוק של תינוקות באוויר . אני רוצה לגשת למיטות , להרים אתכם שלא תבכו , אבל אתם לא בוכים , אני זו שבוכה . את השמות שתכננו להעניק לכם בברית , נתנו לכם ביום שבו קיבלנו את תעודות הפטירה שלכם . אני לא רוצה לצאת מהבית , לא רוצה לראות נשים בהריון , אלו "שהשיגו " אותי , תינוקות ובמיוחד תאומים . היום היינו אמורים להפגש שוב בסקירה האחרונה , לראות כמה גדלתם והתפתחתם ולהתחיל ביחד את החודש השישי . בשבוע הבא , בחופשת סוכות , תכננו אבא ואני ללכת להתעניין בהזמנת לידה . במקום זה אנחנו כאן בוכים ומתגעגעים . לא יצא לי להפרד מכם , לא יכולתי … אני מתנצלת מאד , אל תכעסו עליי נסיכיי . מה שמעודד אותי זו הידיעה שאתם לפחות לא לבד שם למעלה , יש לכם אחד את השני . שמרו היטב זה על זה ותבטיחו לנו שתחזרו מהר . אוהבת אתכם ומתגעגעת נורא אמא
כל שנה מאז האובדן אני עולה לחלקת הילדים : מדליקה נר, מניחה סוכריות ומכתב . שנה שעברה היה זה מכתב תפילה . השנה-מכתב תודה. מצרפת את המכתבים משנים קודמות (מפורום "אובדן הריון"). 12.09.2004 שלום בנים יקרים שלי עדי ורביד שלי ,שנתיים עברו מאז שנפרדנו , לפעמים אני מרגישה שזה קרה אתמול ולפעמים כאילו זה היה בכלל בחיים אחרים. מחר אני שוב באה לבקר . כל השנה נעדרתי מחלקת הילדים , אבל כדי לשוחח איתכם אני לא צריכה מקום מיוחד . בבית נשאיר את יהלי , אחיכם הקטן , זה ששמרתם ואתם עדיין שומרים עליו מלמעלה . תודה , תודה שדאגתם לי כאן למטה שתהיה לי סיבה לחיות . לפני שנה , הגעתי אליכם ריקה ובכיתי שם על האדמה שתעזרו לי לבוא בשנה הבאה מלאה . חודש אחרי זה כבר דיברתם עם מי שצריך שם למעלה . עכשו אני כבר לא יכולה להצטרף אליכם למעלה – צריכים אותי פה בבית. אבא אומר שיהלי דומה לכם , עכשו סוף סוף שאני עוצמת עיניים אני רואה אתכם , יפים כל כך . אני עוברת תקופה לא קלה אחרי הלידה , פתאום קלטתי מה רב אובדני , מה זה בעצם תינוק, מה הפסדתי ולא יחזור אלי לעולם אבל , בד בבד חזרתי לחייך , אי מאושרת ולפעמים אני מרגישה שאסור לי . תיכף מגיע ראש השנה , הראשון שנחגוג מאז שהייתם בבטן שלי ומיד אחריו יום כיפור שבו אבקש שוב ושוב את סליחתכם שלא שמרתי עליכם כמו שאמא צריכה. בחדר שלכם שוכב התינוק החדש ואני מרגישה שגם אתם שם איתו , משהו מכם חזר עם הולדתו. מלאכים קטנים ויקרים שלי , תמשיכו בבקשה לשמור עלינו מלמעלה. אוהבת לעד אמא 12.09.2003 עמדתי לפני שעה מול האבן אבל הדמעות קפאו הוא הצליח לבכות אבל אני לא תמיד אני נאטמת שם מעדיפה לבכות בבית על הכרית שנה של טיפול אחר טיפול והבטן עדיין ריקה ודווקא השבוע הגזרות הנוראיות ריחפו הטיפולים בשעון החול יגמרו אני עוד לא מוכנה לוותר הבטחתי לכם כשנפרדנו לא לוותר ! שלא יקחו לי את הסיכוי זה שהשאיר אותי חיה כל השנה האחרונה בשבילי זו מלחמת הישרדות אבל במלחמה רק החזק שורד ואני כל כך חלשה ונחלשת... הלוואי שבשנה הבאה אני אהיה אמא של מישהו הבטחתי לכם שלא אוותר! לפני שנתיים: ספטמבר 2002 מכתב לנסיכים שלי ! זהו רגע קשה לי ולאבא , לפני דקות נכנסנו הביתה בפעם הראשונה מאז שנפרדנו מכם , חזרנו לבד . יצאנו מהבית אתכם נסיכים מתוקים וחזרנו שנינו לבד . אני חושבת שאולי זה סיוט ותכף אתעורר , אבל זה לא סיוט – נפרדנו מכם . באתם לעולם ועזבתם אותו באותו היום . בחוץ חם אבל בלב שלנו קר מאד , בחיים לא חשבתי שנעזוב את בית החולים בלעדיכם .חיכיתי לכם כל כך הרבה שנים , אני עוד מחכה – אין לי מושג למה . רק בלילה לכמה שעות עוד הצלחתי לשכוח , אבל ברגע שהתעוררתי זה מיד הכה בי – אתם לא אתנו ! בחיים לא אשכח את היום שבו התבשרתי שמשהו מתפתח ברחמי , הייתי מלאת חששות שמשהו יקרה לכם , חששות מוצדקים . לא אשכח את האולטרסאונד הראשון בו גיליתי שאתם שניים , איזו הפתעה , זו היתה הקלה עצומה לראות שהכל בסדר , שניכם מושלמים , יש שם באמת תינוקות !!! גם אם לא תמיד שידרנו את זה , החודשים שהייתם איתנו היו המאושרים בחיינו , רציתי כבר לפגוש בכם אבל לא כל כך מהר . מהרגע שגיליתי שאתם בדרך אלינו , למרות המתח אלו היו חודשים מדהימים , לדעת שאתם צומחים בגוף שלי . מה שהייתי רוצה עכשו הכי בעולם זה שתהיו בחזרה ברחם שלי , שיהיה לכם מקום חם ומוגן לעוד קצת זמן ואח"כ לחבק אתכם , את שניכם יחד ולא לעזוב , לחוש את הנשימות הרכות ופעימות הלב שלכם , לתת לכם נשיקה חמה . למה לא אמרתם לי שמשהו לא בסדר ? הייתי עושה הכל כדי לתקן את זה . אתם בטח כועסים עלי שלא שמרתי עליכם מספיק טוב בבטן . הלוואי וידעתי מה לעשות .. באמת .. אבל הגורל האכזר התערב ונשארנו בלעדיכם . הייתם כל כך קטנים ובכל זאת כל כך גדולים , החסרון שלכם בולט , נשאר חלל עצום . אני עדיין לא מבינה איך לקחו אתכם מאיתנו – הייתם שלנו . לא הגיוני שבאתם לעולם רק למספר דקות , יש לכם כל כך הרבה לתת ולקבל . במקום לכתוב לכם את מכתב הלידה שלכם אני כותבת לכם מכתב פרידה . קשה לי לעבור בבית ליד החדר שלכם , למרות שהוא עדיין לא הוכן לקראתכם . אני עוצמת את העיניים , עומדת שם ורואה אותו חזק בדמיוני בדיוק כמו שרציתי . הדמיון כל כך חזק עד שאני מרגישה ריח מתוק של תינוקות באוויר . אני רוצה לגשת למיטות , להרים אתכם שלא תבכו , אבל אתם לא בוכים , אני זו שבוכה . את השמות שתכננו להעניק לכם בברית , נתנו לכם ביום שבו קיבלנו את תעודות הפטירה שלכם . אני לא רוצה לצאת מהבית , לא רוצה לראות נשים בהריון , אלו "שהשיגו " אותי , תינוקות ובמיוחד תאומים . היום היינו אמורים להפגש שוב בסקירה האחרונה , לראות כמה גדלתם והתפתחתם ולהתחיל ביחד את החודש השישי . בשבוע הבא , בחופשת סוכות , תכננו אבא ואני ללכת להתעניין בהזמנת לידה . במקום זה אנחנו כאן בוכים ומתגעגעים . לא יצא לי להפרד מכם , לא יכולתי … אני מתנצלת מאד , אל תכעסו עליי נסיכיי . מה שמעודד אותי זו הידיעה שאתם לפחות לא לבד שם למעלה , יש לכם אחד את השני . שמרו היטב זה על זה ותבטיחו לנו שתחזרו מהר . אוהבת אתכם ומתגעגעת נורא אמא