סקר

sigalaz

New member
עניין שמעסיק אותי המון בחצי השנה

האחרונה. אורי בשבת הבאה 16/12 בן שנה. אני נדהמת מאיך השנה המשמעותית ביותר בחיי עברה לה כל כך מהר, אבל...עם מליון התרחשויות. בחצי השנה הראשונה הייתי כל כך בשוק מהשינוי בחיי שלא חשבתי על זוגיות. אבל...מאז...אני לא מפסיקה לחשוב עליה. אם תהיה. אימתי...ביומיום הטיפול לא קשה לי, להיפך...כשאני מטיילת עם חברים ורואה את הוויכוחים שלהם בעניין הטיפול בילד אני מודה לאלהים שאין לי את כאב הראש הזה ושאני מחליטה לגבי רווחתו של בני . ותודה לאל...הוא תינוק רגוע וחייכן אז כנראה שאני מחליטה טוב. מצד שני, אם היתה לי זוגיות לא הייתי נלחצת מזה שאני בת 35.5 ואין לי זוגיות כבר יותר מידי זמן. לא הייתי נלחצת מזה שאני רוצה עוד ילד ולא מבנק הזרע אלא עם בן זוג או שותף (כי כלכלית לא אעמוד בזה). מעבר לזה, שאני משערת שכשאורי יגדל דמות גברית חיובית בחייו לא תזיק וגם אני מרגישה שאם אמצא את האחד אז אהיה מאושרת עד בלי די. הבעיה היא שבחיי הארוכים הכרתי כל כך הרבה מטומטמים שאני כבר לא יודעת אם האחד קיים בכלל. בקיצור יקירתי...את מעלה כאן סוגיה מאד מורכבת עבורי, אבל...בהחלט מטרידה. לסיכום...בן הזוג לא חסר לי בטיפול היומיומי אלא כבייביסיטר מידי פעם (עדיין לא מצאתי ואני לא יוצאת לשום מקום כמעט בלי אורילי וזה לא טוב כי אני מאבדת את עצמי לדעת...).
 

catנוע

New member
לא לצאת מהבית בלי הילד

זו באמת בעיה, למרות שאני מאוד מבינה אותך. לי קשה לצאת מהבית כשהיא עדיין ערה. בשנה שעברה היא היתה הולכת לישון בשעה 7 בערב, אז לא היתה בעיה. השנה, היא הולכת לישון בסביבות 8 ולפעמים אפילו ב 8 וחצי, ואז זו מתחילה להיות בעיה כי יש דברים שמתחילים בשעות האלה ואם אני לא אשאיר אותה ערה לא אוכל להגיע אליהם. אני עדיין בדילמה גדולה בעניין הזה, ולכן מבינה מאוד. לגבי האחד - אני לא חושבת שקיים אחד כזה עבורי, אלא שיש כמה (מעטים מאוד כנראה
) שיכולים להיות בני זוג שלי, רק שעדיין לא פגשתי אותם. החשש הגדול שלי זה שהם כולם גרים בסין או משהו כזה.
 

sigalaz

New member
../images/Emo6.gif יכול להיות ששלי גר בכוכב אחר

כך זה נראה היה כשעוד יצאתי וכו'... לגבי העדר חיי לילה סוערים אז ככה...אורי עדיין קם בלילה. כל לילה !!! העבודה שלי כרורכה בנסיעות אינסופיות. הוא נרדם בסביבות 21.00 ועד אז הוא דינמי, אנרגתי, עסוק ומעסיק אותי מאד (אני מנסה בכוח לעשות לו תרגילי גמישות שיתחיל להזיז את התחת - הוא בן שנה ועוד לא מתיישב לבד, עומד וכו' אלא מתגלגל ברחבי הבית, בעיקר למקומות אסורים, וזוחל נמרצות לדברים שמתאתגרים אותו במיוחד). כשהוא סופוסוף ישן, אני מתקלחת , שוטפת כלים, קצת מסדרת ו....נוחתת לעולם שכולו טוב, עד ה...התעוררות הראשונה. האמת היא שהוא נורא השתפר לאחרונה וקם בעיקר לפנות בוקר. הבטחתי לעצמי כבר לפני חצי שנה שאני מוצאת בייביסיטר וחוזרת לחיי לילה סוערים אחת לשבוע. לא יצא עדיין...קודם צריכה לקנות כרטיס לכוכב אחר...
 

אנה מ

New member
אחד הדברים שחשוב ללמוד הוא לעשות

דברים בבית כשהם ערים. כך הם יודעת ש"אמא מתקלחת", או "אמא שוטפת כלים". שימי אותו לידך, עם כמה משחקים כשאת שוטפת כלים ודברי אליו תוך כדי, אפילו תתארי לו מה את עושה. מאוחר יותר גם תוכלי לשתף אותו. הקטנצ'יק שלי מאוד אוהב "לעזור לאמא" (בן שנה ושמונה הפיצי) - אז אנחנו מכניסים ביחד בגדים למכונה. הוא מביא לי את כלי האוכל מהשולחן כשאני במטבח, שם צעצועים באמבטיה לפני שאני ממלאת במים. רק להגיד לו "רוצה לעזור לאמא"? והילד קופץ משמחה להפעלה. דרך אגב, שלי התחיל ללכת כשהיה בן שנה ושלושה חודשים.
 
מוכר הנושא של כליאה בבית בגלל

הטף... מצד שני, אם אני כנה לעצמי, ברור לי שזו בחירה מלאה שלי ולגמרי תלוי בי. אני בטוחה שברגע שארגיש שלמה עם זה, אוכל לחזור ולצאת יותר בערבים או בכלל. בסופו של דבר, הכל עניין של סדרי עדיפויות שאנחנו בוחרות לעצמנו, אם נהיה כנות. ומכיוון שכך, אני מקבלת את זה באהבה כי ברור לי שהבחירה הזאת היא בחירה נקייה לגמרי ותשתנה רק כשארגיש שלמה ומוכנה לשינויה.
 

תומילי

New member
היום זה מורגש אצלי יותר מבעבר

כי תתתתתתת הוא הילד היחידי אם הוא מצטרף אלי. יותר ויותר אני משאירה אותו אצל המשפחה ויוצאת לבלות בלעדיו.
 

Tin Tinn

New member
אז ככה

בעיקר (כמו שאמרו לפני) כשיש המון דברים לסחוב, אבל את זה גם פתרתי כי אני מעמיסה הכל (כולל הגוזלית) עם העגלה, ויאללה למעלית. כשאני חולה היה נחמד לו היה בן זוג שיטפל בגוזלית בבית, אבל האמת היא שבפעמים (הספורות) בהן הרגשתי כל כך רע עד כדי אי יכולת לטפל בגוזלית או שאחותי באה אלי לטפל בה, או שהגוזלית עברה לאחותי. כך או אחרת - בשבילה זו בטח היתה חגיגה. לגבי החלטות וכאלה, די נוח לי שאני לא צריכה "לשכנע" בן זוג בהחלטות שלי וכל האחריות עלי, אבל זה האופי שלי. עוד לא חסר לי מישהו להתכרבל איתו, אבל זה בטח כי אני מתכרבלת עם הגוזלית. בן זוג אמנם יישאר לאורך המיטה ולא יתקע לי את העקבים בצלעות, אבל מצד שני עוד אף בן זוג לא קפץ עלי בחיבוקים בבוקר כמו הגוזלית... היה נחמד לי אם היה מישהו שמביא הביתה עוד משכורת, וככה הייתי יכולה לקבל החלטות אחרות בנושא קריירה, כאלו שהיו מאפשרות לי לקדם את עצמי וגם לאפשר לי עוד זמן עם הגוזלית בו זמנית, אבל גם הנושא הזה בסופו של דבר נראה שהולך ומסתדר לשביעות רצוני, אז... בעיקר חסר לי מישהו שיצלם אותנו יחד, כי אם אני מפסיקה הכל כדי לצלם, גם הגוזלית מפסיקה כדי לראות מה אני עושה.... ודבר נוסף בו נראה לי שהיה לי הרבה יותר קל עם בן זוג זה לקבל את ההחלטה על הרחבת המשפחה - אחת על אחת, זה יחסית קל לי גם כלכלית וגם רגשית. שתיים על אחת (טוב, או שניים...) אני עוד לא סגורה על זה.... ברור לי שאם הייתי בזוגיות הייתי כבר עובדת על אח או אחות לגוזלית. בתור יחידנית, אני עוד צריכה לחשוב על זה...
 
אוי, איך שכחתי את נושא הצילום ../images/Emo6.gif

ברוך בורא הצילום העצמי בהמתנה...
 

sigalaz

New member
../images/Emo24.gif היו לי דמעות של הזדהות

בעניין...שבן הזוג היה ישן לאורך ולא לרוחב...עניין שבשיגרה אצלי. אני מצטופפת לי בקצה כדי לא להפריע ל - 75 ס"מ המתוקים של יקירי לישון בנחת ובשלווה... בעניין הבעטות בצלעות...החיוך השמיייח על הבוקר...חיבוק עוד לא אצלי (הוא בעיקר בועט ונותן לי סטירות של שמחה) בעניין הלצלם...כל פעם שמישהוא מגיע אלי אני מצמידה אליו מצלמה שיתפוס את אורי ברגע מגניב כי כשאני מצלמת הוא מסתכל עלינו בסקרנות, מנסה לחטוף לי את המצלמה ומפסיק את עיסוקיו... בעניין הקניות...המעלית... כל כך מדהים לקרוא כאילו את עצמי.
 

Tin Tinn

New member
../images/Emo24.gif../images/Emo25.gif

אז לענין החיבוק על הבוקר... שלשום בלילה, הגוזלית התגלגה לכוון שלי, הניחה ראש על הכתף שלי ויד על החזה, וחיבוקי הולכת לישון על/עם אמא
מיותר לציין שעד שהיא לא זזה גם אני לא זזתי, נכון?
ואילו הלילה, באמצע הלילה, אין לי מושג מה היתה השעה, אני מתעוררת לקול שאגה
'לום אמא
אני פותחת עיניים - הקטנה בעיניים פקוחות לרווחה מסתכלת עלי ומחייכת חיוך מתוק מתוק. אני עושה הערכת מצב מהירה - חושך בחוץ, ואומרת לה - לילה עכשיו, לישון מותק, ועוצמת עיניים. הדבר הבא שאני מרגישה זה סטירה מצלצלת (כן, אני אמא מוכה
) והגוזלית צועקת עלי די
הסתובבתי והמשכתי לישון. איזה כיף זה לישון עם הגוזלית
 

sigalaz

New member
../images/Emo6.gif

מצחיקים הקטנים האלה. העיקר שהמשכת לישון...
 

נוRית

New member
איפה כל מה שכתבתי הבוקר???../images/Emo10.gif

אז הנה שוב, בקצרה:
חסר לי מישהו שיצלם. כן, כן. נשמע אולי טפשי, אבל יש כלכך הרבה קרטעים שאני אומרת לעצמי שהלוואי והיה פה עכשיו מישהו שיצלם אותנו: אותי עם הבנות...
מישהו לשתף ON-LINE בהתרגשויות הקטנות של החיים: ההתהפכות, הזחילה, הצעדים הראשונים, ההברקות (שאמנם אני רושמת לעצמי, אבל זה לא אותו הדבר).
ולהבדיל, כפי שכבר נכתב, במקרי חירום.
כאמא לשתים: בבדיקות בהריון שני (עזרה עם הגדולה כשאני אחרי מי שפיר, למשל, או כשיש בדיקות אחה"צ), בזמן הלידה והאשפוז אחריה...
ובלי קשר לאמהות - חסרה לי לא פעם הזוגיות, על כל המשתמע ממנה...
 

גשם111

New member
חסר לי בכל הנקודות החלשות שלי...

הטכני טיולים (נהיגה למרחקים, מישהו שיסחב איתי את הכיסאות לאוטו) אופניים (איך מלמדים שתיים לנסוע?) נדנדות, מגלשות, וכאלו פעילות גופנית בכלל... רק שבאין הזה אני נוטה לעשות אידיאליזציה ממה שהיה לו היה... אולי בכלל הייתי מוצאת שלימזל עם שתי ידיים שמאליות פחד גבהים ושלילת רשיון? חסר לי בלחלק את האחריות - לא כעזרה (מזה לא חסר לי) אלא כשותפות. חסר לי חברתית אהבה וסקס? לא כרגע, כרגע אני די שמחה שאין מישהו שצריך להמציא לו תרוצים... בכל מיני התארגנויות קטנות של סחיבות ושינועים יומיומיים. לצרכי הפרדת כוחות בין הבנות. כן, וחסר לי שלבנות שלי אין אבא... ואין לי ספק שזה יחסר להן במידה זו או אחרת לכל אורך חייהן. אני מאוד מקווה שאני אדע להקטין את החסר ולגדל אותן בטוחות ושלמות במה שהן אבל חסר טריוויאלי הוא לא יהיה אף פעם.
 
../images/Emo127.gif כמה נכון נושא האידאליזציות

לאין
. וכמובן שנושא האין אבא תמיד קיים ברקע - אבל זה בעצם יותר מתמקד כבר במה שחסר לילדים (לדעתנו) ופחות הביטוי של חסרונו בחיים שלנו...
 

גשם111

New member
כרגע זה לדעתנו...

נראה לי שמהר מאוד התותחון שלך והתותחיות שלי יבהירו לנו בדיוק מה דעתם (על זה ועל כל דבר אחר...)
 
למעלה