<img src="http://timg.co.il/f/Emo202.gif">הסרטים של השבוע....

[דני הזמיר 666]

הסרטים של השבוע....
זה הזמן לשתף אותנו מה ראינו השבוע....
על מה אנחנו ממליצים ועל מה לא...

 

[מיכאל1411]

דרום קוריאני, סיני ובריטי
(2013) Moebius
טוב, בדיוק כשהרהרתי כי קולנוע דרום קוריאני כבר לא יוכל להפתיע אותי עם דימויים בוטים אך יוצאי דופן בהתגלמותם, מגיח לו
מר קים קי דוק עם סרטו הלפני אחרון שיצא לפני שנתיים ומניף לעברי אצבע משולשת. אני מקבל. היי הו, תראו תראו! קי דוק ממשיך
לצייר בבטחה את הקווים המדממים של סרטו המצוין 'רחמים', זוכה ונציה, ומתרחק מהתום והקסם של 'להרגיש בבית'. במרכז העלילה,
סינקדוכה פאלית עם טוויסט חולני מהפנט, הטומנת בה קורטוב הומור מקאברי שמחלץ פרצי צחוק בלתי רצוניים. בהיעדר דיאלוגים (!),
השפה הקולנועית מסתפקת בתבונה רבה באלימות ככלי תקשורת אותנטי המעיד על מצוקה רגשית. אצל קי דוק הכל הולך, גראפיות על
סף אקספלוטיישן אבל רק על סף. בעזרת כושר המצאה אסוציאטיבי תכליתי במיוחד, קי דוק עדיין רלוונטי. הסרטים שלו עדיין הולמים
וממסמרים את עצמם עמוק פנימה. כואב אבל נחוץ.

(2013) A Touch of Sin
סרט סיני זוכה פרס התסריט בפסטיבל קאן. מורכב משלושה מערכות/אפיזודות על שלושה דמויות שונות ומאבקן על מקומן בחברה
המנוכרת. אלימות ריאליסטית משתלטת על העניינים בעוד התוכן העלילתי דל מדי לטעמי. בינוני.

(2009) Tony
טוני הלונדוני רובץ בין קירות ביתו הדל ובוהה בסרטי טראש מהאייטיז, בעוד את זמנו בחוץ הוא מעביר בשוטטות בין שולי החברה.
כשמגיע הרגע בו עליו להיות חלק נורמטיבי ומתפקד במציאות, כלומר להשתוחח ולהתערות, אז ובכן דברים משתבשים ויוצאים
מכלל שליטה. למעשה, התחביב של טוני מפריע לו. אספן של חיי אדם. ריפר בהתנדבות מרצון. סרט הביכורים של ג'רארד ג'ונסון
ממשיך את דרכו של 'הנרי: פורטרט של רוצח סדרתי', היות והמבע הקולנועי שלו מותיר הד מבעית, לצד אסתטיקה ריאליסטית חרוכה
שמזכירה את Angst האוסטרי. התרשמתי רבות מהכוונה האותנטית הנועדה לשרטט קו תימתי ברור בין פסיכוזה ומקורותיה הבלתי צפויים.
פיטר פרדיננדו מצוין בתפקיד הראשי.