../images/Emo67.gifנבוט../images/Emo67.gif
לפני כמה שנים הייתי בסיטואציה לא נעימה. לקחתי על עצמי התחייבויות כספיות גדולות מדי והיו לי כמה מחשבות (כפירה) כשהייתי במצב די גרוע. אני מביאה אותן כלשונן כפי שהעלתי אותן בזמנו על המיקלדת. ============================================================== זהו היום בו היא חטפה את הנבוט הכמו וירטואלי כמה בנאלי , כמה טריוויאלי...... .....כסף..... וכשירדה לסופר לקנות כמה חבילות טישיו , כי ידעה שלראשונה בחייה תבכה בגלל כסף, כבר חשבה אם לקנות את הקלינקס המשופר או חבילות לילי פשוטות בשקית ניילון. וגם זאת לראשונה בחייה ראתה באמת שיש תוויות של מחירים על גבי האריזות. תוך כדי שוטטות במסדרונות החנות הגדולה וכשדמעה אחר דמעה זולגת...והיא מקנחת את אפה במסווה של צינון קל , חשבה בחיוך קטן.....מזל שיצא לי אפטצ´י גדול היום בדיוק כשנכנסתי בפתח המשרד....אכן התפתחה לי מחלה.... חופשי אני יכולה לקנח את האף. והמשיכה במחשבותיה.... . .....ואל תגיד לי שאתה לא אשם שאני זאת שהגעתי עד פת לחם. ראיתי אתכם חיים ברמה, נוסעים במכונית מדגם של שנה הבאה, מסעדות פאר וארמונות, נסיעות לחו"ל כל שתי יממות. ילדיך החוקיים בעליל , נהנים מכל מנעמי החיים בגליל. רציתי גם לי ולבן שלנו כי הרגשתי שכחלק אתה מאיתנו. אתה תמיד רק צחקת עליי ואמרת בשקט - אם אין לך תחיי רק מהמשכורת. ושכחת שזה רק טבעי שארצה הכל , כמה שאפשר ולא רק בעבורי. ושכחת את דבריך כשבנינו את הבית ולקחתי הלוואות אדירות , כמו גדולה שאתה ובטוח אתה תעזור להחזיר ,לא במשורה, ולא כמידת הזית. לא תיארתי לעצמי שתהייה כה ערל ושלא תרצה שגם לנו יהיה על מה להלל. חשבתי שאנחנו כמו משפחה לך, טעיתי ובגדול , ועכשיו בוכה. לרמת חיים גבוהה כזו קל להתרגל אין פשוט מזה , אם כל הזמן רק נוסעים לטייל. אי אפשר רגע כן רגע לא , בביטחה, זו לא חכמה לחיות כך רק כשנמצאים איתך. מה עם שאר הימים כשאנחנו בודדים? דווקא אז נחוצים לנו הרבה עידודים...גם אם הם חמריים. אז לא מספיק שאותנו שכחת מעט..... גם הבאת אותנו עדיי פת. אז זהו , בא הקץ , הסתיימו כל האפשרויות, ממך לא אבקש כנראה כי אין לי הזדמנויות באיזה חו"ל אתה כרגע , או באיזה מכונית נוסע? ולא נותר אלא לקנא שיש לך חיים טובים , אהבה ואין מחסור לילדים ולמשפחה. וכן , לנו , אומר את המילה המפורשת.... אין יותר כסף גם לאוכל , שלא נדבר על צעצועים או בגד. נשאר רק להתפלל שלא יחזירו את השיק שנתתי לביה"ס של בננו הקטן , כתשלום עבור הטיולים בגן. נכון אז רציתי לחיות טוב , כי היה לי ממי ללמוד. פתחתי עיניים גדולות וביזבזתי על קטנות ועל מותרות. וזהו - נגמר הברז מאיפה הכח לחייך יהיה לי כשאין לי כא"ש או קאש משלי? אז הנה....אמרתי את המילים המפורשות שעד היום כה התביישתי לאמר - אין כסף , זהו , נגמר. - וגם "אני מקנאה בך" וגם להודות שאני עצובה. ואת כל זה אני אומרת אבל רק לעצמי , כי איך אומר לילדנו דבר בפעם הבאה שיבקש....."נגמר?".... האם אומר אי אפשר? האם אומר ....תנסה מחר? ואלי אמצא את הסוד איפה אפשר למצוא מעט עוד כסף לשלם למכולת... שלא נדבר על משלוחי הסופר או לקנות עוד איזה פאואר ריינג´ר. היום.......אחת הפעמים הבודדות בחיי שהרגשתי ממש לבד....לבד. זו לא חכמה לחיות כך ................................... הוציאה מזומן מהארנק ושילמה בקופה שתי חבילות טישיו וקופסת קרמבו אחת קטנה. עוד חיוך מתחת לשפה נשתלח היא במילא בדיאטה...והילד?..הילד כשרואה אוכל ..בורח. ...לפחות לא יהיה לה גב כואב מסחיבות של שקיות הסופר כמו תמיד. וכבר לא יהיה לדשולי העוזרת אוכל מרקיב לזרוק מהמקרר ....כי לא יהיה שם דבר מיותר וכפי הנראה גם דשולי לא תהיה כבר. נו....תמיד היא אמרה שצריך לראות רק את חצי הכוס המלאה....
לפני כמה שנים הייתי בסיטואציה לא נעימה. לקחתי על עצמי התחייבויות כספיות גדולות מדי והיו לי כמה מחשבות (כפירה) כשהייתי במצב די גרוע. אני מביאה אותן כלשונן כפי שהעלתי אותן בזמנו על המיקלדת. ============================================================== זהו היום בו היא חטפה את הנבוט הכמו וירטואלי כמה בנאלי , כמה טריוויאלי...... .....כסף..... וכשירדה לסופר לקנות כמה חבילות טישיו , כי ידעה שלראשונה בחייה תבכה בגלל כסף, כבר חשבה אם לקנות את הקלינקס המשופר או חבילות לילי פשוטות בשקית ניילון. וגם זאת לראשונה בחייה ראתה באמת שיש תוויות של מחירים על גבי האריזות. תוך כדי שוטטות במסדרונות החנות הגדולה וכשדמעה אחר דמעה זולגת...והיא מקנחת את אפה במסווה של צינון קל , חשבה בחיוך קטן.....מזל שיצא לי אפטצ´י גדול היום בדיוק כשנכנסתי בפתח המשרד....אכן התפתחה לי מחלה.... חופשי אני יכולה לקנח את האף. והמשיכה במחשבותיה.... . .....ואל תגיד לי שאתה לא אשם שאני זאת שהגעתי עד פת לחם. ראיתי אתכם חיים ברמה, נוסעים במכונית מדגם של שנה הבאה, מסעדות פאר וארמונות, נסיעות לחו"ל כל שתי יממות. ילדיך החוקיים בעליל , נהנים מכל מנעמי החיים בגליל. רציתי גם לי ולבן שלנו כי הרגשתי שכחלק אתה מאיתנו. אתה תמיד רק צחקת עליי ואמרת בשקט - אם אין לך תחיי רק מהמשכורת. ושכחת שזה רק טבעי שארצה הכל , כמה שאפשר ולא רק בעבורי. ושכחת את דבריך כשבנינו את הבית ולקחתי הלוואות אדירות , כמו גדולה שאתה ובטוח אתה תעזור להחזיר ,לא במשורה, ולא כמידת הזית. לא תיארתי לעצמי שתהייה כה ערל ושלא תרצה שגם לנו יהיה על מה להלל. חשבתי שאנחנו כמו משפחה לך, טעיתי ובגדול , ועכשיו בוכה. לרמת חיים גבוהה כזו קל להתרגל אין פשוט מזה , אם כל הזמן רק נוסעים לטייל. אי אפשר רגע כן רגע לא , בביטחה, זו לא חכמה לחיות כך רק כשנמצאים איתך. מה עם שאר הימים כשאנחנו בודדים? דווקא אז נחוצים לנו הרבה עידודים...גם אם הם חמריים. אז לא מספיק שאותנו שכחת מעט..... גם הבאת אותנו עדיי פת. אז זהו , בא הקץ , הסתיימו כל האפשרויות, ממך לא אבקש כנראה כי אין לי הזדמנויות באיזה חו"ל אתה כרגע , או באיזה מכונית נוסע? ולא נותר אלא לקנא שיש לך חיים טובים , אהבה ואין מחסור לילדים ולמשפחה. וכן , לנו , אומר את המילה המפורשת.... אין יותר כסף גם לאוכל , שלא נדבר על צעצועים או בגד. נשאר רק להתפלל שלא יחזירו את השיק שנתתי לביה"ס של בננו הקטן , כתשלום עבור הטיולים בגן. נכון אז רציתי לחיות טוב , כי היה לי ממי ללמוד. פתחתי עיניים גדולות וביזבזתי על קטנות ועל מותרות. וזהו - נגמר הברז מאיפה הכח לחייך יהיה לי כשאין לי כא"ש או קאש משלי? אז הנה....אמרתי את המילים המפורשות שעד היום כה התביישתי לאמר - אין כסף , זהו , נגמר. - וגם "אני מקנאה בך" וגם להודות שאני עצובה. ואת כל זה אני אומרת אבל רק לעצמי , כי איך אומר לילדנו דבר בפעם הבאה שיבקש....."נגמר?".... האם אומר אי אפשר? האם אומר ....תנסה מחר? ואלי אמצא את הסוד איפה אפשר למצוא מעט עוד כסף לשלם למכולת... שלא נדבר על משלוחי הסופר או לקנות עוד איזה פאואר ריינג´ר. היום.......אחת הפעמים הבודדות בחיי שהרגשתי ממש לבד....לבד. זו לא חכמה לחיות כך ................................... הוציאה מזומן מהארנק ושילמה בקופה שתי חבילות טישיו וקופסת קרמבו אחת קטנה. עוד חיוך מתחת לשפה נשתלח היא במילא בדיאטה...והילד?..הילד כשרואה אוכל ..בורח. ...לפחות לא יהיה לה גב כואב מסחיבות של שקיות הסופר כמו תמיד. וכבר לא יהיה לדשולי העוזרת אוכל מרקיב לזרוק מהמקרר ....כי לא יהיה שם דבר מיותר וכפי הנראה גם דשולי לא תהיה כבר. נו....תמיד היא אמרה שצריך לראות רק את חצי הכוס המלאה....
