כל ההסברים נכונים,
ויפה שאתם עושים כל מה שתיארת וכל מה שעוד ייעשה כדי לשמור על קשר ולהעשיר את האתר בתכנים שקשורים לבוגרים. אני מבין את הקושי באיסוף הנתונים על הבוגרים, שמצריך התבססות על הנתונים שצה"ל בוחר לפרסם. עם זאת, בהנחה שהנושא באמת חשוב לתיכון, אני מניח שיש דרכים. אני לא מכיר את טיב הקשר עם דובר צה"ל, אבל דרך אפשרית לאסוף את המידע מהבוגרים (ובכלל, לשמור על קשר): כל מחנך יתקשר פעם אחת לבוגרים שלו משנה שעברה, יתעניין לשלומם וישאל על התפקיד הצבאי. יגדילו לעשות אם ישאלו על מידת הסיפוק בתפקיד וכו'. כדי לוודא שהבוגרים יימצאו בבית בזמן אפשר להתקשר במוצאי שבת, ואם החייל לא נמצא אפשר לדבר עם משפחתו. אין ספק שהדברים שאני מציע גוזלים זמן ומשאבים. יותר מזה: כתלמיד-לשעבר שלא היה מאוד מעורה במסגרת החברתית של התיכון כמוסד (אלא במסגרות קטנות יותר: מגמת קולנוע, קבוצות חברים), באופן אישי אני לא רואה חשיבות רבה בפרסום הנתונים הללו, ובשמירה על קשר. אבל צרם לי לראות את הנתונים החלקיים, שכאילו אומרים לתלמידים (הנוכחיים והבוגרים): קרבי מעל הכל, וכל השאר לא חשוב. זה המסר הכללי שהעביר התיכון גם בתקופת הלימודים שלי, במודע או שלא במודע. וכמובן שבלי מודיעין, מחשוב וכו', הצבא לא יכול לעמוד דקה. דוגמא אחת לסיפור מרשים של בוגר הראל: חבר מהמחזור שלי, סיים תיכון לפני שנתיים, נמצא עכשיו בעיצומם של לימודי רפואה באוניברסיטה, לאחר שהתקבל למסלול עתודה של רופא קרבי וחתם מראש קבע למספר שנים. (לא התייחסתי עכשיו לבוגרים שאחרי צבא, כי אכן קשה יותר לאסוף מהם נתונים.)
