../images/Emo41.gif סקר ../images/Emo41.gif
קודם שיתוף קטן: אני הולכת לסדנת הורות מאוד מוצלחת לטעמי (כן, אני מאלה שאוהבים סדנאות
), ורוב אלה שבאים לשם באים בזוגות. רק אני ועוד אחת באות לבד אבל היא נשואה. בין השאר אנחנו מעלים בעיות /תהיות מחיי היום יום ויוצא לי לראות איך בני הזוג עובדים ביחד, חושבים ביחד עם מה נכון ומה לא נכון לעשות/להגיד, וזה היה יפה בעיני. תהיתי איך זה היה אחרת אצלי לו היה לי בן זוג. אני לא ממש יכולה לדעת, כי במערכות היחסים שלי לא גידלנו ילדים ולכן קצת קשה לי לנחש איך זה, אבל לא אכחיש שחשבתי על זה אתמול. הגעתי למסקנה, שיש רגעים בהם נוכחות בן זוג היתה מקלה עלי, בעיקר ברגעים שאני לא ממש בטוחה בעצמי לגבי דרך התגובה הנכונה כלפי חבצלת. שהיה נחמד לו היה עם מי להתייעץ בזמן אמת (נכון שאפשר להרים טלפון לחברה/אחות/אמא אבל אתן בטח מבינות למה אני מתכוונת). או למשל בסוף שנה שעברה כשהתלבטתי אם להעביר את חבצלת גן או לא. ביום יום השוטף אני ממש לא מרגישה שחסר לי בן זוג, ואני מאוד נהנית לגדל את חבצלת, להתמודד עם גיל שנתיים ה'לא נורא בכלל', וכו'. אבל נקודתית יש מקומות שאני חושבת שזה היה מקל לו כן היה לי בן זוג. אז הסקר שלי שואל: איפה אתן מרגישות (אם בכלל) בחוסר של נוכחות בן הזוג בחייכן, ואיפה לא ?
קודם שיתוף קטן: אני הולכת לסדנת הורות מאוד מוצלחת לטעמי (כן, אני מאלה שאוהבים סדנאות