שינוי שיטת הממשל בישראל:

בדנתמ

New member
../images/Emo41.gif שינוי שיטת הממשל בישראל:

מטרת השרשור הבא, היא לדון בסוגיה הכל כך מהותית הזאת, שתוצאות הבחירות האחרונות מוכיחות כי אין מנוס מלדון בה בהקדם האפשרי. ראשית אציין כי איני מכיר בפרטי פרטים את ההצעות של הסיעות השונות לשינוי שיטת הממשל בישראל, וכי הדברים שאכתוב אין בהם משום רמיזה על קשר, לחיוב או לשלילה, לאחת ההצעות של הסיעות הנ"ל. בהודעה זו (אני מקווה שאצליח לתמצת את זה אכן להודעה אחת) אפרוש את הקווים הכללים שלדעתי צריכים לעמוד במרכזה של שיטת הממשל החדשה שיש להנהיג בישראל. אתם מוזמנים להוסיף על דבריי, להסכים איתם, לחלוק עליהם, או אפילו להדפיס אותם ולמסגר מצדי
המטרה שלי כאן היא לעורר דיון מפרה ופורה בסוגיה, ולעורר לה מודעות ציבורית. הכנסת ה18, תורכב מ12 סיעות - 10 מנדטים בממוצע לכל סיעה. הסיעות השונות נבדלות זו מזו במטרותיהן, הן בציר המדיני, הן בכלכלי והן בחברתי. כך, למשל, ישנן 6 מפלגות של שמאל מדיני (קדימה בתוכן לצורך העניין), מתוכן 2 מתונות אחת מובהקת ו3 קיצוניות. הגדולה שבאותן מפלגות שמאל מדיני, היא בכלל מפלגת ימין מאוד מובהקת מהבחינה הכלכלית. במפלגת הימין המדיני הגדולה, המנהיג, וחברי מפלגה נוספים, תומכים במדיניות כלכלית ימנית מתונה, בעוד חברי סיעה אחרים באותה מפלגה ממש, תומכים במדיניות כלכלית שמאלנית מתונה. כמעט 25% מחברי הכנסת משתייכים לסיעות שגולדן נמדד במספר חד ספרתי של מנדטים. 10% מחברי הכנסת, או 12 מנדטים, משתייכים לסיעות קיצוניות המהוות למעשה "אופוזיציה אוטומטית" שכן הן מתנגדות לריבונותה של מדינת ישראל במתכונתה הנוכחית (ראוי לציין כי 2 מתוכן, בל"ד ורע"מ-תע"ל הן קיצוניות יותר מהשלישית, חד"ש). לא ספרתי בדיוק, אבל לפי דעתי היו קרוב לשלושים מפלגות שהתמודדו בבחירות לכנסת ה18. דומה כי על כל נישה סקטוריאלית קטנה שבקטנות מקימים היום מפלגה חדשה, ויוצרים מצב שבו קולות בוחרים רבים "מתבזבזים". מעבר לכך, המפלגות השונות, קטנות כגדולות, נוטות לרוב לנקוט בקווים לא ברורים (במיוחד קדימה אם אתם שואלים אותי) ומעורפלים שמבלבלים את הבוחר ביחס לאג'נדה אותה הם מבקשים לקדם, ומערכת הבחירות האחרונה אופיינה בעיקר בקמפיין נגטיבי, שנועד להראות עד כמה יריבי אותה מפלגה גרועים, עד כדי אובדן אג'נדה עצמית. בנוף הפוליטי הישראלי, פוליטיקת הפריימריז הפכה לנחלתם של מעטים, המבקשים לצבור כוח והשפעה לרוב בדמות איגודים או גופים "שבטיים" כאלה או אחרים. אחוזי ההצבעה בבחירות נמוכים בצורה מעוררת דאגה, לדעתי בין השאר בגלל הבלבול בראשו של הבוחר והדיסאוריינטציה הפוליטית, אך גם בגלל מעשיהם של הפוליטיקאים הספציפיים שהנהיגו את המדינה בשנים האחרונות. עניינים שמקומם אמור להיות בקרב הרשויות המקומיות מתערבבים בענייני הכנסת וענייני הכנסת משתלטים על בחירות מקומיות, ודומה שהחיה הפוליטית הישראלית יצאה מכלל שליטה. מספר ח"כים, והבולט בהם אביגדור ליברמן, הציעו לשנות את שיטת הממשל. טרם נברתי בפרטי ההצעות שלהם, אך זאת הצעתי בקווים מאוד כלליים:
בחירה ישירה של ראש הממשלה. הדבר ימנע מצבים של ספקולציות כגון "מי היה צריך לנצח כאן באמת?"
הממשלה תהיה מוסד נפרד מהכנסת, בדומה קצת למצב בארה"ב. ראש הממשלה יבחר את שריו שלא מתוך חברי הכנסת. שר יהיה אדם בעל כישורים טכניים וניהוליים הנוגעים לתחום האחריות אשר הופקד בידו, ויתעסק יותר בענייני המשרד שלו ופחות בפוליטיקה.
אחוז החסימה בכנסת יעלה בצורה דרסטית. אני מדבר על בין 5% ל10% (6-12 מנדטים). אני חושב ש10 מנדטים יהוו אחוז חסימה סביר. הדבר לא "ישתיק" את הסיעות הקטנות, כי אם ימריץ אותן להתאחד עם סיעות גדולות. בסופו של דבר, המטרה היא ליצור תמונת מצב ובה 2-5 מפלגות מרכזיות ותו לא.
איחוד מפלגות, כהרחבה של הסעיף הקודם בדבריי... יש לאחד מפלגות וליצור מצב שבו הפוליטיקה הפנימית בתוך כל אחת מהן, תהיה ענפה יותר. יש ליצור מצב ובו האזרח הקטן מראה יותר מעורבות פוליטית. במצב שבו יהיו כמה מפלגות גדולות, שייבדלו זו מזו במיקום השקפותיהן על ציר מין-שמאל מדיני וימין-שמאל כלכלי, האזרח הקטן, שיבקש לקדם נושא מסוים, יתפקד למפלגה מסוימת ויתמוך בתוכה באותו נושא. ** כך למשל, אני איש ימין מתון. אני מאמין מבחינה כלכלית וחברתית במריטוקרטיה, קרי, צורת שלטון דמוקרטית ובה אדם מתקדם לפי כישוריו ותרומתם לחברה. כל אדם צריך לקבל שוויון הזדמנויות ועל מוסדות החינוך לשאוף לאפשר לכל אזרח למצות את מלוא הפוטנציאל הגלום בו ולא רק להגיע ל"רמה אחידה" בקרב כלל התלמידים. יש לשפוט אדם על פי כישוריו, ולאפשר לו לרכוש כישורים אלה על פי הפונטיאל הגלום בו. הגמול לו יזכה אדם יהיה בהתאם למערכת קפיטליסטית מתונה, כאשר המערכת תדאג לאלה שלא מסוגלים לדאוג לעצמם (לא מסוגלים, לא לא רוצים), ובראש ובראשונה לאלה שהגיעו למצב זה בעקבות תרומה שנתנו למדינה (למשל, נכי צה"ל). חשובה לי מאוד גם המודעות לנושאים של איכות הסביבה. במערכת הממשל שאני מציע, אני אתפקד למפלגת הימין המתונה, שמבחינה מדינית מציגה קוו ימני ברור אך שקול, ומבחינה כלכלית תומכת במריטוקרטיה, ובפריימריז אני אצביע למועמדים מתוך המפלגה שלי ששמים לעצמם למטרה לקדם את נושאי איכות הסביבה. אדם שהוא, למשל, ימני בדעותיו, ורוצה לקדם עניינים סקטוריאלים דתיים, יתמוך בתוך מפלגת הימין בשדולה הדתית. כך ייווצר מצב שבו בסוגיות הליבה, המפלגות יהיו מאוגדות בצורה ברורה מאוד לפי השקפותיהן ולאזרח יהי ברור מהן השקפות אלה. המפלגות הטקנות יותר, דווקא ירוויחו מכך, שכן כיום רבים אולי לא מצביעים להן כי חשוב להם יותר איזו מפלגה גדולה תנצח. כך, למשל, המפלגות הירוקות יזכו להצלחה גדולה יותר, כי הן יהיו חלק מהמפלגות הגדולות. וודאי שרבים מתומכי הימין, או השמאל, או לא משנה מה מבחינה מדינית, יתמכו בענייני פנים בסוגיות איכות סביבה וירצו לקדם בפריימריז את המועמדים ששואפים לקדם את איכות הסביבה בכנסת. חלוקה כזאת של המפלגות תהפוך את כל המפה הפוליטית להרבה יותר קריאה ומסודרת עבור האזרח ותתרום הן למפלגות הגדולות והן לקטנות. חלוקה כזאת תעודד הגברת המעורבות הפוליטית מצד אזרחי המדינה, ותהפוך את ההצבעה, לטיפה יותר מושכלת וטיפה פחות שבטית וססמאתית. למעשה, המפלגות היחידות שייפגעו ממהלך זה, הן אלה שנחשבות ל"אופוזיציה האוטומטית" - כל אותן מפלגות אשר שוללות את ריבונותה של מדינת ישראל, פוגעות בצביונה היהודי והדמוקרטי, ומצדדות באויבינו במקום המיעוט האתני אותו הן מתיימרות לייצג. ואללה, ראיתם כמה ציפורים תפסנו פה במכה אחת?
החוקים השונים לאופן פעילות הפריימריז במפלגות השונות לא יוגדרו באופן עצמאי לגמרי ע"י אותן מפלגות. קווים כללים להנחיית המפלגות הגדולות שייווצרו בנוגע להטוויית החוקים הפנימים שלהן הנוגעים למתפקדים, פריימריז, וכד', יוגדרו כחוקי יסוד ע"י בית המחוקקים, וזאת כדי למנוע חוקים תוך מפלגתיים שאינם עונים על צביונה היהודי והדמוקרטי של מדינת ישראל. זאת גם כדי למנוע השתלטות של גורמים לא כשרים על הפוליטיקה הפנימית בישראל, שתהפוך כעת לחשובה בהרבה, ובמסגרתה יקודמו למעשה סוגיות חברתיות-אזרחיות רבות מאוד.
 

בדנתמ

New member
המשך...

ופחות בפוליטיקה ובתככים מגבילים. הסמכויות של כל רשות יהיו מוגדרות בצורה ברורה מאוד, ותוקם מערכת יעילה יותר של מאזנים ובלמים בין הרשויות, שמצד אחד תאפשר לכל אחת מהן לבצע את עבודתה ביעילות ולא תסנדל אותה, ומצד שני לא תאפשר לאף אחת מהן סמכויות בלתי מוגבלות וביצוע מהלכים המנוגדים למוסר, לחוקי המדינה, ולרצון העם. מהלכים מסוימים של הרשות המבצעת, יהיו חייבים באישור של אחת או שתי הרשויות האחרות. חוקים מסוימים של הרשות המחוקקת, יהיו חייבים את אישור השופטת ואולי גם המבצעת. הרשות המבצעת אכן תפעל במסגרת החוקים שתטווה הרשות המחוקקת, למען מימוש האינטרסים של המדינה ורצון העם, כפי שזה עלה בבחירות הכלליות שלה. במלים אחרות, הרשות המחוקקת תחוקק, ובמסגרת חוקים אלה, הרשות המבצעת אשכרה תבצע
הרשות השופטת תפקח על התנהלותן התקינה של רשויות אלה, והחוק יגדיר בצורה ברורה יותר את הסמכויות של רשות זו. לא כל סוג של חוק היא תוכל לבטל ולא כל סוג של מהלך ממשלתי היא תוכל להגביל, אבל החוק יהיה בנוי בצורה שלא תאפשר לאף רשות לפעול בניגוד לעקרונות הבסיס של מדינת ישראל ובניגוד לצביונה כיהודית ודמוקרטית.
בשל הנאמר לעיל, ייתכן מאוד שיעלה הצורך בכתיבת חוקה במדינת ישראל. חוקה זו לא תיכתב בידי כנסת המורכבת לפי שיטת הממשל הנהוגה כיום. תהליך כתיבת החוקה יהיה ארוך ו"בטוח" וייתכן שיימשך מספר קדנציות כדי להביא את החוקה למצב אופטימלי המשרת את מדינת ישראל, צביונה, ואזרחיה בצורה הטובה ביותר. כתיבת החוקה תיעשה בשיתוף גורמים מכל קצוות הקשת הפוליטית החוקית וסעיפים בחוקה ידרשו אישור גורף של שכבות העם. שינויים מסוימים בחוקה, וייתכן שסעיפים מסוימים בחוקה המקורית, יצריכו קיום משאל עם, שינוסח במשותף ע"י גורמים מכל קצוות הקשת הפוליטית כדי למנוע הטייתו. החוקה תגדיר את העקרונות לפיהם יש לחוקק חוקים במדינת ישראל, את סמכויות הרשויות השונות, הזכויות הבסיסיות ביותר של כל אזרח, צביונה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית ברוח מגילת העצמאות, המגבלות על הרשויות השונות, וכד'. בכתיבת החוקה יהיו מעורבים גם גורמים מכל הרשויות, שכן היא היא תגדיר את אופן פעולתן.
מעבר לחוקה, יש ליצור מדרג של סוגי חוק שונים (כמו שיש היום חוקי יסוד). החוקה תעמוד בבסיס מדרג זה, ולאחריה חוקים מסוגים שונים המתייחסים לדברים שונים. אין בקיום החוקה משום ביטול של המושג "חוק יסוד". אם אני לא טועה, החוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם הינו חוק יסוד. הוא צריך להישאר כזה. הוא לא כל כך מתקשר לחוקה, אבל אין בקיומה משום הורדה במעמדו כחוק יסוד.
בסעיפים הנ"ל, תיארתי מצב שאמור לשנות את הנוף הפוליטי הישראלי. יהיו להערכתי 2-5 (ככה"נ לא 5) מפלגות גדולות, שיוגדרו לפי אוריינטציה פוליטית בתחומי הליבה המדיניים והכלכליים. זיקתן של המפלגות לתחומים כאלה ואחרים ונטייתן הפוליטית, יהפכו לדברים ברורים יותר עבור האזרח. משום כך ומשום תפקידה של הפוליטיקה הפנימית בקידום סוגיות אזרחיות (למשל, איכות הסביבה), האזרח יהפוך למעורב יותר מבחינה פוליטית, ייתפקד במפלגה בעלת האוריינטציה הקרובה ביותר ללבו, וינסה בתוכה לקדם את הסוגיות ה"קטנות" יותר הקרובות ללבו. נושאים אזרחיים יזכו כך לייצוג הולם יותר ולא "יקופחו" בגלל סוגיות ליבה, עמדת המפלגות השונות בסוגיות ליבה תהיה ברורה יותר, ובשל מעורבותו הפוליטית המוגברת של האזרח והשינויים במבנה הממשל, רמת השחיתות עשויה לרדת. כך או כך, שיטה זו תחייב יותר את הנציגים לפעול למען ציבור בוחריהם ותעלה את המודעות של בוחרים אלה לנושאים השונים. הסמכויות של כל רשות ורשות יהיו מוגדרות היטב ומופרדות זו מזו, בצורה שלא תאפשר כוח יתר לאף רשות, אך תאפשר לכל אחת מהן לבצע את עבודתה נאמנה. הממשלה תהיה גוף מקצועי יותר, שאינו מורכב מחברי כנסת, כי אם מאנשים המחוייבים ב100% לתחום האחריות שלהם. לא יהיו שרים בלי תיק
מעבר לכל הנאמר לעיל, יש מן הסתם הרבה מאוד מה לשנות גם במבנה המנגנונים הקטנים והבירוקרטים שוודאי ממררים לכולנו את החיים. איני מתמצא לפרטי פרטים במנגנונים אלה, ולכן איני מפרט כאן כיצד יש לפעול על מנת להפוך אותם ליעילים יותר ולרתום אותם למען האינטרס של האזרח. בנוסף, אני מבקש להציג כאן קווים כלליים מאוד של איך לדעתי צריכות להיות מוגדרות שלושת הרשויות השולטות המדינה, הקשר שלהן לאזרח, ומבנה הממשל במדינה. ועכשיו אני אשמח לתגובות כמובן. לא כתבתי את כל החפירה הזאת סתם לקישוט
 

בדנתמ

New member
אבדו שתי שורות באמצע ההודעה:

דמיינו שהשורות הבאות כתובות ממש בתחילת ה"המשך". מצטער על הבלאגן... ככה זה כשכותבים משהו ארוך בוורד ואז עושים קופי+פייסט
הפרדת רשויות מוחלטת וברורה. אניחוזר קצת לסעיף שבו ציינתי שעל הממשלה להיות מוסד נפרד מהכנסת. הדבר יאפשר לשרים לעסוק יותר בעניינים בהם הם אמורים לעסוק
 
אני מסכימה עם :

1. בחירה ישירה לראש ממשלה, בתנאי שלנבחר יהיו 51% אחוזים לפחות לטובתו. 2. שהכנסת והממשלה יהיו נפרדות (ואם כבר : אז להכניס את בג"ץ למסגרת המתאימה) 3. לא מסכימה לאחוז חסימה גבוה כ"כ. 5-6 מנדטים זה סביר - בתנאי שגם מפלגה שלא עברה את אחוז החסימה תוכל להעביר את קולותיה למי שהיא חתמה איתה על עודפים. לא יכול להיות שמפלגה שתקבל עשרות אלפי קולות - כל הקולות האלו ילכו לאיבוד ולא יתחשבו בהם. כולנו יודעים שאין סיכוי לאנשים קטנים במפלגות גדולות. בישראל המפלגות הגדולות הם אוסף של אנשים שאת רובם לא מעניינת האידיאולוגיה וכו'.
 

בדנתמ

New member
ובגלל זה אני מתאר מצב...

שבו האזרח יהיה יותר מעורב בפוליטיקה פנים מפלגתית. יש לעודד, ע"י מבנה המערכת (ואני מודה שאני פחות מתמצא במבנה זה) מצב שבו האזרח הקטן יתפקד למפלגה הגדולה שמתאימה לו ויקדם בתוכה את השדולה הקטנה בה הוא תומך. כך למשל, במקום להתלבט אם להצביע ישראל ביתנו, ליכוד, או אולי מפלגת הצעירים, או סיעה ירוקה כלשהי, אני אתפקד למפלגה האחת הגדולה של המחנה הלאומי, ובתוכה אקדם בפריימריז את המועמדים שיקדמו נושאים כמו זכויות סטודנטים, איכות הסביבה, חוק שרות חובה עם יותר בשר, וכד'. המטרה שלי כאן היא לא לשתק את כוחן של המפלגות הקטנות, אלא להפך - ליצור מצב שבו גם מפלגות קטנות שלא היו עוברות את אחוז החסימה, יזכו לייצוג הולם ע"י מיזוגן עם מפלגה גדולה ופריימריז בהם ישתתפו כמעט כל הבוחרים בישראל. העברת הקולות של מפלגה שלא עברה את אחוז החסימה, למשל למפלגה אחרת, היא פתרון לא טוב בעיניי. אם אני מצביע למפלגה קטנה כזאת, אבל מתלבט למשל בינם לבין מפלגות ימניות גדולות, ואח"כ הם עושים הסכם עודפים עם מפלגת שמאל, זה יהיה ניצול לא כשר של הקול שלי. עדיף לפתח כאן תרבות פרלמנטרית של אחדות בסוגיות הליבה וקידום נושאים אזרחיים וחברתיים בפריימריז בתוך המפלגות. נראה לי שזה שווה ניסיון
 
האזרח לא יהיה מעורב בפוליטיקה

האזרח הישראלי עושה טובה שהוא בכלל בא להצביע פעם בשנתיים. אתה רוצה שהוא יהיה מעורב בפוליטיקה? ואנשים בודדים הולכים לאיבוד במפלגה גדולה (ראה ערך נסיון ההתחברות לליכוד של...ברח לי השם שלו. נדחק למקום לא ריאלי) והרעיון של הסכם העודפים היה שהמפלגות יאמרו לפני הבחירות עם מי חתמו. למשל : האיחוד והבית יחתמו ביניהן. אני אצביע לבית והם יקבלו פחות מנדטים? למה שהקול שלי לא יספר? שיעבור לאיחוד, כי המפלגות קרובות.
 

בדנתמ

New member
אבל לפי השיטה שאני מציע...

ובצירוף שינוי המנגנונים הקטנים שבמערכת, בהם איני מתמצא ולכן לא כתבתי עליהם, האזרח יקבל תמריצים להשתתף בפוליטיקה. יוקמו מנגנונים פשוטים להרשמה למפלגות, הפריימריז של כל המפלגות יערכו במועדים קבועים וקרובים יחסית, וינקטו פעולות הסברתיות בכלי התקשורת שיעודדו את האזרחים להתפקד במפלגות. אני לא אומר שיהיה פתאום אחוז מתפקדים גבוה יותר מאחוזי ההצבעה בבחירות האחרונות (65% לא?), אבל בהחלט ייתכן ש50% לפחות מבעלי זכות הבחירה יתפקדו למפלגה כלשהי, שלפי השיטה החדשה, פשוט תייצג אוריינטציה כללית, שבתוכה, האזרחים התומכים בה ירצו להשפיע. באמת שאני לא רואה את ההבדל המהותי שבין מפלגות קטנות בעלות אג'נדה דומה לבין מפלגות על גדולות ותתי מפלגות קטנות בתוכן. בשיטה הנהוגה כיום, הבוחר בכל זאת ירגיש תסכול מכך שמפלגתו לא עברה את אחוז החסימה, בעוד בשיטה שאני מציע, הוא יוכל לקדם את האג'נדה שלו בפריימריז במפלגה הגדולה, וגם בכנסת אח"כ, גם במצב שבו יהיה רק נציג אחד מתוך אותה שדולה במפלגה הגדולה בכנסת. זה ישאיר את הנציגים יותר מחוברים לציבור הבוחרים שלהם. כשהמפלגות הגדולות יהיו מוגדרות יותר לפי אוריינטציה ובתוך כל מפלגה יהיו שדולות, המפה הפוליטית תהיה הרבה יותר נהירה לאזרח הפשוט והוא דווקא פחות ילך לאיבוד לפי דעתי. בכל מקרה, אני רק מציע כאן קווים כלליים, ואם אני רוצה שהרעיון הזה באמת יעבוד, עליי לשבת עם אנשים שמכירים את התחום בצורה קצת יותר מעמיקה ולנסח אותו לפרטי פרטים ולא רק בראשי פרקים קטנים כאלה...
 

גלבטרון

New member
יש מס' נקודות בהן אינני מסכים עימך

איחוד המפלגות והמשך שימוש בשיטת המפלגות כדי לבחור את חברי הכנסת. אני תומך במשטר נשיאותי היות ואני מאמין כי שיטה זו היא יותר יעילה משיטת הממשל הנוכחית, הפרלמנטרית. אין זה משנה כמה מפלגות ישנן, מה שחשוב הוא שנבחרי הציבור אכן יבחרו ע"י הציבור ולא ע"י אינטרסים פנים מפלגתיים. כיום, אזרחי המדינה לא בוחרים את חברי הכנסת שלהם. אזרחי המדינה מצביעים עבור מפלגה מסויימת, לרוב כי הם תומכים בחלק או כול האידיאולוגיה/מצע של אותה מפלגה. אבל האזרחים עצמם לא בוחרים את 120 חברי הכנסת שאמורים לייצג אותם ולעבוד בשבילם. למעשה, אלו הם חברי המפלגות עצמם שבוחרים בעצמם מי מהם יכנס לכנסת ולאחר הכניסה לתפקידם הם מחוייבים למי שבחר אותם - כלומר, לחברי מפלגתם ולא לעם. חברי הכנסת צריכים להיבחר בבחירות ישירות, על פי חלוקה לאיזורים לפי כמות תושבים. כך חברי הכנסת יהיו מחוייבים לשרת את האזרחים שבחרו אותם, בדיוק כמו ראשי עיריות. מועמד לכנסת יכול לרוץ מתאם מפלגה כלשהי אבל בסופו של יום, התושבים באיזור מסויים יצביעו עבור נציגים ספציפים (על פי שם!). כדי לוודא שלתושבי הפריפריה יהיה יצוג הולם ושווה (היות וחברי הכנסת יבחרו על פי איזורים לפי מס' תושבים) ראשי העיריות והמועצות האיזוריות יהוו את בית הנבחרים השני (דבר נוסף שיבטיח כי האזרחים אכן יבחרו נציג עליו הם סומכים ויעודד השתתפות בבחירות). הנשיא או רה"מ יבחר בבחירות נפרדות מאלה של הבחירות לכנסת. כאשר הנשיא/רה"מ יבחר לתפקידו אך ורק אם יהיה לו רוב של לפחות 51% קולות. כיצד הדבר יעבוד עם מס' רב של מפלגות? מענה: הבחירות לנשיאות/רה"מ יעשו בשתי סבבים לפחות. סבב ראשון יקבע איזו מפלגה תעלה לסבב השני, כאשר המטרה שבסבב השני יהיו בין 2 ל-3 מפלגות אשר קיבלו את מירב הקולות/תמיכת הציבור. למשל, נניח הדבר היה מתרחש היום אז הסבב השני היה נערך בין מפלגת קדימה למפלגת הליכוד והאזרחים היו אלה שמכריעים מי בין ראשי אותם מפלגות י/תהיה רה"מ. הנשיא/רה"מ בבחירות מעין אלה יהיה אחראי להקים ממשלה לפי שיקוליו ללא צורך להסתמך על דרישותיהם של מפלגות אחרות. תהיה הפרדה מוחלטת בין הממשלה לכנסת (לא תהיה חברות כפולה) פרט כמובן לנשיא/רה"ב אשר נבחר ע"י רוב הציבור. הנשיא/רה"מ יוכל לפעול בהתאם למצע שלו לבוחריו. המפלגות שנציגיהם לא יבחרו לנשיאות/רה"מ יהפכו להיות (מה שהם למעשה היום) לוביסטים והם יוכלו לפעול עבור ציבור נבחריהם דרך המומעדים שלהם שבבית הנבחרים (ראשי העיריות והמועצות) ובית המחוקקים (הכנסת). בצורה כזו הממשל בארץ יהיה, לדעתי, הרבה יותר הוגן וצודק. הנבחרים יהיו מחוייבים לשרת את האזרחים כדי לשמור על תפקידם כי ברגע שהם לא יפעלו לטובת התושבים הם לא יבחרו שוב. הנשיא/רה"מ לא יהיה נתון במצב של איום תמידי לפירוק ממשלתו ובעקבות כך יאלץ הוא להיכנע לסחטנות פוליטית. תהיה ממשלה חזקה שתוכל לקדם את המטרות שלשמה היא נבחרה והאזרחים יהיו יותר מעורבים בבחירות של אנשי ציבור. כמו בכל שיטת ממשל גם למשטר נשיאותי יש חסרונות אבל לדעתי החסרונות בשיטה זו קטנים הרבה יותר מהחסרונות שבשיטה הנוכחית.
 

בדנתמ

New member
אבל זה לא פרקטי...

דבר ראשון, ברצוני להתייחס לנקודה של הבחירות האזוריות שהעלת, ושאני רואה שמעלים הרבה בכלי התקשורת. למה? אנחנו לא פדרציית מדינות ענקית כמו ארה"ב, בה יש צורך בנציגים אזוריים כדי לייצג נאמנה את האינטרסים של הבוחרים. אנחנו מדינה עם כ7 מיליון אזרחים (לא?) ושטח פצפון. ה"אזוריוּת" בארה"ב, היא של אזורים שכל אחד מהם בממוצע גדול בהרבה ממדינת ישראל, הן בשטחו והן בכמות התושבים. אם אתה רוצה שהאינטרסים המקומיים של האזרחים יגדלו, תגדיל את כוחן של הרשויות המקומיות. הרשויות המקומיות הן הערוץ הראוי לטיפול בבעיות מקומיות. בכנסת צריכים לשבת אנשים שדואגים לכלל המדינה ולכלל האזרחים. בנוסף, שיטה שכזאת לא תגדיל את מחויבות הנבחר לבוחריו. היא רק תחנוק את קולות המיעוט באותו מחוז, כי מספר המועדים שייבחרו יהיה מוגבל מטבע השיטה. כך ייווצר מצב שבו אוכלוסיות שלא מתפלגות לפי אזורים גאוגרפיים (ויש המון כאלה) לא יצליחו להגיע לרוב באף אזור ולא יזכו לנציג בכנסת, למרות שיכול להיות שהם מגיעים לכדי 30% מכלל ציבור הבוחרים הארצי למשל. בנוסף, ייווצר מצב של שריפת קולות. אם אני, למשל, ימני בדעותיי ומתגורר ביישוב שמאלני ובמחוז שמאלני. בוא נניח שלמחוז הזה יהיו שני נציגים בבית הנבחרים. אך אבוי! יש רק 20% של ימניים במחוז הזה וקולות המחוז ילכו רק למועמדים השמאלנים. כך יצא שהקול שלי וקולותיהם של שאר 20% הימניים במחוז יתבזבזו לריק. יכול להיווצר כך מצב שבו אחוזים ענקיים באוכלוסיה לא זוכים כלל לייצוג בכנסת, או זוכים לייצוג שלא עומד בקנה אחד עם אחוזיהם בקרב ציבור הבוחרים. עכשיו בנוגע לפרקטיקה של השיטה שאתה מציע: לערוך בחירות בשני סבבים לפחות... נהדר! הנה הורדת עוד כמה תרופות מסל הבריאות בתקציב השנתי הבא, או עוד מערכת הגנה מפני טילים. אני מבטיח לך שקצבאות לילד העשירי לא יהיו מה שיקצצו ממנו... צריך לצמצם ככל האפשר את היקף הבחירות. יש ליצור שיטת שתהיה מספיק יעילה כדי לצמצם ככל האפשר את הצורך בסיבוב שני של הבחירות. זה עולה מיליארדים למדינה ומעלה את ההתעסקות של הפוליטיקאים בפוליטיקה במקום בניהול המדינה. לסרבל ולהוסיף עוד בירוקרטיה זה אף פעם לא טוב. אפילו בתחומים לא קשורים לפוליטיקה, כמו פיזיקה למשל, הפתרון הפשוט והאלגנטי ביותר נוטה גם להיות הנכון ביותר. על אחת כמה וכמה כשמדובר בנושאים של ניהול מדינה. בנוגע לבחירה האישית של הנציגים... גם אני חושב שמבחינת בוחרים כמוני וכמוך זה יכול לעבוד טוב יותר. אבל הבעיה היא שרוב הבוחרים אינם כאלה. רוב ציבור הבוחרים לא מורכב מאנשים שמסוגלים להרשות לעצמם להקדיש מחשבה עמוקה מדי למפלגה שהם בוחרים... רוב הבוחרים לא יהיו מסוגלים להבין היטב שיטה שתאלץ אותם לבחור 50 מועמדים שונים (נניח לרגע שה70 האחרים שייכים למחוזות שהם לא בוחרים בהם וכו'), לדרג אותם, לבחור בנפרד ראש ממשלה, ואז עוד לעשות את כל זה בשניים או שלושה סיבובים שונים. ככל שיהיו יותר אזרחים מבולבלים, תהיה פחות דמוקרטיה לצערי. אני לא יודע אם קראת את שני החלקים של מה שכתבתי, אבל אני ממליץ לך לקרוא את "המשך" ששרשרתי מתחת להודעה הראשית. אני מסביר שם שגם אני סבור שצריכה להיות הפרדה מוחלטת בין הכנסת לממשלה - קרי, שרי הממשלה לא ייבחרו מקרב חברי הכנסת וגם ראש הממשלה לא. הוא ייבחר בבחירה ישירה ואישית וירכיב את ממשלתו מאנשי מקצוע שמחויבים לתיקים שהטיל עליהם. הכנסת תתעסק בחקיקה בלבד ובפיקוח על מהלכים מסוימים מאוד של הממשלה, שמצדה תתעסק באמת בפן הביצועי ובהובלת מדיניות ברוח חוקי הכנסת והאינטרסים של המדינה. זה יאפשר לחברי הכנסת להיבחר יותר על סמך כישוריהם בתחום החקיקה והעשייה הפרלמנטרית, וכמו כן ע"י מחויבותם לציבור הבוחרים שהם אמורים לייצג. סה"כ, יהיה סיבוב אחד של הבחירות, ובו כל בוחר יבחר ראש ממשלה / נשיא / איך שלא תקרא לזה, ומפלגה לבית המחוקקים. אותו ראש ממשלה לא יצטרך בכלל לקבל תמיכה מוצהרת של הכנסת. המפלגות השונות יוכלו להתנגד או לתמוך בו בכל סוגיה בהתאם לגופה, והוא יוכל להיות גם מועמד עצמאי שלא בא מאף מפלגה.
 

גלבטרון

New member
קראתי את כל הודעתך

וכמו שציינתי לכל שיטה יש את היתרונות והחסרונות שלה. לפי השיטה הקיימת היום רה"מ נבחר ב"רוב" של פחות מ-30% מהעם! (דבר שהתרחש ב-3 מערכות הבחירות האחרונות) - זהו מצב בלתי נסבל שלא יכול להימשך. לא יכול להיות רה"מ במדינה ש-70% מאזרחיה לא תומכים בו. הדרך היחידה שבה רה"מ בארץ יבחר ברוב של 51% מהקולות זה אם יהיו בארץ 2 מפלגות בלבד - ומובן כי הדבר הנ"ל לא ייתקיים בארץ. אם יהיו לפי הצעתך 5 מפלגות גדולות עדיין, רה"מ לא יבחר ברוב של 51% על כן, כל עוד שיש יותר מ-3 מפלגות במדינה, כדי להבטיח כי רה"מ יבחר ברוב של 51% לפחות צריך שני סבבי בחירות. אנחנו צריכים להחליט באיזו שיטה אנו (האזרחים) מעדיפים: שיטת ריבוי המפלגות (השיטה הקיימת) בה רוב החברים בכנסת הם שקובעים מי יהיה רה"מ והממשלה מורכבת מהבטחות וסחיטות כדי להבטיח את קיומה או שאנו (האזרחים) מעדיפים שיטה בה יש מיעוט מפלגות ויותר דגש לנציגים אינדיוידואלים. + גם אם רה"מ/הנשיא יבחר בבחירות אישיות עדיין הוא יזדקק להסכמת בית המחוקקים כדי להעביר חוקים חדשים ואת התקציב החדש. בנוסף, אם אינך סומך על הבוחרים (האזרחים) שיעשו את הבחירה הנכונה לגבי עצמם שאז למעשה אינך חושב ומאמין בעיקרון הדמוקרטיה. אל תזלזל ותוריד מערכם של אנשים. אם תאמר שהם לא מסוגלים להחליט החלטות פשוטות בסופו של דבר גם תחשוב שאסור להם להחליט החלטות בכלל. הרי אנו לא מדברים כאן על ילדים אלא על אנשים מבוגרים. + כפי שכבר ציינתי, היות והבחירות לכנסת יהיו על פי איזורים (נניח לפי איזורי חיוג) יצא מצב של לאיזור גוש דן (לדוגמא) יהיו 20 נציגים בעוד שחצור יהיה רק נציג 1 - כדי לאזן את המצב יש גם את בית הנבחרים בו יהיו ראשי הערים והמועצות האיזוריות ושם לכל איזור יהיה נציג 1. דבר זה יעזור להבטיח כי דעת כל האיזורים תהיה מיוצגת במידה שווה. אמרת כי אנחנו לא צריכים בחירות אזוריות כי אנחנו מדינה קטנה אבל תסכים איתי כי תושבי הדרום חיים במציאות אחרת מתושבי המרכז והשיקולים הכלכליים של תושבי הצפון והדרום שונים מאלו של תושבי המרכז. הרי אם טיל היה נופל בת"א כל הממשלה וחברי הכנסת היו על הרגליים וקוראים קריאות כאלו ואחרות אבל כאשר נופל עוד קאסם ועוד ראסם בשדרות, למי איכפת (אפשר ליסבול). בגלל זה איש אנחנו כן צריכים בחירות איזוריות, כדי להבטיח שכל איזור יהיה מיוצג ככהלכה. ישראל היא לא מקשה אחת, רחוק מיכך. אנו קהילות קטנות החיות באותו מרחב תחת מעטה של מדינת ישראל.
 

בדנתמ

New member
אבל...

לפי השיטה שלי ראש ממשלה יוכל להיבחר רק אם יזכה לרוב. לא יהיה כל קשר בין הממשלה לכנסת, ולכן זה לא משנה מה יהיה המצב בכנסת. לממשלה יהיו את הסמכויות שלה והכנסת תוכל לטרפד אותה רק במקרים מיוחדים מאוד והדבר יצריך רוב מיוחד בכנסת (לצורך העניין, בוא נגיד ש75 ח"כים). ואם יהיו רק 3-4 מפלגות גדולות, סביר להניח שהציבור שיבחר בראש ממשלה מסוים יבחר גם במפלגה שפחות או יותר תסכים איתו כנראה ברוב סוגיות הליבה. ושוב, בנוגע לעניין האזורי - זה מיותר לגמרי במדינה כמו ישראל. אפשר וצריך להגדיל את סמכויות הרשויות המקומיות כדי שאלה יוכלו לתת מענה מיטבי לתושביהן, אבל אין לערבב בין ענייני הרשויות המקומיות לענייני הכנסת, ממש כמו שאין לערבב בין סמכויות הכנסת לסמכויות הממשלה. בשיטה אזורית כמו שאתה מציע, מה שיקרה יהיה שאוכלוסיות שמרוכזות חזק באזורים מסוימים יהנו מכוח אלקטורלי רב, בעוד אוכלוסיות שפזורות בכל רחבי הארץ, אך לא מהוות רוב באף אזור בו הן נמצאות, יקבלו ייצוג שהוא הרבה מתחת לחלקן היחסי באוכלוסיה, אם בכלל. זה לא מצב דמוקרטי בכלל... כך למשל, אם מגדלי הכרפס היו קבוצה בעלת אינטרסים יחודיים שראויה לייצוג אלקטורלי ומהווה 30% מאוכלוסיית המדינה, אך הם היו פזורים על פני כל הארץ, הם היו נדחקים הצידה בכל אזור בו היו בוחרים, כי הם היו מהווים שם מיעוט יחסיף למרות שבראיה ארצית יש להם רוב יחסי, ובמקום לקבל 36 מנדטים, כפי שמגיע להם על סמך ייצוגם בכלל האוכלוסיה, הם היו מקבלים 6 מנדטים בלבד. זה מצב מעוות. מעבר לכך שאני סבור שבבחירות לבית המחוקקים של כל המדינה, כל בוחר זכאי לזכות להשפיע על כלל הנציגים, ולא רק על כמות מסוימת וקטנה של נציגים לפי האזור בו הוא גר. ישראל היא לא מקשה אחת, אבל גם לא כל התושבים של אזור מסוים הם מקשה אחת. יש המון פלחי אוכלוסיה בעלי נטיה להצביע באופן זה או אחר שאינם מרוכזים באזור גאוגרפי ספציפי בארץ. אני מסכים שבגדול אפשר לראות שתושבי הדרום מצביעים אחרת מתושבי ת"א, אבל בסופו של דבר בשיטה שאני מציע כל אזרח יזכה לייצוג בבית המחוקקים בלי קשר לאזור בו הוא גר, אלא רק בקשר לכמות האזרחים מהקבוצה אליה הוא משתייך באוכלוסיה. זה שהבחירות הן כלל ארציות לא אומר שאני, בתור מועמד תיאורטי, לא יכול לחרות על דגלי את שיפור תנאי החיים של תושבי הדרום. ובקשר ל"זלזול" בהחלטות של אנשים... זה לא זלזול, זה מציאותיות. המון אזרחים עסוקים מדי בתלאות היומיום ולא יכולים להרשות לעצמם לנבור במערכת פוליטית שכוללת בחירה מדורגת של 50 מועמדים שונים, בשלושה סיבובים של הבחירות. המצב הזה יכול ליצור שני דברים: 1 - אחוז הצבעה נמוך מאוד. 2 - הצבעה של אנשים שלא ממש יודעים למה או למי הם מצביעים.
 
למעלה