../images/Emo16.gifסיפור עצוב!
בדיוק היום לפני 6 שנים, בתאריך 12/11/1996, נפטרה חברתי הטובה, יודפת הלוי ז"ל. יודפת סבלה מ-C.P. בדרגת חומרה קשה, כשאצלה המגבלה באה לידי ביטוי בעקמת בגב, ובאי יכולת ללכת. אבל לצד כל זה, ליודפת היה שכל בריא, והיא הבינה דברים. זכיתי להכיר את הילדה המדהימה הזו בחממה שלנו, הכוונה לביה"ס, הבית השני שלי. ביום הזה אני מרגישה צורך לחלוק איתכם את הזיכרונות הטובים שיש לי ממנה, והנה דוגמא שתמחיש לכם על קצה המזלג על מה אני מדברת:ליודפת הייתה מחברת סיפורים שבה היא הייתה מספרת קצת על משפחתה ועולמה, נפל בחלקי הכבוד לשמוע ממנה סיפורים, ולהעתיק אותם למחברת זו. היה לי גם הכבוד לעזור לה בעבודה במחשב, שכן היא לא יכלה להפעיל מחשב בכוחות עצמה, אלא בעזרת מתגים מיוחדים שנועדו לצורך זה. היום אני עצובה מאוד, אבל נזכרת ביודפת ז"ל באהבה, בכאב, ובעיקר בגעגועים שעם השנים הולכים ומתגברים. ולסיום הסיפור העצוב הזה אני בוחרת לצטט קטע מחוברת שהוציאו לזיכרה הוריה, והקטע הולך כך:"נשמה בחייה, ועכשיו מלאך בשמיים", ואני מוצאת לנכון להוסיף:"נשמה ענקית שתישאר חרוטה בליבי לעד". יודפת יקרה ואהובה שלי, אני מבטיחה לך שאזכור אותך כל חיי, ממני, חברתך הכואבת, ליאת.
