בבקשה אודי ולכל המתעניינים/ות(מויקיפדיה)
בס"ד יהודה לייב הלוי אשלגמתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית קפיצה אל: ניווט, חיפוש רבי יהודה לייב הלוי אשלג (ה' בתשרי ה'תרמ"ה, 25 בספטמבר 1884, ורשה, האימפריה הרוסית (פולין) – י' בתשרי ה'תשט"ו, 7 באוקטובר1954, ישראל), מפרש ומורה קבלה, מכונה "בעל הסולם" על שם יצירתו הסולם - פירוש לספר הזוהר. זכה בפרס הרב קוק לספרות תורנית לשנת תשי"ג. תוכן עניינים [הסתרה] 1 תולדות חייו 2 חיבוריו 3 פעולתו הציבורית 4 הגותו 5 צורה חדשה ללימוד הקבלה 6 פטירתו וממשיכי דרכו 7 לקריאה נוספת 8 קישורים חיצוניים 9 הערות שוליים [עריכה] תולדות חייונולד בליקובה שבפולין (אז באימפריה הרוסית) בה' בתשרי ה'תרמ"ה (1884).בצעירותו למד בישיבת גור בוורשא והיה תלמידו של רבי מאיר שלום רבינוביץ האדמו"ר מקלושין, עוד מטרם היותו בן 14 ידע את כל התלמוד בעל פה,תשוקתו ללימוד חכמת הקבלה החלה עוד בציערותו שהיה מחביא דפי זוהר וכתבי האר"י בינות לדפי הגמרא. לאחר פטירת רבו, היה לתלמידו של בנו ר' יהושע מפוריסוב . אף היה נוסע לטיש בבעלז אצל האדמו"ר מבעלז רבי ישכר דוב. בגיל 19 נישא לרבקה, בת הרב מאיר צבי אברמוביץ, חסיד גור שהתגורר בפוריסוב. אחות אשתו, לאה, נישאה ליהודה צבי ברנדויין, לימים אחד מגדולי תלמידיו. לאחר תקופת מגורים קצרה על שולחן חותנו בפוריסוב, עקר לוורשה, שם הוסמך לרבנות, ושימש כדיין וכמורה-צדק בוורשה במשך 16 שנה. במהלך תקופה זו פגש באיש, אשר היה ידוע בחברה כסוחר, אולם בחכמת הקבלה לא הכיר בו איש מעולם. הרב אשלג מכנהו בכתביו "מורי הקדוש זצ"ל". מרבו זה למד פעם אחת קבלה, ואף היה נוכח בפטירתו. לאחר פטירת מורו החליט לעלות לארץ ישראל. בט"ז בתשרי תרפ"ב-1921 עלה לארץ ישראל הגיע עם רעייתו לנמל יפו, משם עשו דרכו לירושלים והתיישב בעיר העתיקה בירושלים. על פי עדות נכדו הרב שמחה אשלג עוד מימי מלחמת העולם הראשונה הוא זעק רבות על חורבן העולם הממשמש ובא. בשנות השלושים הוא התריע על כך בקול גדול. (בכתביו משנת תרצ"ג-1933 מצוי המשפט "כבר זעקתי על קץ העולם"). הוא התריע על השואה העומדת להתרחש על אירופה ועל הסכנה הגדולה הצפויה לעם היהודי. הוא הכריז על הצורך בלימוד ספר הזוהר בישיבות פולין, ולשם כך אף נפגש עם רבנים ואדמורי"ם, בבקשה שייסדו סדרי לימוד בספר הזוהר בישיבותיהם, אך הם לא שעו לבקשותיו. הוא טען כי "נותנים זמן מן השמיים - עשרים שנה כדי לעלות לארץ ישראל". ואכן, הוא יזם עלייה לארץ ישראל באופן עצמאי. לשם כך ייסד קבוצה סודית של ארבעים משפחות אמידות בפולין. עניין זה נשמר בסוד כמוס, אולם משהתגלה הדבר על ידי מאן-דהו, מיד קמו לו מתנגדים רבים מקרב הציבור החרדי, וייחסו לו מניעים "ציוניים". הציונות הייתה פסולה בקרב החוגים החרדיים באירופה, שראו במנהיגיה ובדרכה כפירה חמורה בדת, וכך התבטלה הקבוצה הסודית. פעילותו של הרב אשלג בעלייה לארץ ישראל נבעה משיקולים ומניעים רוחניים והשקפתיים. בין היתר, הוא ראה באגואיזם המתפשט בקרב החברה העולמית סכנה גדולה, שבסופו של תהליך יוביל למשטר נאציסטי, ואם לא פועלים לתיקונו הוא עלול להחריב את כלל האנושות. לארץ ישראל הוא הגיע בחוסר כל, ולפרנסתו עסק בעיבוד עורות לסת"ם וגם בייצור סבון, באמצעות מכונה לסבון, שהביא עמו מפולין. הוא לא רצה ליהנות מהסמכתו הרבנית. לא עבר זמן רב עד שהתגלה לרבני ירושלים, ומאז נתבקש להתמנות לרב ודיין בגבעת שאול. הרב קוק, שהיה אז הרב הראשי לארץ ישראל, מינה אותו לרבה של גבעת שאול, שהייתה אז פרבר בשערי ירושלים. בשנים 1926–1928 שהה בלונדון שם חיבר את חיברו המקיף "עץ חיים" וחלק מפירוש הסולם. [הסתרה]תקופת חייו של יהודה לייב הלוי אשלג על ציר הזמן [עריכה] חיבוריושני חיבוריו העיקריים הם: "תלמוד עשר הספירות" המיוסד על כתבי האר"י (16 כרכים, יצאו לאור החל משנת תרצ"ז (1937)). פירוש "הסולם" לספר הזוהר (18 כרכים, יצאו לאור בין השנים תש"ה–תשי"ג (1945–1953)). לאחר מכן נוספו שלושה כרכים על "זוהר חדש". בנוסף כתב: "פנים מאירות" ו"פנים מסבירות", פירושים על ספר "עץ חיים" מרבי חיים ויטאל. קונטרסים "מתן תורה", "הערבות" ו"השלום", 1933. "בית שער הכוונות", הכולל את הפירוש "אור פשוט" ללקט קטעים נבחרים מכתבי האר"י, ת"ש (1940). "מבוא לספר הזוהר", "הקדמה לספר הזוהר", "פתיחה לחוכמת הקבלה", "פתיחה לפירוש הסולם", "פתיחה כוללת לעץ חיים" ו-"הקדמה לתלמוד עשר הספירות", כולן הקדמות ללימוד הקבלה. "כתבי הדור האחרון", יצירותיו האחרונות, בהן ניתח משטרים חברתיים שונים ואף התווה תוכנית מפורטת לבניין חברה עתידית מתוקנת. עיתון "האֻמָּה" (1940). קול התור - הקדמות, מאמרים ורשימות דברים בנושאי תורה, ערבות ישראל, משיחיות וקבלה. [עריכה] פעולתו הציבוריתבעל הסולם לא הסתפק בהעלאת רעיונותיו על הכתב אלא פעל רבות לקידומם, ואף נפגש לשם כך עם ראשי היישוב, עם מנהיגי תנועות הפועלים ועם אישי ציבור, ובהם דוד בן-גוריון, זלמן שזר, משה שרת, חיים ארלוזורוב, משה ארם, מאיר יערי, יעקב חזן, דב סדן וחיים נחמן ביאליק. דוד בן-גוריון, שבאחד ממכתביו ציין כי נפגש עם אשלג "הרבה פעמים", הופתע בפגישותיהם: "אני רציתי לדבר איתו על קבלה, והוא איתי על סוציאליזם".[1] במאמרו "שלושה ביקורים ומה שביניהם"[2] סיפר דב סדן: "הרב ר' יהודה לייב אשלג, מגדולי המקובלים שבדור, שאמר לעשות את יסודות הקבלה מנוע היסטורי בדורנו, ומתוך תפיסתו הסוציאליסטית הבנויה על כך, ביקש מגע עם התנועה הקיבוצית". למי שלא הכירו, נראית התקרבותו של הרב אשלג אל תנועת הפועלים העברית ואל ראשיה תופעה תמוהה, שהרי בינם לבינו היו פערים מנטליים, תרבותיים ואידאולוגיים גדולים. אולם עיון מעמיק בכתביו חושף דמות מורכבת של איש משכיל ורחב-אופקים הבקי בחוכמות רבות, מעורה היטב במתרחש בארץ ובעולם, ובעל דעות מהפכניות ומרחיקות-לכת בתעוזתן. [עריכה] הגותוהרב אשלג ראה בלימוד הקבוצתי ובאהבת החברים אמצעי מכריע ראשון במעלה. ב"מאמר החירות" בספרו "מתן תורה" הוא מתאר את השפעתה המכרעת של הסביבה על התפתחותו של היחיד: אולם יש חירות לרצון לבחור מלכתחילה בסביבה כזו, בספרים ומדריכים כאלו שמשפיעים לו שכליות טובות. ואם לא יעשה זאת, אלא מוכן לבוא בכל סביבה המזדמנת לפניו. שמשום זה ודאי יפול בסביבה רעה, או יבלה זמנו בספרים שאין בהם תועלת, שהם מרובים ויותר נוחים לפניו. שמתוך זה נעשה מוכרח להשכלות גרועות ורעות, המביאים אותו לחטא ולהרשיע, ודאי ענש יענש, לא מטעם המחשבות והמעשים הרעים, שאין לו בחירה עליהם - אלא מטעם שלא בחר להיות בסביבה הטובה, כי בזה ודאי יש בחירה. לכן, המתאמץ בימי חייו, ובוחר בכל פעם בסביבה טובה יותר - הרי הוא ראוי לשבח ולשכר. וגם כאן, לא מטעם מחשבותיו ומעשיו הטובים, הבאים לו בהכרח ללא בחירתו, אלא מטעם התאמצותו לבחור לו סביבה טובה המביאתו לידי המחשבות והמעשים הללו. וזה שאמר רבי יהושע בן פרחיא "עשה לך רב וקנה לך חבר". – מתן תורה, עמ' קיז הרב אשלג קובע כי בחירת הספרים, הרב והחברה הנכונה, היא בעצם הבחירה היחידה של האדם. כל שאר גורמים המשפיעים על התפתחותו מהווים רק תוצאה של הבחירה הזו: רק בעניין בחירת הסביבה, משוער כל עניין ממשלתו של האדם על עצמו, אשר בשבילה הוא ראוי לשכר או לעונש... כי רק בדבר הזה יש להועיל לאדם או לגנותו, דהינו, בבחירת הסביבה, אולם לאחר שבחר הסביבה, הוא מוטל בידיהם כחומר ביד היוצר". – מתן תורה, עמ' קיח ב"מאמר לסיום הזוהר" הוא מרחיב את ההסבר על השפעת החברה על היחיד: כי ערך הרוממות אינו תלוי ביחיד אלא בסביבה... ובשעה שהאדם רואה איך הסביבה שלו מקילים ראש בעבודתו ית' ואינם מעריכים רוממותו כראוי אין האחד יכול להתגבר על הסביבה ו
