איזו שאלה מענינת
אני תמיד מקבלת את ההחלטות שלי קודם כל ביני לבין עצמי. כל החלטה בחיים כולל החלטה כחלק מזוגיות קודם כל אני חושבת על כל ההביטים ביני לבין עצמי ואז מחליטה מה צריכה להיות ההחלטה בעצמי. אחר כך אני מוציאה אל הפועל, אני משוחחת עם בן הזוג כשזו החלטה שנוגעת לחיים שלנו ומציגה את הדברים על השולחן, מכינה את עצמי לכל התנגדות אם תהיי,, בקיצור אני תמיד באה מוכנה לדיון, ואם אני צריכה זמן לחשוב אני לוקחת אותו. וגם אגב נותנת את הזמן לצד השני אם כי יש תמיד מגבלה של זמן אני לא אוהבת למרוח החלטות חשובות ולא אוהבת לא להחליט זה מותיר אותי תלויה ומתנדנדת לכן אני מחליטה דיי מהר כל החלטה ולא נותנת לדברים להתמסמס או להמרח, לא טוב בשבילי. אצלינו אין אולטימטום יש דו שיח כאשר כמעט תמיד אני משתדלת לדעת את כל הרבדים העמוקים ביותר שנוגעים לאותה החלטה כולל מחיר שאצטרך לשלם על החלטה זו או אחרת. מראש. בן זוגי מאוד אוהב לעשות לעצמו רשימות אני יותר אינטואיטיבית , אני חושבת שאישה רואה יותר ברור וביותר רבדים מגבר בגלל אופן החשיבה השונה הבסיסי. באם תהיה החלטה לדוגמא בחיים שלי שלא אוכל לחיות איתה כאדם שלם אעזוב את המערכת, יכול להיות מע' יחסים או עבודה יש גם גבולות ברורים לפשרות שונות שאני כאדם מוכנה לעשות ולחיות איתם - שוב תוך כדי לקיחת אחריות מלאה על המחיר. הדבר הראשון שאני חושבת עליו הוא אינטואיציה שמאוד מפותחת אצלי וגם הגיון בריא במשולם אם כי בדרך כלל הבטן מנצחת, עד היום תחושות הבטן לא אכזבו אותי ולמדתי לסמוך על עצמי. אני חושבת שאדם שעובד מאינטואיציה בולטת צריך להכיר את עצמו ואת הגבולות שלו היטב ודרושה לכך בשלות גדולה (טוב לקח לי 40 שנה להגיע למצב הזה.... אבל זה בסדר הצלחתי להגיע עד הלום בשלום לא?) אסור לנטרל רגשות כי להדחקה יש מחיר כבד שגם אם לא משלמים אותו באותו הרגע, זה יבוא ממקום אחר כל החלטה צריכה להיות משולבת בשניהם. גם ויתור על משהו שרוצים צריך לקחת בחשבון שיש לו מחיר תמיד יש הפסד ורווח בכל החלטה מה יותר טוב לאותו טווח זמן. תמיד אני מסתכלת גם קדימה ולא מפחדת.. הרגש לא ינהל את חיי אבל אני שומרת עליו ונתנת לעצמי גם זמן להתאבל או אפילו לבכות אם צריך. ההלטות היחדות שאני נוטלת לעצמי את החירות המלאה להחליט בעצמי כאמא וכאישה של , נוגעות לקיום האישי שלי ולשמחת החיים שלי שלא אתן לאיש לגעת בה אם החלטתי משהו ובעקבותיו לא אוכל להיות אני עצמי או שאיבדתי את עצמי בעקבות ההחלטה , לא אוכל לחיות איתה ואצטרך לשנותה... מקווה שהייתי ברורה.
