שיחה בבצפר עם בוגר שלחם בלבנון..../images/Emo211.gif
הייתה לכיתה שלנו שיחה עם בוגר של המחנכת שלנו שהיא הזמינה אותו לדבר איתנו. הוא היה בחיל שיריון ונכנס עם טנק ללבנון לפני 4 שנים.. אואוו הוא סיפר לנו מה הלך שם וזה היה נשמע כל כך מפחיד, כמו למשל חילוץ תחת אש וכל הפעילות המבצעית שלהם שמה.. כשהוא סיפר את זה הוא סיפר את זה בהתלהבות או אולי במבוחה, וכזה התרכז בכל הפרים, הקטנים והגדולים, אבל לא ממש למה שהרגיש.. הוא סיפר שאחרי לחימה ממש קשה של איזה שבוע נתנו להם לחזור לגבול ל24 שעות להתרענן ולספק תחמושת ואוכל.. ואז כזה כשהוא סיים לדבר שאלתי אותו איך הוא הרגיש כשהוא חזר ל24 שעות האלה לגבול ישראל, ואחרי זה בחזרה ללבנון. הוא סיפר שזה היה ממש ממש מפחיד וזה היה לילה ומכל תנועה חזרה לגבול הם פחדו שיעלו על מוקש וגם בדרך חזרה ללבנון הם חדשו שיעלו על מושקים ולחזור על כל מה שקרה להם בשבוע האחרון... ואז המחנכת שאלה אותו מה עושים עם הפחד הזה?... אז הוא ענה שלא עושים עם זה כלום כי יודעים שלא מפסיקים לירות על העורף וכששומעים את האזקעות מהישובים על הגבול ועל ההרוגים והפגיעות בצפון, המחשבה היחידה שעוברת בראש היא להגן על המדינה...