סרי ורוד

princhipeta

New member
../images/Emo32.gif סרי ורוד

אוטובוס תיירים בדרך לדלהי (או- מלפפונים חמוצים במלח שוכבים בתוך קופסת שימורים כשילדים טיבטים בדרמסלה משחקים איתה קריקט..) __ בחור הודי קטן ששוקל פחות מהתיק שלי מסיע אותי על טוסטוס בלי קסדה. הלילה כבר לוחש וכל הכוכבים מפזרים מעלינו אבקה קסומה כשאנחנו חוצים את הגשר שמעל הגנגס, הרוח מפזרת לי את השיער והלולו מדגדג לי את הכתף. אני מחייכת לעצמי חיוך תמים שעתיד להתבדות. האוטובוס ריק. אני מתמתחת על כל המושב האחורי בתנוחת חמישה כוכבים (או לפחות חמישה מושבים). אחרי 50 דקות בלבד, אנחנו מתחילים לזוז, זמן קצר להפליא כשמודבר בארץ זו וביושביה. האוטובוס נוטה להתפרק, מטלטל בין שמיים לארץ, רעידת אדמה ארורה כל הלילה, והלילה רק מתחיל. אני מנסה כל תיאוריה ותנוחה שאי פעם נכתבה בתנ"ך לנסיעות לילה- ואחרי עוד שעה של נסיעה במהירות 20 וכמה אנשים חסרי פנים שעולים בדרך, אנחנו מתחילים לנסוע באמת. ציינתי פעם שהודו זה שיעור אחד גדול בסבלנות? לרגעים ספורים אני מפסיקה לפרפר אחרי כל בליטה בכביש, ונרדמת. לפתע האור נפתח וצעקות ממלאות את החלל. שלושה גברים לופתים אישה צעירה מתפרצים במדרגות האוטובוס, כשקול זעקותיה של מחדדות באחת את חושיי. הצעירה לובשת סרי ורוד מנצנץ ונראה שנלקח מסרט הודי אחר בכלל. אני מזדקפת מיד במושב שלי ומשתדלת להראות בלתי נראית. הגברים מכים את הנערה הזועקת, צעקותיה הופכות לי את הבטן אפילו שאני לא מבינה מילה. אחד מהם סותר לה. הפנים שלי מאדימות מהשנאה הבוערת בו כשהוא מושיב אותה בכוח במושב שלפניי, ואני מקווה שהכל סרט מוזר שמתעתע בי ועוד רגע כל הקהל קם ומתחיל כמו תמיד לרקוד באולם. האוטובוס נפתח שוב, ואישה מבוגרת יותר עולה ובידיה ילד קטן. משום מה האישה הנוספת מרגיעה אותי, אולי נשים מטבען נראות לי קצת פחות חייתיות, אבל האישה מתיישבת לפני הנערה הבוכה ומתחילה גם היא לצעוק עליה בהודית מתובלת. אני מתכווצת במושב, כשמלפניי צעירה שאני לא מכירה, נשלטת באלימות ע"י זרים שאני מתפללת שלא להכיר, ושואלת את עצמי- מה אתם הייתם עושים? אפילו שמעולם לא הייתי חובבת טלוויזיה, בייחוד לא תוכניות זעם, הקול של חיים הכט מתחיל להכות בי מרחוק. (שלא לציין- מירי רייס, פלורליזם, דמוקרטיה, ועזבי אני אשלם). להבות מתחוללות בתוכי, בייחוד לנוכח האדישות של יושבי האוטובוס האחרים. הבחורה הזו, יהיה פשעה אשר יהיה, מבכה את נפשה כשאלמונים יורדים לחייה. הצעירה צועקת, הגברים צועקים עליה, אני באמצע מערבולת הודית ולא מבינה מילה. האוטובוס מתחיל לזוז שוב, אני נשארת שאובה בתוך הדרמה, והבחורה זועקת, משתעלת, בוכה כל כך שאני מפחדת שתקיא. כשהבחור מלפניי מכופף לה את היד, אני אוזרת את כל האומץ שלי, את כל הפעמים שלא התערבו לטובתי כשהייתי קטנה מלהכריע את המערכה מול ידיים חזקות משלי, ומזדקפת. אני פונה לאדון, שנראה מקרוב כמו הגנן שלנו, ואומרת לו באנגלית רועדת שיפסיק. אתה לא רואה שאתה מכאיב לה? מוציאה מהתיק מים, כשההודי שולח לי מבט יורה ברקים שמורה לי לא להתערב. אבל אני לא דוברת הודית ולא קוראת את מבטיה ובחשש לחיי מושיטה לה את הבקבוק. נו תשתי, זה יעשה לך טוב. ההודי מתחיל לצעוק עלי ואני לבד במערכה, בעיקר כי אני לא מבינה דבר ממה שמתחולל, חמישה שבועות בארץ העצומה הזו לא שיפרו את יכולותיי בניתוח המצב. היא צורחת והעולם שותק. 4 בבוקר. חושך. אין לי פלאפון, אין לי מושג מה מלך בדולינה היה עושה במצב כזה. אני מוציאה את האמפישלוש ומקליטה ליתר ביטחון. אולי מישהו יעשה משהו מועיל? אולי אני? אני צועדת בשקט לקדמת האוטובוס ומוצאת הודית דוברת אנגלית. אני שואלת איך נעזור לנערה, והיא אומרת באנגלית נטולת מבטא שאין איך לעזור. האישה בורוד, היא מסבירה, הלכה עם גבר נשוי, והאנשים שאיתה כרגע הם האחים שלה, שמרחיקים אותה בכוח מהכפר. כוח? זו המילה הכי עדינה שיכולת להשתמש בה? ולא, אין מה לעשות. משטרה? היא צוחקת וחושפת שורת שיניים לבנות, ילדה, פה זה הודו, המשטרה לא עושה כלום כשזה נוגע לכבוד המשפחה. זה מה שקורה פה כל יום, את לא קוראת חדשות? גם אם צריכים לחטוף אותה באישון לילה בתוך קופסת מלפפונים חמוצים, זה לטובתה. בכפר יהרגו אותה כשיגלו. בבוקר השמש מאירה אותי, ישנתי כמעט עשרים דקות רצופות ואני מנוזלת. הסרי הורוד נרדמה בינתיים בתוך שיהוקים קטנים של בכי, ולפעמים אפילו לי נגמרות כבר המילים.
 
הודו ../images/Emo99.gif

אני עוצר בעצמי מלגלוש לזכרונות פרטיים משם. שם אסור להתערב בפרצי אלימות חיתיים, התגובות שם הכי פשוטות ובסיסיות שזה מדהים לכשלעצמו. פעם הלכנו לסרט (חובה בהודו) בעיר ג'יאפור. היינו קבוצה של 10 מטיילים בנים ובנות. הגענו לקולנוע, ונתקלנו בתור ענק (מאות אנשים) וכולם גברים...זה לא שהם לא ראו כבר את הסרט, אבל הם מכורים לקולנוע (הודי) ואוהבים לדקלם את הטקסטים, לבכות ולצחוק עם הגבורים ולשיר בתלהבות את השירים (תמיד יש להם שירים בסרט...). עצם הידיעה רק עצבנה אותנו, ולגברת שני היה רעיון מבריק איך היא תעקוף את כולם, ופצחה במופע חושפנות עם השל שלה והסטרפלס המינימאלי. הגברים שם לא רגילים לפתיחות הזאת, הם חיים בחברה גברית ואשה היתה תמיד רכוש של מישהו....התור אכן נהרס והתגודדו סביבנו מאות הודים מיוחמים... יש לך רעיון להמשך ?
 
למעלה