הבית הראשון שלי ../images/Emo82.gif איזו נוסטלגיה
ביתנו הראשון נקנה בכוחות משותפים של כל המשפחה. זה היה בית פרטי, בפאתי כפר הולדתי ממש מול הפרדס. פיצפון בן חדר אחד, מטבחון קטן שרותים ומקלחת, וגג רעפים. (מזל שלמטבחון היתה מרפסונת קטנה שבה העמדתי את מכונת הכביסה הישנה שקיבלתי מאמי, כזאת מרעישה ומרקדת...) הזכרון הראשון שיש לי מהבית החמוד הזה היתה התקרה שלו, ולמה? כי כבר בלילה הראשון כששכבנו לישון, נתקבלו עינינו בתקרה, ופתאום שמנו לב שהתקרה כמעט נופלת עלינו. היתה לה מן בטן כזאת קעורה בעומק של כ-15 ס"מ!!! קפצנו בבהלה מהמטה וברחנו למטבח וצלצלנו מהר לאבי. כמובן שהוא הרגיע אותי ואמר ששום דבר לא יקרה לנו. הבעייה היא שהתקרה היתה תקרה "רביץ" כפי שהיה נהוג לעשות בבתים עם גג רעפים. לאורך ולרוחב מחברים פסי עץ עבים, אליהם מחוברת רשת על כל השטח ועל הרשת שמים את הטיח. מאחר והבית היה מאד ישן, התקרה שקעה עם הזמן. כמובן שמיד למחרת נסעו בעלי הטרי ואבי, קנו קרשים חדשים, רשת וטיח, ובעזרת שכננו שבדרך נס היה נגר שבנה גם גגות, חידשו את כל התקרה וכך יכולנו לישון בשלווה. לימים כשכבר ציפינו לילדנו הראשון, בנינו חדר נוסף לבית בעזרת שכן נחמד אחר שעסק בבניין והוספנו גם הול ומרפסת נחמדה בכניסה, ואז הבית כבר נראה לנו כווילה מפוארת והיינו מאד גאים בו... זוכרת שללידת ילדי השני, לקח אותנו באמצע הלילה שכן טוב שהיה בעל המאפיה שהיתה שלושה בתים לפנינו... אבל זמן קצר לאחר מכן כשבני השני היה בן חודשיים, עברנו לגור בעיר בדירה קטנה בת 2.5 חדרים כי נמאס לנו לגור ב"חור" הזה, רחוק מכל החברים, רחוק מקופת חולים וטיפת חלב שהיו בעיר. אפילו רופא הילדים לא הסכים להגיע אלינו, כי בפעם הראשונה שהגיע, כאשר בננו התינוק חלה, זה היה בערב חורף גשום וחשוך, ומכוניתו כמעט טבעה בבוץ, כי הכביש לא הגיע עד אלינו... מיותר לציין, שאת ה"חור" מכרנו בזמנו בפרוטות, ולאחר כ-15 שנה הוא נמכר בסכום גדול פי 35 !!! לפחות. ועל כך נאמר: "איזהו חכם? הרואה את הנולד..."
מאז עברנו דירה כמה וכמה פעמים, ובאמצע היינו בקיבוץ במשך כ-17 שנה... ואני חייבת לציין, שכל מעבר היה מלווה בהתרגשות חדשה ובשמחת היצירה...
יופי של זכרונות...
