פרשת בהר
מה ענין שמיטה אצל הר סיני?

מיקי*

New member
../images/Emo63.gifפרשת בהר../images/Emo63.gif מה ענין שמיטה אצל הר סיני?

מה ענין שמיטה אצל הר סיני? על פתיחת פרשתינו אמרו חז"ל בתורת כהנים "מה ענין שמיטה אצל הר סיני? והלא כל המצוות נאמרו מסיני! אלא מה שמיטה נאמרו כללותיה ופרטותיה ודקדוקיה מסיני, אף כולן נאמרו כללותיהן ופרטותיהן ודקדוקיהן מסיני". וקשה תירוצם של חז"ל שהרי מכל מקום, גם לאחר דבריהם, הלא באותו האופן אפשר היה לקבוע כל מצוה אחרת ואם כן למה בחרה התורה דוקא במצוות השמיטה? אם כן צריכים אנו להבין שיש כנראה עניין מיוחד הנלמד דרך מצוות השמיטה שמתייחס לכל המצוות שבתורה. חייו של האדם מכוונים ע"י התורה והמצוות שבה, והיא זו שמלמדת אותנו את הדרך הישרה שיבור לו האדם. זאת עושה התורה בשלושה מישורים: בין אדם למקום, בין אדם לחבירו, ובין אדם לעצמו. ועל כך אמרו חז"ל במסכת אבות: "על שלושה דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים", ואמנם כשאמרו עבודה התכוונו חכמינו לעבודה במובן של עבודת הקרבנות (ובימינו עבודת התפלה שכנגדם), אולם ניתן לפרש גם במובן הפשוט של עבודת החול של האדם כדי פרנסתו שהרי "אדם לעמל יולד", כך באים שלושה עמודי עולם אלו כנגד שלוש הבחינות שבהן צריך האדם ליישר את עצמו. שלושה יסודות אלו שהזכרנו מתקדשים ע"י מצוות השמיטה. אומרת לנו התורה: "ושבתה הארץ שבת לד'", זאת כיון שלד' הארץ ומלואה. ומצוות השמיטה מחדדת באדם הכרה זו שד' הוא מלך העולם. ודרשו על כך חז"ל: "שבת לד', לשם ד', כשם שנאמר בשבת בראשית". שהרי כתוב לגבי שבת בראשית: "ביני ובין ובין בני ישראל אות היא לעולם כי ששת ימים עשה ד' את השמים ואת הארץ". וכן הדבר בעניין השמיטה והרי לנו בחינת בין אדם למקום. ושוב אומרת לנו התורה: "שש שנים תזרע שדך ושש שנים תזמור כרמך ואספת את תבואתה". בבחינת העבודה, שבין אדם לעצמו. ולאחר מכן ממשיכה התורה: "והיתה שבת הארץ לכם לאכלה, לך ולעבדך ולאמתך ולשכירך ולתושבך" וגו', ובפרשת משפטים: "והשביעית תשמטנה ונטשתה ואכלו אביוני עמך". שפירות השנה השביעית הינם הפקר לכל, וזאת בבחינת בין אדם לחבירו. עד כדי שאומרת לנו התורה "ולבהמתך ולחיה אשר בארצך תהיה כל תבואתה לאכול", שפירות שביעית שהופקרו לא ימנעו אפילו מהבהמות שבארץ. ואם כן מייצגת השמיטה את כל המצוות המקיפות את כל אורחות חייו של האדם, וכרצתה התורה לומר לנו שכל המצוות נאמרו בהר סיני, הביאה את מצוות השמיטה כדוג' להן ואמרה: "מה שמיטה מסיני, אף כולן מסיני". ובבחינה נוספת ועמוקה יותר ניתן לומר, שבחרה התורה ללמד אותנו עניין זה דרך מצוות השמיטה דווקא והשתמשה בה כדוג' כדי ללמד אותנו דבר נוסף ועמוק מאד. אומרת התורה: כי תבואו אל הארץ אשר אני נותן לכם ושבתה ארץ שבת לד', שש שנים תזרע שדך וגו'. ולכאורה אין הסדר בפסוק מובל כלל, שהרי "שש שנים תזרע שדך" ורק אח"כ באה השמיטה, ואילו כאן כתוב כאילו מיד עם הביאה "אל הארץ אשר אני נותן לכם" באה השמיטה ורק לאחר מכן "שש שנים תזרע שדך". וזאת משום שיש הבדל גדול בין ארץ ישראל לחו"ל. בחו"ל מקדשים ארץ ומלואה ע"י קיום המצוות שמושרשות בה, ואילו בארץ ישראל הדברים הינם להיפך, בזכות קדושת הארץ בא החיוב במצוות התלויות בה. כלומר, בחו"ל מצד עצמה אין כל קדושה (ואפילו להיפך כוחות הטומאה חזקים ביותר) וכל אשר עושה בה האדם אין בו קדושה מצד עצמו, אלא בכך שמקיים את המצוות ונזהר מהמעשה אשר לא יעשה והפכם לצד הטוב הרי שמכניס בהם קדושה ומתכללים בקדושה העליונה. אבל בארץ ישראל אין הדבר כן, אלא יש בה קדושה עצמית בחינת: "ארץ אשר עיני ד' אלקיך בה", ואמרו: "הקב"ה ברא ארצות ובחר אחת מהן זו ארץ ישראל", ו"חביבה ארץ ישראל שבחר בה הקב"ה, אתה מוצא כשברא העולם חלק ארצות לשרי האומות ובחר בארץ ישראל, שכן משה אומר: בהנחל עליון גויים וגו'". וכך בקדושה ראשונה שנקדשה הארץ עם כיבוש יהושע, ובקדושה שניה שנקדשה עם עולי בבל, ומתוך קדושה זו חלו בה כל המצוות התלויות בארץ: "כי לי הארץ, לי קדושת הארץ". ואם כן הסיבה היא קדושת הארץ, ומתוך כך חיוב המצוות התלויות בה. ואין הדבר כן רק במצוות התלויות בארץ, אלא בוודאי במצוות שמיטה שכל מהותה היא שביתת הארץ: כפי שכתוב: "ושבתה הארץ שבת לד'". נשתרשה קדושת השמיטה בתוך עצם הארץ, בכל זמן שהארץ נמצאת ברשות ישראל, ולא שכשתגיע שנה שביעית יהיה חל אז חיוב על האדם לשבות, אלא מיד כשבאו ישראל לארץ וכבשוה וחלקוה, חלה בגוף הקרקע קדושת השביתה בכח. ולכן "כי תבוא אל הארץ וגו'" מיד "ושבתה הארץ", כבר תיכף חל כח השביתה בגוף הארץ. ודוקא מצוות שמיטה המכלילה כל המצוות כולן בכל הבחינות כפי שכבר אמרנו למעלה. ואם כן מלמדת אותנו התורה בכך שכל המצוות אף שאינן תלויות בארץ בעמקו של עניין גם כן תלויות בה. שהרי כל הדר בחו"ל דומה כמי שאין לו אלוה, אפילו בעיר שרובה ישראל. ומלמדים אותנו חז"ל שלכתחילה לא היה צריך לקיים מצוות בחו"ל, מסיבות שונות שאחת מהן היא כי מוסיף עי"כ טומאה בעולם, והסיבה היחידה שגזרו חז"ל על קיום מצוות בחו"ל הוא בחינת "הציבי לך ציונים", בכדי שכשנחזור לארץ, כפי שהחילונו בדורנו, נדע במה מדובר, ולא תשתכח תורה מישראל. ואם כן בעצם כל המצוות תלויות בארץ, כי רק בה יש להם תורת מצוות באמת. ועל כן באה התורה ולימדה אותנו את העניין שכל המצוות נאמרו מסיני, דוקא ע"י מצוות השמיטה שתלויה בארץ ושמקיפה את כל אורחות חיינו. שבת שלום ובשורות טובות!
 
למעלה