../images/Emo99.gif "פככ - אין לי אבא"
המקום - הגן של הגדולה הזמן - היום בבוקר - כשאני מביאה אותה - תמיד יושבים לשחק / לצייר רבע שעה - 20 דקות - זמן איכות. היום צירנו. היא ציירה את המשפחה שלנו (היתי סורקת - רק היא גם כתבה את השמות - של כולנו
) מציירת ממש יפה - פנים, שיער (ארוךךךךך), גוף, רגליים (אין ידיים
) יושבת ילדה לידנו ואומרת "הי לא ציירת את אבא שלך" "פכככככ אין ל יאבא" אומרת הילדה וממשיכה לצייר בנון שלנטיות - כאילו אמרה "יש לי היום חולצה ירוקה" הילדה שניה טיפה נבוכה בודקת אותי ואני מהנהנת גם בנון שלנטיות - "לא לכולם יש אבא" מאשרת את דיברי הילדה "לי יש" אומרת הנ"ל בגאוה. הילדה מסתכלת בי ואומרת לה "אבל אין לך חתולות"
"אבא נתן לי מסטיק" אומרת זו (שאכן מגיעה כל בוקר עם מסטיק לגן
ילדה בת 3
) "לי אמא לא מרשה - זה מאוד מסוכן ומקלקל את השיניים. יבואו לך בקטוסים" (שלי מאוד מפחדת מבקטוסים - אפילו לא סיפרתי לה את הסיםור - אבל כנראה שמעה אותו בגן) ומכאן הן עברו הלאה - לשיחה על אוכל ובקטוסים ואם צבע צהוב עדיף על ירוק. בקלילות היתי כל כך גאה בה - הלב חישב להתפוצץ. זו לא פעם ראשונה שאני רואה אותה מתמודדת עם השאלה, ובכל זאת - בכל פעם - אני גאה בה שוב.
המקום - הגן של הגדולה הזמן - היום בבוקר - כשאני מביאה אותה - תמיד יושבים לשחק / לצייר רבע שעה - 20 דקות - זמן איכות. היום צירנו. היא ציירה את המשפחה שלנו (היתי סורקת - רק היא גם כתבה את השמות - של כולנו
