עצוב לשמוע על התאונה
כאן בבריטניה הופתעתי שכמעט ולא דיווחו על התאונה (דיווחו בצניעות כחלק מחדשות החוץ, אבל לא כפי שמדווחים כשיש פיגוע חבלני), וזאת למרות החשדות הראשוניים לפח"ע. בתוך כל הקריאות להפרדה מפלסית ואף קריאות בגנות הקמת מסילות חדשות (שיא הגיחוך), רציתי להדגיש שישנם עדיין מעברים ללא הפרדה מפלסית בכל אירופה (ראיתי רבים כאלה בהולנד) וגם בבריטניה (פחות). הם גם לא תמיד עם מחסום. אם הנהגים היו נוהגים בהם לפי החוקים, אזי מספר התאונות היה מזערי (אך לא בלתי נמנע). ידוע אומנם שמדובר בסכנה, אבל כמו כל דבר, תמיד נעשה חישוב כלכלי לגבי כמות התנועה וההסתברות לתאונה והרוגים לעומת מחיר של הפרדה מפלסית (או אפילו התקנת מחסום!). הדבר מזכיר את המקרה הידוע (שנלמד תמיד בקורסים לניהול) על ההתלבטות הקרה והענינית של חברת מכוניות פלונית שיודעת על פגם במכונית שלה שעלולה לגרום למקרה מוות כל מספר שנים. היא עושה את החישוב שיותר זול לשלם פיצויים מאשר להחזיר את כל המכוניות לתיקון. השאלה ששאלתי את עצמי הערב היא מה הערך שאנחנו מציבים על חיי אדם שאומנם לא ניתן למדוד אותם בכסף? מיד עניתי לעצמי שאומנם נכון שאין ערך כספי לנשמתו של אדם, אך עם כל הקושי המוסרי שמביאה חשיבה כזו, ניתן אולי להציל יותר אנשים באמצעות אותם כספים שנחסכים. לדוגמא, מה תהיה החסכון בחיי אדם (או האובדן) אם בכסף שנחסך מאי הקמת גשרים למעבר כלי רכב (או דחייתם למועד מאוחר יותר), תוקם התחנה בראשון לציון מערב מוקדם יותר? הרי חלק מהנוסעים שיוותרו על נסיעה במכוניתם עשויים בכך להציל את חייהם. אני לא יודע את התשובה, אבל אני מרגיש שהעליהום על מאפיין אחד (במקרה זה הפרדה מפלסית) שתמיד פורץ באופן ספונטני לאחר כל תאונה, פיגוע, מחדל וכדומה אינו תורם לתהליך מושכל של קבלת החלטות. מיד יתעורר הפוליטיקאי שינסה לגזור קופון ולומר שהוא מצדד בהפרדה מפלסית בכל מאה מטרים של מסילה, ואף אחד לא יעז להטיל ספק בכך. כי לא נעים. בכל אופן, אני (כמו כולנו) מאחל את תנחומיי לאבלים, רפואה שלמה לנפצעים, ומקווה שלא יהיו עוד תאונות כאלו.