../images/Emo99.gif החברות הכי טובות.
יש לי חברות הכי טובות. באמת הכי. איזה מוזר שנפגשנו במקום כמו האינטרנט ובכלל על רקע משהו כל כך אוניברסלי כמו "הריון ראשון". זה מוזר כי אני חושבת שאחרת נתיבי חיינו בחיים לא היו מצטלבים. אולי אם היינו יושבות ביחד במקרה על ספסל בפארק היינו מסתכלות ממש מוזר אחת על השניה ועל איך היא מתנהלת, לבושה, מדברת, מטפלת בילדים כי אנחנו נשים כל כך, כל כך שונות. והשוני הזה, הוא שעושה לנו כל כך טוב ומאפשר לנו למצוא הרבה אחת בשניה - דברים שחסרים בכל אחת, דברים שמשלימים כל אחת, דברים שמתאימים לכל אחת. כמה נעים יש חבורה כזו שהיא כבר משפחה יותר מאשר חברות. כאלו שאפשר לספר להן הכל הכל והן יבינו, וגם אם לא יבינו יקבלו ויחבקו ויעשו הכל כדי לעזור. ולמה אני מתרגשת כל כך ? זוכרות את השירשור שקיטרתי בו שאין לי סגנון? רציתי רק לספר שלפני יומיים לקחנו ביחד חופש (לא כל החבורה שלנו, רק חלק) והמקסימות האלו הלכו איתי לשופינג ועשו לי סטיילינג והחליטו מה לקנות ומה להשאיר על המדף. ואני לא מפסיקה לקבל מחמאות על הלבוש והאביזרים והנעליים והמראה. וזה לא השופינג שעושה לי נעים בלב ומדגדג בעיניים, זו האהבה העצומה שבה הן עשו את זה. זו החברות העמוקה והעובדה שאני יודעת שהן עשו את זה כדי לשמח אותי מכל הלב כשהן ידעו שאני צריכה את זה (לא רק מעשית, גם נפשית). נגה אמרה לי אתמול "אמא, אפשר לבכות מכל מיני סיבות. אפשר לבכות כי עצובים, כי מישהו העליב אותך או פגע בך. אפשר לבכות לפעמים כי מקלפים בצל. ולפעמים, אמא, אפשר לבכות גם מאושר ושמחה" אז הנה
דמעות של שמחה. אוהבת אתכן, מקסימות. ותודה שיש לי אתכן.
ענתש.
יש לי חברות הכי טובות. באמת הכי. איזה מוזר שנפגשנו במקום כמו האינטרנט ובכלל על רקע משהו כל כך אוניברסלי כמו "הריון ראשון". זה מוזר כי אני חושבת שאחרת נתיבי חיינו בחיים לא היו מצטלבים. אולי אם היינו יושבות ביחד במקרה על ספסל בפארק היינו מסתכלות ממש מוזר אחת על השניה ועל איך היא מתנהלת, לבושה, מדברת, מטפלת בילדים כי אנחנו נשים כל כך, כל כך שונות. והשוני הזה, הוא שעושה לנו כל כך טוב ומאפשר לנו למצוא הרבה אחת בשניה - דברים שחסרים בכל אחת, דברים שמשלימים כל אחת, דברים שמתאימים לכל אחת. כמה נעים יש חבורה כזו שהיא כבר משפחה יותר מאשר חברות. כאלו שאפשר לספר להן הכל הכל והן יבינו, וגם אם לא יבינו יקבלו ויחבקו ויעשו הכל כדי לעזור. ולמה אני מתרגשת כל כך ? זוכרות את השירשור שקיטרתי בו שאין לי סגנון? רציתי רק לספר שלפני יומיים לקחנו ביחד חופש (לא כל החבורה שלנו, רק חלק) והמקסימות האלו הלכו איתי לשופינג ועשו לי סטיילינג והחליטו מה לקנות ומה להשאיר על המדף. ואני לא מפסיקה לקבל מחמאות על הלבוש והאביזרים והנעליים והמראה. וזה לא השופינג שעושה לי נעים בלב ומדגדג בעיניים, זו האהבה העצומה שבה הן עשו את זה. זו החברות העמוקה והעובדה שאני יודעת שהן עשו את זה כדי לשמח אותי מכל הלב כשהן ידעו שאני צריכה את זה (לא רק מעשית, גם נפשית). נגה אמרה לי אתמול "אמא, אפשר לבכות מכל מיני סיבות. אפשר לבכות כי עצובים, כי מישהו העליב אותך או פגע בך. אפשר לבכות לפעמים כי מקלפים בצל. ולפעמים, אמא, אפשר לבכות גם מאושר ושמחה" אז הנה
