א
אבודה על הגגות
Guest
../images/Emo23.gif סיפור קשה - אני חסרת אונים - אנא עצתכם
המהירה בבקשה. להלן הסיפור: לפני כשנה הגעתי לבקר את אימי החולה. לפני כן ביקשתי מהחבר של אחותי (בזכותי הם יחד - חשוב לי מאוד לציין) שנעשה שיחה משולשת (אני/הוא/ואימי) על כך שהיא הפלתה אותי בצוואה והוא הסכים (גם אבי ז''ל הפלה אותי מבחינת יחס ואהבה - הוא לא היה אבי הביולוגי) לפתע אני מגלה שהוא בא לדבר עם אימי בלעדי ומשתלט עלי בשיחה. כששאלתי אותו מדוע הוא משתלט ומה פתאום הוא בכלל מדבר עלזה בלעדי ומבלי תכנון קודם - הוא כל הזמן חזר על עצמו: ''רק תגידי אם אמרת שתערבי עו''ד או לא..(כך מספר פעמים) למחרת בבוקר אימי ניגשה אלי וביקשה שאסע לביתי (בקיצור גירשה אותי) - בדיעבד היא לא היתה אחראית למה שהיא אמרה - הסתבר שהיא חולת דימנציה - סוג של אלצהיימר) מרוב הלם לא שאלתי אותה מדוע. בצהרים החבר של אחותי דופק לי בדלת ואומר לי: ''אמא שלך ביקשה ממני לומר לך שתסעי היום''. עניתי לו ''טוב תודה.. צא מהחדר (הרגשתי פיזית מאוד לא טוב) והוא ממשיך ככה איזה 5 פעמים. בסוף קמתי והעפתי אותו על הרצפה כי הוא לא זז ממשקוף הדלת. הלכתי לאימי ושאלתי אותה מדוע היא רוצה שאסע. היא ענתה לי שהיא לא יכולה להסביר לי (בדיעבד גם זה היה קשור למחלה שלה) לאחר כמה דקות אחותי מזנקת לחדרי ואומרת לי: ''עכשיו את נוסעת מכאן'' ומתחילה להעיף את כל חפצי החוצה. אני מבקשת ממנה להפסיק ומנסה לעצור בעדה. כשראיתי שהיא לא מפסיקה ניסיתי להוציא אותה בכוח מחדרי. גם זה לא עזר ואז הדפתי אותה בכוח התקשרתי לידיד טוב והוא אמר לי: ''את לא נוסעת משם בשום אופן.. תחפשי עו''ס או מישהו מוסמך אחר.. את לא נוסעת משם'' שוב הלכתי לאימי - הפעם בהיסטריה - שמתי את ראשיבחיקה ושוב שאלתי אותה למה היא רוצה שאסע. היא שוב ענתה לי: ''לא יודעת, לא יודעת איך להסביר לך את זה'' פתאום הוא נכנס (להזכירכם: לח. שינה של אימי) ואומר לי: ''מספיק היית עם אמא שלך חצי שעה עכשיו גם אני רוצה'' (?!?!) לא זוכרת מה עניתי לו.. בכל מקרה הוא צועק אח''כ מחוץ לדלת: ''אל תאמיני לה (צועק לאימי) ולי: ''את מנצלת את המצב של אמא שלך'' (?!?!) בערב כשסוף סוף הייתי לבד עם אימי סיפרתי לה על כל מה שקרה והיא טענה שהיא לא זוכרת כלום. רק אחרי שיחה של שעתיים בערך הבנתי שמשהו לא בסדר איתה - מה שהתברר יותר מאוחר - שהיא חולת דמנציה (סוג של אלצהיימר) למחרת כשאחותי באה שוב אמרתי לה שאמא בכלל לא התכוונה שאסע וביקשתי שתתנצל. היא ענתה לי ברשעות: ''שאתנצל?! למה שאתנצל ?!'' ראיתי שאין עם מי לדבר. בצהרים חזרתי לאימי מביקור ואת מי אני רואה? את החבר שלה.. שאלתי אותו: ''תגיד אין לך טיפת כבוד?! למה באת בכלל?! לך מכאן אני לא מסוגלת ראות אותך !!! אתה מצחין אותי !!! והוא עונה: ''את יודעת שאמא שלך ביקשה ממני לבוא? את יודעת שאמא שלך אמרה לי שהיא אוהבת אותי כמו בן שלה? (כמו ילד בן 3- הוא מעל 60 - או אדם לא מפותח - בוא נגיד שלב 3 בין קוף לאדם) ואמא שלי עונה לו: ''נכון אני אוהבת אותך כמו בן שלי..'' כשאימי יצאה רגע מהסלון הוא אומר לי: ''כולם אומרים שאת משוגעת'' הוא אומר את זה בבית של אימי !!!!!!! כמעט הרגתי אותו במכות באותו רגע ואני מצטערת עד עכשיו שלא עשיתי את זה.. כשאימי ביקשה ממני להוריד את הכל כי אם לא היאתקראלמשטרה הואשואל אותה: ''להביא לך את הטלפון? (?!?!) באותו רגע כבר לא יכולתי לשאת יותר את המצב והחלטתי לנסוע ואני מאוד מצטערת על כך.. אתם קולטים מה היה לנו כאן?! בזכותי הם יחד ותראו למה הם גרמו לי..אני לא מסוגלת להבין את זה.. מאז אין לי שקט ומנוחה ואני מרגישה שעד שלא אתעמת איתם (לא פיזית) לא ארגע לאחותי אני איכשהוא מסוגלת לסלוח - ברור שאני שונאת אותה והסיפור איתה לא הסתיים אבל מי שלא מפסיק להטריד את מחשבותי זה הוא. הוא חייב לקבל ממני עונש. לא יתכן שהוא יעבור לסדר היום בלי שיקבל עונש !!! אנא אל תפנו אותי לעו''ד דיני משפחה. את אני כבר יודעת - אני מבקשת עזרה מסוג אחר. אני מבקשת שמישהו יבוא איתי אליהם ויעמיד אותם במקומם. שמישהו יתעמת איתם אבל לא פיזית כל מי שחושב שהוא מסוגל לעזור לי במשהו שיפנה אלי במסר אישי בבקשה. לא הייתי רוצה שום דיון בפורום בנושא אני מאוד מודה לכם
המהירה בבקשה. להלן הסיפור: לפני כשנה הגעתי לבקר את אימי החולה. לפני כן ביקשתי מהחבר של אחותי (בזכותי הם יחד - חשוב לי מאוד לציין) שנעשה שיחה משולשת (אני/הוא/ואימי) על כך שהיא הפלתה אותי בצוואה והוא הסכים (גם אבי ז''ל הפלה אותי מבחינת יחס ואהבה - הוא לא היה אבי הביולוגי) לפתע אני מגלה שהוא בא לדבר עם אימי בלעדי ומשתלט עלי בשיחה. כששאלתי אותו מדוע הוא משתלט ומה פתאום הוא בכלל מדבר עלזה בלעדי ומבלי תכנון קודם - הוא כל הזמן חזר על עצמו: ''רק תגידי אם אמרת שתערבי עו''ד או לא..(כך מספר פעמים) למחרת בבוקר אימי ניגשה אלי וביקשה שאסע לביתי (בקיצור גירשה אותי) - בדיעבד היא לא היתה אחראית למה שהיא אמרה - הסתבר שהיא חולת דימנציה - סוג של אלצהיימר) מרוב הלם לא שאלתי אותה מדוע. בצהרים החבר של אחותי דופק לי בדלת ואומר לי: ''אמא שלך ביקשה ממני לומר לך שתסעי היום''. עניתי לו ''טוב תודה.. צא מהחדר (הרגשתי פיזית מאוד לא טוב) והוא ממשיך ככה איזה 5 פעמים. בסוף קמתי והעפתי אותו על הרצפה כי הוא לא זז ממשקוף הדלת. הלכתי לאימי ושאלתי אותה מדוע היא רוצה שאסע. היא ענתה לי שהיא לא יכולה להסביר לי (בדיעבד גם זה היה קשור למחלה שלה) לאחר כמה דקות אחותי מזנקת לחדרי ואומרת לי: ''עכשיו את נוסעת מכאן'' ומתחילה להעיף את כל חפצי החוצה. אני מבקשת ממנה להפסיק ומנסה לעצור בעדה. כשראיתי שהיא לא מפסיקה ניסיתי להוציא אותה בכוח מחדרי. גם זה לא עזר ואז הדפתי אותה בכוח התקשרתי לידיד טוב והוא אמר לי: ''את לא נוסעת משם בשום אופן.. תחפשי עו''ס או מישהו מוסמך אחר.. את לא נוסעת משם'' שוב הלכתי לאימי - הפעם בהיסטריה - שמתי את ראשיבחיקה ושוב שאלתי אותה למה היא רוצה שאסע. היא שוב ענתה לי: ''לא יודעת, לא יודעת איך להסביר לך את זה'' פתאום הוא נכנס (להזכירכם: לח. שינה של אימי) ואומר לי: ''מספיק היית עם אמא שלך חצי שעה עכשיו גם אני רוצה'' (?!?!) לא זוכרת מה עניתי לו.. בכל מקרה הוא צועק אח''כ מחוץ לדלת: ''אל תאמיני לה (צועק לאימי) ולי: ''את מנצלת את המצב של אמא שלך'' (?!?!) בערב כשסוף סוף הייתי לבד עם אימי סיפרתי לה על כל מה שקרה והיא טענה שהיא לא זוכרת כלום. רק אחרי שיחה של שעתיים בערך הבנתי שמשהו לא בסדר איתה - מה שהתברר יותר מאוחר - שהיא חולת דמנציה (סוג של אלצהיימר) למחרת כשאחותי באה שוב אמרתי לה שאמא בכלל לא התכוונה שאסע וביקשתי שתתנצל. היא ענתה לי ברשעות: ''שאתנצל?! למה שאתנצל ?!'' ראיתי שאין עם מי לדבר. בצהרים חזרתי לאימי מביקור ואת מי אני רואה? את החבר שלה.. שאלתי אותו: ''תגיד אין לך טיפת כבוד?! למה באת בכלל?! לך מכאן אני לא מסוגלת ראות אותך !!! אתה מצחין אותי !!! והוא עונה: ''את יודעת שאמא שלך ביקשה ממני לבוא? את יודעת שאמא שלך אמרה לי שהיא אוהבת אותי כמו בן שלה? (כמו ילד בן 3- הוא מעל 60 - או אדם לא מפותח - בוא נגיד שלב 3 בין קוף לאדם) ואמא שלי עונה לו: ''נכון אני אוהבת אותך כמו בן שלי..'' כשאימי יצאה רגע מהסלון הוא אומר לי: ''כולם אומרים שאת משוגעת'' הוא אומר את זה בבית של אימי !!!!!!! כמעט הרגתי אותו במכות באותו רגע ואני מצטערת עד עכשיו שלא עשיתי את זה.. כשאימי ביקשה ממני להוריד את הכל כי אם לא היאתקראלמשטרה הואשואל אותה: ''להביא לך את הטלפון? (?!?!) באותו רגע כבר לא יכולתי לשאת יותר את המצב והחלטתי לנסוע ואני מאוד מצטערת על כך.. אתם קולטים מה היה לנו כאן?! בזכותי הם יחד ותראו למה הם גרמו לי..אני לא מסוגלת להבין את זה.. מאז אין לי שקט ומנוחה ואני מרגישה שעד שלא אתעמת איתם (לא פיזית) לא ארגע לאחותי אני איכשהוא מסוגלת לסלוח - ברור שאני שונאת אותה והסיפור איתה לא הסתיים אבל מי שלא מפסיק להטריד את מחשבותי זה הוא. הוא חייב לקבל ממני עונש. לא יתכן שהוא יעבור לסדר היום בלי שיקבל עונש !!! אנא אל תפנו אותי לעו''ד דיני משפחה. את אני כבר יודעת - אני מבקשת עזרה מסוג אחר. אני מבקשת שמישהו יבוא איתי אליהם ויעמיד אותם במקומם. שמישהו יתעמת איתם אבל לא פיזית כל מי שחושב שהוא מסוגל לעזור לי במשהו שיפנה אלי במסר אישי בבקשה. לא הייתי רוצה שום דיון בפורום בנושא אני מאוד מודה לכם