../images/Emo63.gif סיפור לכבוד
החג.
ידיים קשורות . =============== מליוני מילים ושתיקות נכתבו על אהבה , על לעשות אהבה , על זיונים , על כאב , על עוצמה , על פחד , (אל-פחד) , על נעימים בגב , ועל לחישות באוזן . על כל איבר בגוף , על כל פסיק בנשמה . אנחנו איברים ונשמה. מה החיבור ביניהם? החיבור אולי הוא הכמיהה לעוד דבר כזה על ידנו שיש לו את החלקים האלו . כל אמצעי מכשיר את הדרך אל המטרה ? אני רוחנית? מה פתאום , אני פיסית לחלוטין . שוקדת בעבודת נמלים על איסוף חומר . חומרים שיעזרו לי להפוך את המטרה למשחק בידי. כחומר ביד היוצר. כחומר ביד היצר . כחומר ביד. ללוש , לשטח , לרדד , לחתוך בפינות עם סכין יפנית . (לפעמים זו פינה של איבר , לפעמים זו פינה של נשמה ) . לעגל קצוות . לעשות אותו שקוף מרוב עיסה ודישה בו . וכשהוא שקוף לחלוטין , להסתכל לרגע דרכו , לראות את העולם ומה קרה בו בינתיים , בזמן שאני לשתי , נישנשתי , חינטרשתי , וחירבשתי . בזמן הזה , אכן קורים דברים , וכשהצצתי בשקוף הזה , הזה אני בעצם רואה את התוצאות של המטרות של האחרים ,שהשיגו אותי בהגשת העבודות . חלק הפכו לפסלים , חלק הפכו לשירים , חלק הפכו לסיפור בהמשכים וחלק לעיסה בלתי ברורה , שיש ונוטים לקרוא לה אבסטרקט . רציתי לשחזר לעצמי את הדרך מאיסוף החומר עד הפיכתו לאבסטרקט וזה כי רציתי שבפעם אחרת , תצא לי היצירה היפה בעולם , היצירה הזו מסוג אלו שאמן לא מוכן להיפרד מהן תמורת שום הון שבעולם . זו שלעד תהא תלויה בגלריה , בשביל אחרים לראותה בלבד ובשבילי , להתפאר בה כל חיי. איך הופך היוצר את החומר ליצירה המושלמת בידיים קשורות? הודיני . לפעמים נדמה שגם קסמים וכשפים אינם מספיקים , כי הם חלק מאותם חומרי עזר שאוספים בדרך להשלמת היצירה . אבל הם אינם חומרים שסתם ככה זרוקים בטבע . הם כבר חלק מיצירה של מישהו אחר , או אני (מפעם). היצירה המושלמת שלי חייבת להיות בנויה רק מחומרים בתוליים , ראשוניים , שניתן לאסוף , מתוך עצמי הקיים ומתוך תכונות המטרה לשמה התייצבתי . אני יוצאת לאסוף לי חומר כזה להמצאה הגאונית הבאה שלי , יצירה של עולמי עד. צידה לדרך : זוג נעלי ריקוד . חומרי סיכה טבעיים . עיניים בורקות וידיים מלטפות . זה - מן האיברים . מן הנשמה אני לוקחת לי חיוך , תמימות , תם לב וטוהר כוונות . ולמה לי להרגיש ככה שבחומרים אלו הידיים קשורות ? לא יודעת , ככה מרגיש לי , אולי כי פעם , פעמיים ניסיתי ולא הצליח לי . אז ככה נראה לי התכנון הנכון . סיפור (פנטסיה ? ) : עכברונת . שום דבר מיוחד , אפור משמים ליד ססגוניות של איש מלא חיים שניצב לתפארת , באיזה מקום אקראי. לא הוד לה ולא הדר , אבל חוש ריח לדברים טעימים במיוחד . עכברונת אוהבת לאכול . תמיד יש עליה באיזה מקום מסתור חומרי רוטב טעימים לסוך את מעדניה. עכברונת מתקרבת אל האיש ומלטפת את לחיו בעיניה . מלטפת את גבותיו , מעבירה ברכות חיוך לאורך גופו ומחפשת בו את אותו המקום לנוח . כמעט כל מה שלקחה צידה לדרך נפרש לפניו , לעכברונת אין סודות . חלקיקי זמן . זה מה שנדרש לה לדעת שהחומר שנמצא הוא טוב להשגת המטרה . מטרה זה נשמע נורא . אבל המטרה שלה טהורה . היא רעבה . גם הוא לא שבע . דומה ויש תגובה כי עכברונת חשה רעידה קלה בגבו ופיק ברכיים שגורם לה להיסוג מעט לאחור . גם ליצירה העתידית אין סודות , נראה כך . היצירה עומדת לשתף פעולה בבנייתה שלה עצמה. כך תהפוך מיצירה עצמאית לאותו החיבור הנעלם בין חלקי גוף לנפש , שיכול להיבנות ולבנות . עכברונת , כמו העכברים של סינדרלה , בזמן קסם היא הופכת לרכב שמנמן של מרכבת החיים . עד היום , תמיד בחצות..חזרה למצבה הקודם , הפעם היא חושבת שתזכה להצטרף ליושב בכס המרכבה , נסיך שבזכותו תהפוך לנסיכה שלצידו. והיצירה האלמותית היא זו שתוביל את המרכבה קדימה . כבר הם יושבים על המושב המרופד , הוילונות עדיין מוסטים , המרכבה דוהרת , האור רך , מקרני שמש ראשונות שמתחילות להפציע . כבר מזמן אחרי חצות. אברי גוף נושקים לחלקי נשמה . גופו טובל ברוטב . ידיה ועיניה אינן שבעות מליטוף . לעולם לא תשבע . כל הארוחה - קינוח. החומר שמצאה מפוסל על ידה בלי משים , הצידה שנטלה עימה לדרך מוכיחה את עצמה , נשמתו מעורבבת ברוקה . גופו נוקשה למגע ידה , לבו רפה , מעוצב למשעי בזכות תכונותיו שלו שהביא עמו שתורמות לא פחות ותואמות לשלה. היא כבר לא ממש יוצר , היא גם קצת נוצרת . שניה , דקה , שעה , יום , שבוע , חודש , שנה , שנים , שנים , שנים , שנים . השנים לא הכהו שילוב של חיוך , תמימות , תם לב וטוהר כוונות מתובל ברוטב , נעלי ריקוד , עיניים בורקות וידיים מלטפות . מה שנוצר עוד זה חברות . זו בניה , לימוד , וחופש לשלב משותף עם שונה . יש דבק אבל לא היה דביק . יש מתוק אבל אין מחליא . יש כואב מדי פעם , יש עצוב , אבל אין ערש דווי . וזה כי אין שיגרה , יש תרומה בלתי פוסקת והפריה הדדית ליצירה המשותפת ההולכת ונבנית . היצירה תלויה , וילונות המרכבה נפתחו לרווחה בגאווה . הפעם היא לא למכירה . ומאז הם גרים בארץ פנטסיה , כי היצירה הזו היא הסיפור שלא נגמר.... להיבנות . ובכלל זו רק פנטסיה .....אז מה . ======================== חג שמח וחיים מאושרים שיהו לכם , אנשים
החג.