../images/Emo41.gifאשמה../images/Emo41.gif מנק' מבט אחרת...
אני רוצה להעלות את הסוגיה שאני משוכנעת שקיימת אצל רבות מאיתנו. נושא האשמה. בעיני, אך טבעי הוא שנשים וגברים יהיו שונים . בעצם, אני מאמינה שכל נשמה באה הנה לחוות את הגלגול האינדבידואלי שלה ולכן ,לכל אחד ואחת התיקונים שלו ושלה בגילגול הזה. לפיכך, אני תופשת את הרעיון שלכולנו יש רק דרך אחת של תיקון ומימוש עצמי כאבסורד. ככל שהאבולוציה התפחתה -נוצרו עוד ועוג אמצעים(קוסמיים) להביא את הנשמות שנמצאות כאן למקום של מימוש עצמי יותר ויותר חופשי ומחובר למהות. במיוחד כשמדובר על נשים. אולם, למרות שזהו מהלך טבעי לחלוטין- אני חוששת שרבות מהנשים והגברים שחשים עמוק בליבם את התחושה הזו של "איני רוצה ילדים"- וחשים שמימושם ותיקונם כאן שונה ואחר - יחד עם תחושות אלה מגיעה תחושת אשמה כבדה ש"אני לא בסדר" ,מאוד בדומה לקהילות ההומוסקסואליות, לסביות למשל שנאלצו בעבר לקיים את אורח חייהם בסתר וגם היום נאלצים לעמוד מול בורות,אטימות,שינאה, כעס, פחד ורתיעה וכו'. מוסדות הדת (ולא הדת עצמה) אחראים בעיקר לתגובות אלה שכן דרך שמירת "עדת המאמינים" בתוך גבולות התנהגותיות ברורות- נשמר סדר חברתי וכמובן- נשמר הכוח הרב והשליטה המוחלטת של מוסדות אלה בכל מה שסביבם. עדר מפוחד, בור, אטום, מאוים הוא עדר צייתן. עדר חופשי, פתוח, גמיש וחושב- הוא עדר מסוכן- אינטליגנט ולכן לא ניתן לשליטה ומסוכן. כך גם הנצחה שמירת תפקידים חברתיים לנשים ולגברים הנציחה עוצמה של צד אחד -וכבילה ושליטה באחר. למעשה - חשוב ביותר לשבור כבר את המנגנון הזה ולהגיע למצב של איזון באפשרויות הבחירה. למה אשמה? בעיקר בגלל התודעה הקולקטיבית החזקה (במיוחד בישראל) שמלמדת אותנו שיש רק דרך אחת למימוש עצמי -להיות הורה. מסר זה קיים במיוחד בעוצמה לכיוון הנשי- כביכול "אישה אינה אישה" אלמלא חוותה את חווית האימהות. שטיפת המוח המאוד חזקה בנושא זה (הנובעת בעיקר ממניעים פטריאכליים ושליטה) בעולם שעודף האוכלוסין שלו משחית את משאבי הטבע בצורה כזו שבעוד כמה מאות שנים, ללא שינוי- העולם ייכחד מעצמו..הוא אבסורד נוסף בפני עצמו. נשים רבות בהן נתקלתי מביעות תחושה של אשמה כבדה, של פחד שהן "דפוקות" או שמשהו בהן לא בסדר וחשש גדול לעמוד מול החברה ולהביע את מי שהן בצורה אמיתית וכנה. הפחד הזה ותחושת האשמה מעוררים קונפליקט פנימי קשה שגורר אותנו להצטדקויות ושיכנועים, פעמים רבות כדי להציל את עצמינו מסקילת האחר אותנו, וגם מסקילה עצמית פנימית. חשוב מאוד ללמוד להיפטר מהאשמה הזו. היות וכל אחד מאיתנו הוא עולם בפני עצמו , ברור שכל אחד מאיתנו זכאי לבחירות שלו החופשיות לגבי הדרך הטובה ביותר לממש את עצמו, חשוב לזכור ש לאיש בעולם הזה אין זכות ללמד אותנו מה יעשה לנו טוב, מה אנחנו שוות, מי אנחנו, או לקחת לנו את זכות הבחירה החופשית למימוש עצמי וכך, היות וכולנו אנשים חופשיים- הבחירה של כולם היא מכובדת, אין אף אחד אחר ף אחד!! שיכול לדעת טוב יותר מאיתנו- מה נכון עבורינו!!! ברגע שנשים תטמענה את המסר הזה, האשמה אמורה להיעלם מעצמה שכן, היות וכל אחת כאן אחראית אך ורק לבחירות שלה, העובדה שאין לאף אדם אחר את הזכות לשלול בחירות אלה - היות ואין שום גוף "עליון" שיושב ושופט אותנו או מבקר אותנו ואת דרכינו בעולם הזה..כל אישה וכל גבר אחראים לבחירות שלהם בלבד. על הגבולות הללו של החופש האישי יש לשמור ,אפילו בקנאות בהתחלה. בהצלחה . אישתאר.
אני רוצה להעלות את הסוגיה שאני משוכנעת שקיימת אצל רבות מאיתנו. נושא האשמה. בעיני, אך טבעי הוא שנשים וגברים יהיו שונים . בעצם, אני מאמינה שכל נשמה באה הנה לחוות את הגלגול האינדבידואלי שלה ולכן ,לכל אחד ואחת התיקונים שלו ושלה בגילגול הזה. לפיכך, אני תופשת את הרעיון שלכולנו יש רק דרך אחת של תיקון ומימוש עצמי כאבסורד. ככל שהאבולוציה התפחתה -נוצרו עוד ועוג אמצעים(קוסמיים) להביא את הנשמות שנמצאות כאן למקום של מימוש עצמי יותר ויותר חופשי ומחובר למהות. במיוחד כשמדובר על נשים. אולם, למרות שזהו מהלך טבעי לחלוטין- אני חוששת שרבות מהנשים והגברים שחשים עמוק בליבם את התחושה הזו של "איני רוצה ילדים"- וחשים שמימושם ותיקונם כאן שונה ואחר - יחד עם תחושות אלה מגיעה תחושת אשמה כבדה ש"אני לא בסדר" ,מאוד בדומה לקהילות ההומוסקסואליות, לסביות למשל שנאלצו בעבר לקיים את אורח חייהם בסתר וגם היום נאלצים לעמוד מול בורות,אטימות,שינאה, כעס, פחד ורתיעה וכו'. מוסדות הדת (ולא הדת עצמה) אחראים בעיקר לתגובות אלה שכן דרך שמירת "עדת המאמינים" בתוך גבולות התנהגותיות ברורות- נשמר סדר חברתי וכמובן- נשמר הכוח הרב והשליטה המוחלטת של מוסדות אלה בכל מה שסביבם. עדר מפוחד, בור, אטום, מאוים הוא עדר צייתן. עדר חופשי, פתוח, גמיש וחושב- הוא עדר מסוכן- אינטליגנט ולכן לא ניתן לשליטה ומסוכן. כך גם הנצחה שמירת תפקידים חברתיים לנשים ולגברים הנציחה עוצמה של צד אחד -וכבילה ושליטה באחר. למעשה - חשוב ביותר לשבור כבר את המנגנון הזה ולהגיע למצב של איזון באפשרויות הבחירה. למה אשמה? בעיקר בגלל התודעה הקולקטיבית החזקה (במיוחד בישראל) שמלמדת אותנו שיש רק דרך אחת למימוש עצמי -להיות הורה. מסר זה קיים במיוחד בעוצמה לכיוון הנשי- כביכול "אישה אינה אישה" אלמלא חוותה את חווית האימהות. שטיפת המוח המאוד חזקה בנושא זה (הנובעת בעיקר ממניעים פטריאכליים ושליטה) בעולם שעודף האוכלוסין שלו משחית את משאבי הטבע בצורה כזו שבעוד כמה מאות שנים, ללא שינוי- העולם ייכחד מעצמו..הוא אבסורד נוסף בפני עצמו. נשים רבות בהן נתקלתי מביעות תחושה של אשמה כבדה, של פחד שהן "דפוקות" או שמשהו בהן לא בסדר וחשש גדול לעמוד מול החברה ולהביע את מי שהן בצורה אמיתית וכנה. הפחד הזה ותחושת האשמה מעוררים קונפליקט פנימי קשה שגורר אותנו להצטדקויות ושיכנועים, פעמים רבות כדי להציל את עצמינו מסקילת האחר אותנו, וגם מסקילה עצמית פנימית. חשוב מאוד ללמוד להיפטר מהאשמה הזו. היות וכל אחד מאיתנו הוא עולם בפני עצמו , ברור שכל אחד מאיתנו זכאי לבחירות שלו החופשיות לגבי הדרך הטובה ביותר לממש את עצמו, חשוב לזכור ש לאיש בעולם הזה אין זכות ללמד אותנו מה יעשה לנו טוב, מה אנחנו שוות, מי אנחנו, או לקחת לנו את זכות הבחירה החופשית למימוש עצמי וכך, היות וכולנו אנשים חופשיים- הבחירה של כולם היא מכובדת, אין אף אחד אחר ף אחד!! שיכול לדעת טוב יותר מאיתנו- מה נכון עבורינו!!! ברגע שנשים תטמענה את המסר הזה, האשמה אמורה להיעלם מעצמה שכן, היות וכל אחת כאן אחראית אך ורק לבחירות שלה, העובדה שאין לאף אדם אחר את הזכות לשלול בחירות אלה - היות ואין שום גוף "עליון" שיושב ושופט אותנו או מבקר אותנו ואת דרכינו בעולם הזה..כל אישה וכל גבר אחראים לבחירות שלהם בלבד. על הגבולות הללו של החופש האישי יש לשמור ,אפילו בקנאות בהתחלה. בהצלחה . אישתאר.
