א
אבודה על הגגות
Guest
../images/Emo182.gif סיפור מאוד קשה. אנא עזרתכם
מתנצלת מראש אם יהיה קצת ארוך. חשבתי שכל הפרטים חשובים ולכן: לפני כשנה ביקרתי את אימי החולה - למחרת היא ביקשה שאסע חזרה לביתי - בדיעבד הסתבר לי שהיא כלל לא התכוונה לכך - היא כבר היתה חולת אלצהיימר מרוב שוק והלם לא שאלתי אותה אפילו למה.. בצהרים החבר של אחותי דופק לי בדלת ואומר: ''אמא שלך ביקשה ממני לומר לך שתסעי היום''. כאילו אין אופציות אחרות: לשאול את אימי מדוע את רוצה שבתך תסע.. היא הרי בתך.., ''מדוע את שולחת אותי'', לדבר על ליבה של אימי וכו'.. עניתי לו: ''טוב תודה.. צא מהחדר ותן לי לישון'' (הרגשתי פיזית מאוד לא טוב) והוא ממשיך ככה איזה 5-6 פעמים.. (אני חייבת לציין שבזכותי אחותי והוא יחד - אני שידכתי ביניהם) בסוף כבר לא יכולתי וכאשר קמתי להזיז אותו כי הוא נשען בחוזקה על משקוף הדלת והתנגד לי. לא היתה לי ברירה והעפתי אותו על הרצפה. ניגשתי לאימי (הייתי בטראומה) ושאלתי אותה מדוע היא רוצה שאסע. היא ענתה לי שהיא לא יכולה להסביר לי (בדיעבד גם זה היה קשור למחלה שלה) לאחר כמה דקות אחותי מזנקת לחדרי ואומרת לי: ''עכשיו את נוסעת מכאן'' ומתחילה להעיף את כל חפצי החוצה (כולל כלי-מיטה בחוץ על המדרכה.. הכל !!!) אני מבקשת ממנה להפסיק ומנסה לעצור בעדה. כשראיתי שהיא לא מפסיקה ניסיתי להוציא אותה בכוח מחדרי. גם זה לא עזר ואז הדפתי אותה בכוח התקשרתי לידיד טוב והוא אמר לי: ''את לא נוסעת משם בשום אופן.. תחפשי עו''ס או מישהו מוסמך אחר.. את לא נוסעת משם'' (אני לא גרה שם כך שלא ידעתי למי לפנות) שוב הלכתי לאימי לחדר-השינה - הפעם בהיסטריה - שמתי את ראשי בחיקה ושוב שאלתי אותה למה היא רוצה שאסע. היא שוב ענתה לי: ''לא יודעת, לא יודעת איך להסביר לך את זה'' הרגשתי בגיהנום פתאום הוא שוב נכנס (לח. שינה של אימי) ואומר לי: ''מספיק היית עם אמא שלך חצי שעה עכשיו גם אני רוצה'' (?!?!) לא זוכרת מה עניתי לו.. בכל מקרה הוא צעק לאימי מחוץ לדלת: ''אל תאמיני לה.. אל תאמיני לה (שאימי לא תאמין לי - עד עכשיו אני לא יודעת למה הוא התכוון) ולי הוא צועק: ''את מנצלת את המצב של אמא שלך.. את מנצלת את המצב של אמא שלך.. (?!?!) בערב כשסוף-סוף הייתי לבד עם אימי סיפרתי לה על כל מה שקרה והיא טענה שהיא לא זוכרת כלום. רק אחרי שיחה של שעתיים בערך הבנתי שמשהו לא בסדר איתה - מה שהתברר יותר מאוחר - שהיא חולת אלצהיימר למחרת חזרתי לאימי מביקור ואת מי אני רואה..? את החבר של אחותי.. שאלתי אותו: ''תגיד אין לך טיפת כבוד?! למה באת בכלל?! לך מכאן - אני לא מסוגלת לראות אותך !!! אתה מצחין אותי !!! והוא עונה: ''את יודעת שאמא שלך ביקשה ממני לבוא? את יודעת שאמא שלך אמרה לי שהיא אוהבת אותי כמו בן שלה? (כמו ילד בן 3- הוא מעל 60 - אדם לא מפותח - בוא נגיד שלב 3 בין קוף לאדם אם היתה אבולוציה) ואמא שלי עונה לו: ''נכון אני אוהבת אותך כמו בן שלי..'' (?!?!) זאת היתה שוב תגובה של המחלה שלה כשאימי יצאה רגע מהסלון הוא אומר לי: ''כולם יודעים שאת משוגעת'' הוא אומר את זה בביתה של אימי !!!!!!! באותו רגע כמעט הרגתי אותו במכות... היו חילופי דברים ביני ובינו וכאשר אימי ביקשה ממני להוריד את הקול (כי אם לא היא תקרא למשטרה) הוא שואל אותה: ''להביא לך את הטלפון''? (?!?!) בשלב זה כבר לא יכולתי לספוג יותר והחלטתי שאני חוזרת לביתי - בדיעבד זאת היתה החלטה מאוד שגוייה ולא שקולה.. התקשרתי מביתי כדי לאתר את העו''ס של הישוב והסתבר לי שהיא פשוט מטומטמת ולא מקצועית (אהיה מוכנה לנמק במידה ואתבקש) אתם קולטים מה היה לנו כאן?! בזכותי הם יחד.. אני הכרתי ביניהם ותראו ל-מה הם גרמו לי..אני לא מסוגלת להבין את זה.. לא מסוגלת לקלוט את זה.. אני לבד בכל הסיפור ההזוי הזה.. מאז אין לי שקט ומנוחה ואני מרגישה שעד שלא אתעמת (בפרט איתו - לא פיזית) לא ארגע הוא חייב לקבל עונש אחרת לא ארגע.. אני לא מסוגלת לחזור לסדר היום מבלי להעניש אותו.. קשה לי לישון ולעבוד..הוא עדיין ממשיך לבקר את אימי ואפילו לישון אצלה (כאשר המטפלת של אימי בחופש) ואפילו מתפאר בזה..(ממש תינוק בן 3) ואני ממש מתפוצצת.. אימי לא מסוגלת בכלל להבין מה היה..היא מבינה ושוכחת..מבינה ושוכחת.. אני מרגישה חסרת אונים לחלוטין.. האם זה תחום של עו''ד פלילי? האם להגיש תלונה במשטרה? מי שחושב שהוא מסוגל לעזור לי במשהו שיפנה אלי במסר אישי בבקשה. אני לא מעוניינת בדיון בפורום בנושא הזה בבקשה תפתחו את ליבכם - אני מוכנה גם לשלם עבור העזרה אני מאוד מודה לכם
מתנצלת מראש אם יהיה קצת ארוך. חשבתי שכל הפרטים חשובים ולכן: לפני כשנה ביקרתי את אימי החולה - למחרת היא ביקשה שאסע חזרה לביתי - בדיעבד הסתבר לי שהיא כלל לא התכוונה לכך - היא כבר היתה חולת אלצהיימר מרוב שוק והלם לא שאלתי אותה אפילו למה.. בצהרים החבר של אחותי דופק לי בדלת ואומר: ''אמא שלך ביקשה ממני לומר לך שתסעי היום''. כאילו אין אופציות אחרות: לשאול את אימי מדוע את רוצה שבתך תסע.. היא הרי בתך.., ''מדוע את שולחת אותי'', לדבר על ליבה של אימי וכו'.. עניתי לו: ''טוב תודה.. צא מהחדר ותן לי לישון'' (הרגשתי פיזית מאוד לא טוב) והוא ממשיך ככה איזה 5-6 פעמים.. (אני חייבת לציין שבזכותי אחותי והוא יחד - אני שידכתי ביניהם) בסוף כבר לא יכולתי וכאשר קמתי להזיז אותו כי הוא נשען בחוזקה על משקוף הדלת והתנגד לי. לא היתה לי ברירה והעפתי אותו על הרצפה. ניגשתי לאימי (הייתי בטראומה) ושאלתי אותה מדוע היא רוצה שאסע. היא ענתה לי שהיא לא יכולה להסביר לי (בדיעבד גם זה היה קשור למחלה שלה) לאחר כמה דקות אחותי מזנקת לחדרי ואומרת לי: ''עכשיו את נוסעת מכאן'' ומתחילה להעיף את כל חפצי החוצה (כולל כלי-מיטה בחוץ על המדרכה.. הכל !!!) אני מבקשת ממנה להפסיק ומנסה לעצור בעדה. כשראיתי שהיא לא מפסיקה ניסיתי להוציא אותה בכוח מחדרי. גם זה לא עזר ואז הדפתי אותה בכוח התקשרתי לידיד טוב והוא אמר לי: ''את לא נוסעת משם בשום אופן.. תחפשי עו''ס או מישהו מוסמך אחר.. את לא נוסעת משם'' (אני לא גרה שם כך שלא ידעתי למי לפנות) שוב הלכתי לאימי לחדר-השינה - הפעם בהיסטריה - שמתי את ראשי בחיקה ושוב שאלתי אותה למה היא רוצה שאסע. היא שוב ענתה לי: ''לא יודעת, לא יודעת איך להסביר לך את זה'' הרגשתי בגיהנום פתאום הוא שוב נכנס (לח. שינה של אימי) ואומר לי: ''מספיק היית עם אמא שלך חצי שעה עכשיו גם אני רוצה'' (?!?!) לא זוכרת מה עניתי לו.. בכל מקרה הוא צעק לאימי מחוץ לדלת: ''אל תאמיני לה.. אל תאמיני לה (שאימי לא תאמין לי - עד עכשיו אני לא יודעת למה הוא התכוון) ולי הוא צועק: ''את מנצלת את המצב של אמא שלך.. את מנצלת את המצב של אמא שלך.. (?!?!) בערב כשסוף-סוף הייתי לבד עם אימי סיפרתי לה על כל מה שקרה והיא טענה שהיא לא זוכרת כלום. רק אחרי שיחה של שעתיים בערך הבנתי שמשהו לא בסדר איתה - מה שהתברר יותר מאוחר - שהיא חולת אלצהיימר למחרת חזרתי לאימי מביקור ואת מי אני רואה..? את החבר של אחותי.. שאלתי אותו: ''תגיד אין לך טיפת כבוד?! למה באת בכלל?! לך מכאן - אני לא מסוגלת לראות אותך !!! אתה מצחין אותי !!! והוא עונה: ''את יודעת שאמא שלך ביקשה ממני לבוא? את יודעת שאמא שלך אמרה לי שהיא אוהבת אותי כמו בן שלה? (כמו ילד בן 3- הוא מעל 60 - אדם לא מפותח - בוא נגיד שלב 3 בין קוף לאדם אם היתה אבולוציה) ואמא שלי עונה לו: ''נכון אני אוהבת אותך כמו בן שלי..'' (?!?!) זאת היתה שוב תגובה של המחלה שלה כשאימי יצאה רגע מהסלון הוא אומר לי: ''כולם יודעים שאת משוגעת'' הוא אומר את זה בביתה של אימי !!!!!!! באותו רגע כמעט הרגתי אותו במכות... היו חילופי דברים ביני ובינו וכאשר אימי ביקשה ממני להוריד את הקול (כי אם לא היא תקרא למשטרה) הוא שואל אותה: ''להביא לך את הטלפון''? (?!?!) בשלב זה כבר לא יכולתי לספוג יותר והחלטתי שאני חוזרת לביתי - בדיעבד זאת היתה החלטה מאוד שגוייה ולא שקולה.. התקשרתי מביתי כדי לאתר את העו''ס של הישוב והסתבר לי שהיא פשוט מטומטמת ולא מקצועית (אהיה מוכנה לנמק במידה ואתבקש) אתם קולטים מה היה לנו כאן?! בזכותי הם יחד.. אני הכרתי ביניהם ותראו ל-מה הם גרמו לי..אני לא מסוגלת להבין את זה.. לא מסוגלת לקלוט את זה.. אני לבד בכל הסיפור ההזוי הזה.. מאז אין לי שקט ומנוחה ואני מרגישה שעד שלא אתעמת (בפרט איתו - לא פיזית) לא ארגע הוא חייב לקבל עונש אחרת לא ארגע.. אני לא מסוגלת לחזור לסדר היום מבלי להעניש אותו.. קשה לי לישון ולעבוד..הוא עדיין ממשיך לבקר את אימי ואפילו לישון אצלה (כאשר המטפלת של אימי בחופש) ואפילו מתפאר בזה..(ממש תינוק בן 3) ואני ממש מתפוצצת.. אימי לא מסוגלת בכלל להבין מה היה..היא מבינה ושוכחת..מבינה ושוכחת.. אני מרגישה חסרת אונים לחלוטין.. האם זה תחום של עו''ד פלילי? האם להגיש תלונה במשטרה? מי שחושב שהוא מסוגל לעזור לי במשהו שיפנה אלי במסר אישי בבקשה. אני לא מעוניינת בדיון בפורום בנושא הזה בבקשה תפתחו את ליבכם - אני מוכנה גם לשלם עבור העזרה אני מאוד מודה לכם