../images/Emo63.gifתקציר השיעור השבועי-א'../images/Emo63.gif
בס"ד הנושא שנעסוק בו הפעם יהיה:
"גדול תלמוד תורה(=ת"ת) יותר מכיבוד אב ואם(=או"א)" הנושא הזה נבחר, היות שמצינו בדברי חז"ל(מגילה ט"ז ע"ב): "..כל אותן שנים שהיה יעקב אבינו בבית שם ועבר לא נענש.." בפרשת השבוע אנו קוראים שיעקב בורח מפני עשו אחיו המתכוון להרגו, בדרך ללבן הוא מתעכב בבית מדרשם של שם ועבר. לאחר מכן הוא פונה לבית לבן אח-אמו ושם מתעכב עוד מספר שנים בסך הכל 36 שנים. לימים, יוסף בנו נלקח ממנו לפרק זמן שווה שבו היה מחוץ לביתו, אבל מפליא הדבר שרק על 22 השנים בו היה בבית לבן נענש "מידה כנגד מידה". אבל על אותן שנים בהם עסק בתורה לא נענש.. (עפ"י רש"י סוף פ' תולדות פס' ט') לכן, ננסה להבהיר את ערך כיבוד או"א, ערך ת"ת וחשיבותם למעשה בזמן שבאים לכאורה, זה מול זה.
תחילה נביא את המראה מקומות: 1) שו"ע יו"ד סי' רמ' סע' י"ג ו-כ"ה ורמ"א סעי' ט' 2) ספר "יד אברהם" (פירוש על השו"ע) 3) מלבי"ם על התורה (דברים כז, טז) 4) רבנו בחיי (בראשית יח, כ) 5) שו"ת "בנימין זאב" (סי' קסט) 6) מנחת חינוך (מצווה לג) 7) פירוש המשניות לרמב"ם (פאה פרק א משנה א) 8) תלמוד ירושלמי (נדרים פ"ט) 9) פי' הרמב"ן (פרשת יתרו פ' י"ג) 10) "תרומת הדשן"
בהזדמנות זו שאנו עוסקים הגודל מצוות כיבוד או"א וגודל מעלת ת"ת. אני רוצה רק להזכיר מאמר חז"ל דומה שאף שלא ניכנס אליו כעת (אולי לקראת פורים אי"ה): הגמ' ברכות (סב ע"א)מספרת על ר' עקיבא שנתפס על שהקהיל תלמידים ולימדם תורה אף שהיתה גזירה מהמלכות שאסור ללמוד תורה, פוגש אותו פפוס בן יהודה ושואל אותו מדוע הוא מסכן את עצמו בזמן שפורסם שמי שיעשה כן, אחת דינו למות. ור' עקיבא עונה לו במשל, בואו נראה שוב את הגמרא המעניינת הזאת:
תנו רבנן: פעם אחת גזרה מלכות הרשעה שלא יעסקו ישראל בתורה בא פפוס בן יהודה ומצאו לרבי עקיבא שהיה מקהיל קהלות ברבים ועוסק בתורה אמר ליה עקיבא אי אתה מתירא מפני מלכות {הרשעה} אמר לו אמשול לך משל למה הדבר דומה לשועל שהיה מהלך על גב הנהר וראה דגים שהיו מתקבצים ממקום למקום אמר להם מפני מה אתם בורחים אמרו לו מפני רשתות שמביאין עלינו בני אדם אמר להם רצונכם שתעלו ליבשה ונדור אני ואתם כשם שדרו אבותי עם אבותיכם אמרו לו אתה הוא שאומרים עליך פקח שבחיות לא פקח אתה אלא טפש אתה ומה במקום חיותנו אנו מתיראין במקום מיתתנו על אחת כמה וכמה אף אנחנו עכשיו שאנו יושבים ועוסקים בתורה שכתוב בה (דברים ל) כי הוא חייך ואורך ימיך כך אם אנו הולכים ומבטלים ממנה עאכ"ו אמרו לא היו ימים מועטים עד שתפסוהו לר"ע וחבשוהו בבית האסורים ותפסו לפפוס בן יהודה וחבשוהו אצלו אמר לו פפוס מי הביאך לכאן אמר ליה אשריך רבי עקיבא שנתפסת על דברי תורה אוי לו לפפוס שנתפס על דברים בטלים..."
וצריך לדעת מי היה אותו פפוס ומהם ה"דברים הבטלים" שבגללם נתפס.. הגמ' (בא-בתרא י ע"ב) דנה בעניין הרוגי מלכות שאין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתן בגן עדן. ורש"י מביא שם: " לוליינוס ופפוס, אחים שהרגם טורנוסרופוס הרשע בלודקיא, כדאמרינן במסכת תענית(י"ח ע"ב) על ידי גזירה שנגזרה על ישראל להשמיד על שנמצאת בת מלך הרוגה וחשדו את ישראל עליה. ועמדו האחים הללו ואמרו מה לכם על ישראל אנו הרגנוה" הרי שהאחים האלה מסרו את נפשם למען כלל ישראל ועם זאת לעומת הסיבה שר"ע נתפס ראה פפוס בן יהודה את עצמו כעוסק בדברים בטלים !
נפתח כדרכנו בהצגת השאלות המתבקשות מהגמ' שהבאנו בפתיחה - שיעקב אבינו נענש על שלא קיים כיבוד או"א כל זמן שהיה בבית לבן. 1)האם מצוות כיבוד או"א היא מסוג של "בין אדם לחברו"(=באל"ח) או "למקום"(=באל"מ)? 2)במחלוקת הרמב"ם והרמב"ן לגבי מצוות כיבוד או"א האם היא "באל"מ" או "באל"ח"? 3) הרי בהיות יעקב לפני מתן תורה, לא היה כלל מחוייב על מצוות כיבוד או"א ולמה נענש? 4)האם בני נח נצטוו על כיבוד או"א א"כ גם יעקב היה מחוייב, לכאורה? 5)ידוע של מצווה שיכולה להיעשות על ידי אחרים אין אדם רשאי לבטל תורה עבורה(גמ' מועד-קטן ט'). ולמה לתלמוד תורה צריך לימוד מיוחד שמותר לבטל עבור כיבוד או"א??
לפני שנפתח בתשובות, נראה את לשון השו"ע לגבי מצוות כיבוד הורים וכיבוד או"א: אם הבן רוצה ללכת לאיזה מקום ללמוד דברי תורה, מפני ששם יהיה לו תועלת יותר מבכאן, והאב מוחה בידו מאיזה טעם, אינו חייב לשמוע לאביו, דתלמוד תורה גדול מכיבוד אב ואם (כדמצינו ביעקב אבינו עליו השלום, שכשהלך מיצחק נטמן בבית המדרש של עבר י"ד שנה ועסק בתורה, ואחר כך הלך לבית לבן ונשתהא שם ובדרך כ"ב שנה, ונענש על אלו כ"ב שנה שלא קיים כיבוד אב ואם, ונעלם ממנו יוסף כ"ב שנה, ועל אלו י"ד שנה שעסק בתורה לא נענש)
מספר תשובות מצאנו בדברי רבותינו:
בשו"ע נפסק :"גר אסור לקלל אביו ...וכו' שלא יאמרו באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה" והאחרונים שאלו על כך שהרי לא מצינו שגוי מחוייב במצוות כיבוד או"א ומה החשש שיאמרו כן? והגאון רעק"א מבאר בשם ספר "פורת יוסף" שאף שלא נצטוו גויים במצווה זו, בכל זאת מחויבים ב"דרך ארץ" ומטעם זה עליהם חל איסור לבזות את הוריהם.
בספר "יד אברהם" (פירוש על השו"ע) מבאר באופן אחר: שאף שלא נצטוו בני נח על מצווה זו, מצינו שחם נענש שלא כיבד את אביו נח (מדרש רבה, נח ל"ו).
המלבי"ם סובר שכבוד או"א הוא כעין כבוד ה'. ולכן ניתן לאמר שכיוון שהמצווה לכבד את ה', כך המצווה לכבד את הוריו אף אם הוא גוי.
בספר " שו"ת בנימין זאב" מבאר מדוע אין מברכים על מצוות כיבוד או"א. כיוון שכל מצווה שמהותה "עבודת הא-ל" בלבד מברכים עליה, אבל לא מצוות שגם גויים מקיימים. כי אז לא ניכר שקיום המצווה היא בגלל ציוי ה'. ממילא ניתן להבין מדבריו שהיות שכיבוד או"א גם גויים מקיימים, לכן אנו לא מברכים על מצווה זו.
מרן הגר"מ פיינשטיין זצ"ל פסק לגיורת שעליה לבקר את אמה החולה מצד מידת "הכרת הטוב".(יו"ד ח"ב סי' ק"ל)
לעומת זאת ה"מנחת חינוך"(מצווה ל"ג) מסתפק אם מצוה זו שייכת לחלק שבאל"מ או באל"ח. וכוונתו שהיות הבדל לבעל-תשובה אם עליו להתייחס לעבירת אי-כיבוד או"א כבאל"מ או באל"ח. שידוע אם לא מרצה את חבירו "אין יוה"כ מרצה עד שיפייס את חברו" (יומא פה ע"ב)ולא יעזור "תשובה" בלבד! עם זאת ברור שמצווה זו שכלית.(=הגיונית) שלא כמו שעטנז, למשל.
לכאורה, בשאלת המנ"ח למעשה נחלקו כבר הראשונים: הרמב"ם והרמב"ן.
בפיהמ"ש למסכת פאה מבאר הרמב"ם (לגבי מה שהמשנה אמרה בעניין מצוות כיבוד או"א, שאדם אוכל פירותיהם בעוה"ז והקרן קיימת לו לעולם הבא) שהמצוות נחלקות ל-2 (כנ"ל) - חלק שבאל"מ וחלק שבאל"ח וכדוגמא הוא מציין: "אהבת איש את חברו וכו'... וכיבוד האבות והחכמים" לפי"ז משמע שסבור שמצוות כיבוד או"א שייכת לבאל"ח.
לעומת זאת נראה שהרמב"ן (פ' יתרו פס' י"ג) מביא הוכחה שהיות שבלוחות הברית היו שני חלקים - חלק ימיני שייך למצות שבאל"מ והשמאלי למצוות שבאל"ח. הרי שמצוות כיבוד או"א שייכת לחלק שבאל"מ. אבל בפסוק י"ב דבריו מקבלים פירוש אחר שהרי כתב: "הנה השלים כל מה שאנו חייבים בדברי הבורא...וחזר לצוות אותנו בענייני הנבראים והתחיל מ(כיבוד) האב(והאם) שהוא לתולדותיו כעניין בורא משתתף ביצירה.." משמע שכן סבור שכיבוד או"א הוא מצווה שבין אל"