|
מתי עוברים לגור ביחד ?

limiaw

New member
|../images/Emo35.gifמתי עוברים לגור ביחד ?

אחרי שנכנסים לזוגיות אוהבת חדשה , אני תוהה לעצמי האם יש זמן ל" לעבור לגור ביחד " ? אשמח לשיתוף ..
מתי עברתם לגור ביחד ? איך הילדים הגיבו ? האם נשארתם כל אחד בביתו ?
 

my sunshine

New member
מגורים משותפים

כל אחד ומתי שטוב לו ואיך שטוב לו. אישית , מכירה אפילו זוגות בפרק ב' שמנהלים זוגיות אוהבת ונהדרת ללא מגורים משותפים.
 

my sunshine

New member
ילדים

כמו בכל דבר, צריך להתחשב ברגשותיהם. כל אחד יודע איך להתנהל מול ילדיו [יודע, לא אומר עושה
]. אני בדיעה שצריך לחשוף בן זוג לילדים רק כאשר רואים שזו מערכת יחסים אמיתית. לא לחשוף אותם לנסיונות, לעוד אחד ועוד אחד.. ובנוגע למגורים המשותפים, אם הכל זורם, המערכת עברה פרק זמן, הילדים מכירים/אוהבים את בן הזוג, אפשר לאט לאט למשוך לכיוון המגורים המשותפים. כמובן, בהתחשב ברגשותיהם, בחשיפה שלהם לתהליך [שיחות מוקדמות, שיתוף וכד']
 

דניאלה90

New member
לדעתי, כשהזוגיות כבר לא חדשה.

קודם כל, ברור שזה אינדיווידואלי ואין זמן מתאים אבסולוטי. אבל לדעתי, בפרק ב', כשיש ילדים זה חייב להיעשות בצורה מחושבת ואחראית ולא סתם לקפוץ לחיים משותפים. כשיש ילדים אין מקום ל"נסיונות" של "נגור ביחד ונראה מה יהיה, מקסימום ניפרד..." כשיש ילדים צריך לחשוב עליהם ומה זה עושה להם. עד שיסתגלו לבן הזוג החדש יתכן ויצטרכו לחוות שוב פרידה. אלה טראומות שלעניות דעתי עלינו כהורים לצמצם למינימום. אני מתייחסת לחיים משותפים בפרק ב' כאל נישואים, גם אם הרבנות לא מעורבת בעניין. עושים את זה כשהכוונה היא שזה יהיה לנצח. ברור שאנחנו כבר לא נאיביים ויודעים שזה לא תמיד כך, אבל כוונתי היא שלפחות המטרה הבסיסית היא כזו. כשאנחנו בטוחים בזוגיות שלנו (שוב,עד כמה שניתן) ורואים בה דרך חיים חדשה, ולא נסיון. אני ובן זוגי יחד שנה. אחרי 3 חודשים יחד רק הכרנו זה את זו לילדים, כשהבנו שיש פה משהו ארוך טווח. מאז ועד היום אנחנו בונים מלבד את הזוגיות שלנו, גם את היחסים כל אחד עם ילדיו של האחר, ובין הילדים לבין עצמם. מכינים את הקרקע למגורים משותפים בעוד כ-8-9 חודשים. עושים הכל לאט לאט ובזהירות כדי לעשות את זה הכי טוב שאפשר. בינתיים חיים בנפרד, נפגשים 3-4 פעמים בשבוע, לפעמים לבד, לפעמים עם הילדים.
 
מתי עוברים לגור יחד

אם כפי שציינת מדובר בזוגיות אוהבת, יש כמה דברים שכדאי מאוד שיהיו שם וכמה דברים שיש לבחון, לפני שעוברים להתגורר בשיתוף. בראש וראשונה ולפני שמציבים את העגלה לפני הסוסים ומתחילים לבלבל בין רצון בן הזוג, רצוני שלי, רצון הילדים וכיוב' - האם את מרגישה שאת עצמך רוצה לגור איתו? האם כמו שאומרים "נורא בא לך על זה"? כי בלי זה, לא ממש כדאי להמשיך ולשקול. אם את לא רוצה לעבור לגור עם בן הזוג, אל תתחילי לחפש סיבות מדוע כן לעשות זאת. אך אם את כן מרגישה שאת רוצה כדאי לקחת בחשבון ולהיות מודעים לכמה פרמטרים: מצבו האישי (ילדים), מצבו הכלכלי, מידת שיתוף הפעולה שלכם, מניעיו שלו לעבור להתגורר איתך, עמדת ילדיך וילדיו למעבר המתוכנן ומעל לכל אלה - האם את עימו די זמן על שמנת שיהיה לך די מידע ביחס לכל אלה. יהיו שיספרו שהצליחו לקבל מושג לא רע ביחס לבני זוגם ומוכנותם לגור עימם אחרי חצי שנה ויהיו שיגידו לך שאחרי שנה ואף יותר ואכן אין לדעתי תשובה חד חד ערכית. במעבר למגורים משותפים כשלכל אחד יש ילדים משלו, הדבר לא תמיד מתקבל יפה על ידי הילדים (גם אם בתחילה הם מביעים שמחה ואף התלהבות) וזהו תהליך מורכב ולעיתים אף נפיץ. מעבר של שתי משפחות לקורת גג אחת הינו יצירת משפחה מורכבת חדשה. יצירה שכזו כמוה כריתוך של שתי פיסות ברזל שמקורותיהן שונים וכידוע ריתוך לא תמיד מחזיק מעמד וכשהוא נעשה לא נכון הוא מייצר קצוות משוננים וצלקות. לכן, יעוץ של שניים - שלושה מפגשים מומלץ מאוד, שכן הוא מצייד את ההורים בכלים להתמודדות עם מצבים חדשים שהם לא צפו ועשוי לחסוך טעויות ועגמת נפש מיותרת. וכמובן, בהצלחה רבה לך
 
למעלה