יום שבת - שבועיים למבצע

[Shampile]

../images/Emo42.gifיום שבת - שבועיים למבצע../images/Emo42.gif

אז מה היה לנו

הינה רשימת המכולת הפרטית שלי:

מגורים מחוץ לבית.

ילדים שאיבדו את השגרה שלהם.

הקטנה שפיתחה חרדת נטישה מוחלטת, מתגעגעת לחברים שלה ונמצאת רוב הזמן לבד

.

הגדולה שכל הזמן דואגת לאמא כי "את נוסעת לבית ושם יש מלחמה", רוצה לחזור למסגרת הרגילה והמוכרת...

אבא שמגבה את אמא בנסיעות שלה למועצה ולא עובד בצורה מסודרת

אבא שנמאס לו לחיות כמו פליט ורוצה את הפינה שלו בחזרה

אמא ואבא – שמתגעגעים אחד לשני – אין לנו זמן איכות ביחד. שלא לדבר על פרטיות...

אמא שעובדת מסביב בחמ"ל – מותשת מנסיעות, מלילות ללא שינה, מהצורך למרות חוסר השינה לטפל בילדים שנמצאים מחוץ למסגרת. מותשת כבר אמרתי? נראה לי שבתחילת השבוע נחזור הביתה. אין לי כח יותר. אני רוצה הביתה

עשכיו תורכם. איך אתם מסכמים את השבועיים האחרונים

 

[ברוריהה]

מנסה לסכם ....

ילד אחד שהתחיל לדבר בשטף ללא הפסקה.

אמא אחת שבילתה שבועיים אינטנסיביים עם הילדים שלה ולמדה להכיר אותם טוב יותר והתאהבה בשניהם מחדש.

ילדה אחת שגילתה את חדוות הבישול.

מסיבת סילבסטר מעולה במקלט - לראשונה ב 31.12 למרות שהיה אמצע השבוע.

הרבה פעילות קיבוצית נעימה.

הרבה טיולים ברחבי הארץ - מכורח הנסיבות, כדי להתאוורר.

ילד אחד שיודע להגיד שהוא מפחד ואומר את זה הרבה.

ילדה אחת שחושבת שהכי טוב זה להרוג את כולם.

עבודה תובענית מהבית כשהלקוחות רובם באיזור המרכז ולא ממש מבינים את המצב ועם מה אני מתמודדת. כולל בוס אחד שפעם בכמה זמן שואל אם אני מגיע מחר למשרד בתל אביב ...

מזוודה שמתמלאת ומתרוקנת (וכביסות בהתאם) כי מידי פעם צריך "לאוורר" את הילדים.

אם חד הורית בפועל, באמצע חודש שביעי. כבד לי, לוחץ לי. יש לי שני ילדים שיצאו מכלל איפוס. ובעל אחד , איש ביטחון שעוד רגע קורס מעייפות.

 

[ברוריהה]

../images/Emo24.gif יעזור לך אם אני אגיד

שהעבודה שלך מאוד חשובה ואני מאוד מעריכה את מה שאת וחברייך לעבודה עושים ? ? ?

 

[Shampile]

תודה יקירתי ../images/Emo24.gif

בטח שעוזר ואפילו מחמם את הלב. אין לי ספק בחשיבות העניין. אני נוסעת לעבודה בידיעה שהיא חשובה ועוזרת לאנשים. למרות זאת ואף על פי כן - קשה לי. וכן, אנחנו חוזרים מחר הביתה

 

[נועה לביא]

מה היה לנו? פגיעה ישירה. בבועה.

עכשיו אני עוד פחות מבינה איך אתם, ותושבי הצפון, חייתם ככה כ"כ הרבה זמן. אני לא מדברת אפילו על פחד מפגיעה, פשוט על הדריכות והשיבוש הטוטאלי של החיים. מגיעה לכם התנצלות ממני, על כך שהייתי צריכה מטחי ירי על עיר הים שלנו (בשביל מי שגר בבאר שבע ים זה אשקלון... ) בשביל שיחדור לי לתודעה שמשהו ממש רע קורה פה, ועל כך שהייתי צריכה לשמוע בעצמי אזעקות ונפילות שרובן עמומות ושריקות של טילים שחולפים מעלי דרומה (כן, בפגיעה הראשונה במערב העיר עדיין חשבתי שאלינו זה לא יכול להגיע, רביב דרוקר הדביל עדיין חושב שאלינו לא יכולים לירות מעזה ומצפון הרצועה אפילו שיש תיעודים מצולמים

) בשביל באמת להפנים ש"רקטת קסאם/גראד התפוצצה בשטח פתוח במועצת שער הנגב/אשכול, אין נפגעים לא נגרם נזק" זו לא שגרה נורמאלית.

 

[Shampile]

../images/Emo24.gif תודה.

אני לא שמחה לאיד. ממש לא. מצד שני, ברור לי לגמרי שמאז שכל כך הרבה ערים חדשות נכנסו למעגל הקאסמים/גראדים - הדברים השתנו.

 

[שי ז.]

הרשימה שלנו.

אשתי והילדים נוסעים מהיום השני למלחמה לאחותה מחוץ לעיר ואני כאן בגלל העבודה. טיל תופס טאותי בדרך מהעבודה ונוחת 100 מטרים ממני בשטח פתוח. כל יום אני מתחיל את היום ב 6.30 בעבודה ומסיים אותו בסביבותץ 23.30 אחרי כביסות, נסיעה למשפחה במרכז וארגון הבית. עוד טיל נוחת אבל הפעם בכניסה לבית. אין נפגעים ונזק קל לגדר. למרות הכל מחזיקים מעמד ו\לא נישבר.

 

[ק א סי]

הסיכום שלי

תמיד הייתי בטוחה שאני תושבת המרכז. עכשיו אני יודעת שאני תושבת הדרום. המלחמה הזו והקודמת הגדירו את אזורי המדינה.

הילדים מציירים ללא הרף טילים ובתים מופגזים.

כל צליל קטן מקפיץ אותנו. כל הזמן מנסים לשמוע את האזעקה בזמן.

הילדים ממחשבים עצמם לדעת. ומה לעשות? אי אפשר לצאת מהבית, אי אפשר להיפגש עם חברים. אז נשארים, משתגעים ומשגעים את המבוגרים.

המשחק המשפחתי הפופולרי בימים אלו : נחש איפה פגע הטיל.

כעס גדול על מי שגרם לנו למצב הזה. ואני לא מדברת על החמאס, אני מדברת על הנהגה שבמשך שנים ישבה בשקט, נתנה לילדים באזור עוטף עזה לאבד את הילדות ולחמאס להתחמש ולהשיג את היכולות שהוא מראה לנו היום.

די....נמאס....

 

[נועה לביא]

ההאשמה שלך לא הוגנת

עם כל התסכול הלגמרי ברור, האשמות לא מוצדקות כלפי הממשלה (גם אם חבריה נוקטים בהן בעצמם ערב הבחירות) הן לא נראה לי מה שטוב עכשיו לימים אלו לכושר העמידה שלנו. אין שום אפשרות למנוע מהחמאס "להתחמש" בקסאמים ופצמ"רים שמאמללים את יושבי עוטף עזה. אפשר לבוא בטענות לממשלת שרון על כך שבהתנתקות נסוגה צבאית גם מציר פילדלפי, שהוא כנראה מקור עיקרי להברחת הרקטות הארוכות טווח (20+), אבל גם זו הסתכלות די שטחית על המצב, ובכל מקרה העיקר הוא לא מניעת האפשרות להברחה אלא, לטווח הארוך, הרתעת חמאס מלרצות לתקוף שוב. זה לא שלא היו מבצעים ברצועה בשנים האחרונות, היו כמה וכמה, פשוט כניסה קרקעית כמו שעושים עכשיו היא דבר שהצבא לא היה מוכן לו, כפי שהומחש היטב במלחמת לבנון. שרון ידע את זה, ולכן ביטל את המבצע בכל פעם לאורך השנים. כן, שנים מערכת הבטחון שוברת את הראש על המבצע הזה, זה לא באמת שרק עכשיו נזכרו. אם היו יוצאים אליו קודם, היו חוטפים וינוגראד לא פחות חריף מזה של לבנון השניה, ובוגי לא היה יוצא יותר טוב מחלוץ (ואז אולי היה נחסך לנו לראות אותו בכנסת... נו שויין).

 

[ק א סי]

לא אפתח כאן בדיון פוליטי

זו דעתי ודעתם של חכמים ממני בנושא (וכמובן שיש שחושבים בדיוק אחרת, יש כאלו שגם חושבים שאפילו עכשיו לא היה צריך לעשות כלום).

 

[נועה לביא]

בלי טיפת פוליטיקה

את היית רוצה שהצבא של מלחמת לבנון השניה יכנס לעזה?

 

[ק א סי]

בלי שמץ פוליטיקה ../images/Emo13.gif

אני חושבת שעם כל הסבל והכאב, יש איזו חוויה מתקנת במבצע הנוכחי. מבחינת הטיפול בעורף, מבחינת שיקום הצבא. (וכמובן והלוואי וכל זה היה נמנע).

 

[נועה לביא]

מסכימה איתך ../images/Emo13.gif

הנקודה הייתה ששיקום הצבא הוא לא דבר שנעשה בן רגע, ושהצבא של מלחמת לבנון השניה זה גם לא דבר שקרה בן רגע (או בממשלה הנוכחית...). אם כבר, אפשר אולי להאשים את מי שמינה את בוגי להיות רמטכ"ל, אבל אז אפשר להגיד שזה אולי מתקזז עם התפקוד שלו כשר הבטחון ב"חומת מגן". טוב, נו, אז אפשר פשוט להאשים את בוגי וזהו, אחרי הכל, עכשיו הוא פוליטיקאי "על אמת".

 

[מאיו]

סיכום ביניים

כמה ימי חרדה שלנו המבוגרים- מע' האזעקה לא עובדת ויש נפילות קרובות.

כמה ימי חרדה / שגרה בבית.

ילדה חרדה מכל צליל, צמודה לאמא

נסיעה מחוץ לטווח, הביתה ושוב ירושלים.

תינוק חולה, צמוד לאמא

געגועים הביתה, געגועים לשגרה

שאלוהים ישמור על כל החיילים