פליצי קפיצי
New member
../images/Emo35.gif אני רק שאלה... ../images/Emo35.gif ../images/Emo107.gif../images/Emo217.gif
שמתי לב הרגע למשהו: יש יותר מידי כלבים ועצמות פתאום שמסתובבים כאן חופשי. כנראה שנכנסתי לשוונג חזק של פעילות כאן בפורום
יש לי שאלה שקשורה לאלבומים ו... איך לא? לגבע אלון. לא מזמן גבע הוציא אלבום חדש. כמו שידוע לכולנו ובטח כל מי שבפורום כאן עוד שומע אותו מהתקופה של -"פליינג בייבי" ומהתקופה של האלבומים שלהם ועד לאלבומי הסולו של גבע. אחד הדברים שתמיד הכי מפחידים אותי, זה שאמן שאני מאוד אוהבת פתאום יאבד את הקסם שלו. זה תמיד נראה לי בפנטזיות שהמוזיקה תישאר לנצח ולדורות הבאים. יכול להיות שאלו דברים שעוברים רק בראש המעוות שלי אבל בכל זאת. זה סוג של פחד כזה בתור מעריך (לא "מעריץ". משום מה אני לא כ"כ מחבבת את המילה הזאת. יש לנו מערכת יחסים מתוסבכת
) ובתור קהל בעיקר, כשאמן שלוקח חלק כ"כ גדול מהעולם שלך- פתאום מתחיל לאבד מעצמו. יש אמנים שמוציאים 10 אלבומים וכל פעם ממציאים את עצמם מחדש ויש את האמנים שאחרי נגיד... 5 אלבומים זאת תחושה של "דיי, מיצינו את עצמנו" וכשהאלבום הבא יוצא, מרגישים כאילו זה ממחזר את עצמו (ממחזר את עצמו מצויין, ראוי לציין, אבל.. מקווה שהבנתם למה התכוונתי).
גם בכם קיים הפחד הזה?
אתם חושבים שבאיזשהו שלב אמן צריך לשים לעצמו סוג של... "גבול" מסויים נקרא לך ככה, ולדעת מתי "לפרוש בשיא"?
האם המוזיקה של גבע בעיניכם תשאר "אל מוותית"?
לדעתם: ישמעו את גבע גם בדורות הבאים? אני קצת יוצאת עילגת, אז אמכם הסליחה ואביכם התודה
שמתי לב הרגע למשהו: יש יותר מידי כלבים ועצמות פתאום שמסתובבים כאן חופשי. כנראה שנכנסתי לשוונג חזק של פעילות כאן בפורום