מילה אחת ביום

צליליתה1

Well-known member
כשהייתי תלמידה בבית ספר היינו מכינים פתקים שיצילו אותנו במבחנים.
למען גילוי נאות לא זוכרת את עצמי עושה את זה, אבל זה לא אומר שלא עשיתי (או שעשיתי)

הילדים שלי הכינו שליפים
אותו רעיון, כותרת שונה

הילדים של היום לא יודעים להשתמש בעט ונייר, והם מכינים צ׳יטים
(מילה שלמדתי בסופש זה)
לא בדיוק ברור לי איך, אבל אף אחד לא אמר שאני אמורה להבין כל מה שקורה ב 8200

יש לכם סיפורי העתקה שווים?
לי זכור איזה שיעור תנך שהילד שישב לפני בקש שאקריא לו בשקט את שיעורי הבית שלי בזמן שהוא, על פי דרישת המורה, ״מקריא״ את התשובות שלו
הייתי נורא מאוהבת בו, אז הסכמתי
 

סופהו 1

Well-known member
מלשון cheat ?

שיטות העתקה? בטח פתקים וכתיבה על השולחן.
בעיקר כדי לזכור תאריכים בהסטוריה. לא מדובר במלחמת העולם, לא בהקמת המדינה.. מדובר, לדוגמא, במלחמה השְּׁמַלְקַלְדִּית.. ממש חשוב מתי היא נערכה.
 

ai27

Well-known member
יש לכם סיפורי העתקה שווים?
לי זכור איזה שיעור תנך שהילד שישב לפני בקש שאקריא לו בשקט את שיעורי הבית שלי בזמן שהוא, על פי דרישת המורה, ״מקריא״ את התשובות שלו
הייתי נורא מאוהבת בו, אז הסכמתי
יש לי כמה.
1. כשהייתי בכיתה ח' היה לנו מורה להסטוריה ממש גרוע - שלא הביע עניין בלימוד, ועקב רעש בכיתה השיעור הפך ל"שיעור פרטי" בינו לבין תלמידות בשורה הראשונה.
שאר הכיתה למדו מהספר או השתוללו.
במבחן הייתה בעיה, כי לרוב התלמידים לא היה מושג מה החומר,
אז במבחנים הראשונים מי שלמד (אני למשל) העביר נקודות תמצות של התשובה כדי לעזור לאחרים
ואם המורה יצא (לשירותים או לעשן), פשוט הקראנו אותם
מן הסתם - מי שלמד קיבל ציון גבוה יותר ממי שסתם כתב את הנקודות בלי לפרט.

2. במבחן האחרון המורה גילה לתלמידות השורה הראשונה מה יהיו השאלות, ויחד עם התלמיד עם הציון הכי גבוה הן הכינו פלקט גדול עם התשובות שנתלה מעל הלוח
המורה כנראה הבין שהייתה העתקה (אבל לא הבין איך) - ונתן לכולם בדיוק אותו ציון כמו במבחן שקדם לו

3. שנה אחרי זה אני קיבלתי בקביעות ציון 90-100 במחשבים והיה לי חבר עם ציונים גרועים, הוא ביקש להעתיק כדי שלא יעיפו אותו,
ובתמורה התחייב שנשב ביחד כדי שאני אלמד אותו מה שהיה לו קשה (ומבחינתי לרוב היה טריוויאלי), אחרת אין בכלל טעם להעתיק
אז שליש מזמן המבחן, עניתי על המבחן מהר - והעברתי אליו את התשובה, כדי שיעתיק כמו שהסכמנו.
ובשאר הזמן, כתבתי את הכל שוב - לאט, בכתב יפה וברור
מסתבר שהחמור לא הבין את הכתב, לא טרח להתלונן על זה - והעביר למורה את מה שכתבתי - עם השם שלו בכותרת,
המורה מייד זיהתה את הכתב החפיפניקי שלי, הכשילה אותו וניסתה לאיים עלי.
בסוף הורידו לי 10 נקודות
 

צליליתה1

Well-known member
יש לי כמה.
1. כשהייתי בכיתה ח' היה לנו מורה להסטוריה ממש גרוע - שלא הביע עניין בלימוד, ועקב רעש בכיתה השיעור הפך ל"שיעור פרטי" בינו לבין תלמידות בשורה הראשונה.
שאר הכיתה למדו מהספר או השתוללו.
במבחן הייתה בעיה, כי לרוב התלמידים לא היה מושג מה החומר,
אז במבחנים הראשונים מי שלמד (אני למשל) העביר נקודות תמצות של התשובה כדי לעזור לאחרים
ואם המורה יצא (לשירותים או לעשן), פשוט הקראנו אותם
מן הסתם - מי שלמד קיבל ציון גבוה יותר ממי שסתם כתב את הנקודות בלי לפרט.

2. במבחן האחרון המורה גילה לתלמידות השורה הראשונה מה יהיו השאלות, ויחד עם התלמיד עם הציון הכי גבוה הן הכינו פלקט גדול עם התשובות שנתלה מעל הלוח
המורה כנראה הבין שהייתה העתקה (אבל לא הבין איך) - ונתן לכולם בדיוק אותו ציון כמו במבחן שקדם לו

3. שנה אחרי זה אני קיבלתי בקביעות ציון 90-100 במחשבים והיה לי חבר עם ציונים גרועים, הוא ביקש להעתיק כדי שלא יעיפו אותו,
ובתמורה התחייב שנשב ביחד כדי שאני אלמד אותו מה שהיה לו קשה (ומבחינתי לרוב היה טריוויאלי), אחרת אין בכלל טעם להעתיק
אז שליש מזמן המבחן, עניתי על המבחן מהר - והעברתי אליו את התשובה, כדי שיעתיק כמו שהסכמנו.
ובשאר הזמן, כתבתי את הכל שוב - לאט, בכתב יפה וברור
מסתבר שהחמור לא הבין את הכתב, לא טרח להתלונן על זה - והעביר למורה את מה שכתבתי - עם השם שלו בכותרת,
המורה מייד זיהתה את הכתב החפיפניקי שלי, הכשילה אותו וניסתה לאיים עלי.
בסוף הורידו לי 10 נקודות
אהבתי מאוד את 2, ואם חלילה תגיע פיה רעה שתחזיר אותי לבית הספר אשתדל לזכור את השיטה
מה שאני לא מבינה, אי המורה לא שם לב לפלקט
 

קלייטון.ש

Well-known member
הזכרת לי סיפור מהיסודי, לא העתקה ולא אני אלא ילד בשם גילי.
היה לנו מחנך שהיה בוחר כל שיעור ילד אחד שיקריא מהמחברת את שיעורי הבית שהכין.
גילי הזה נחשב לתלמיד הכי טוב בכיתה, וכל פעם שהתבקש להקריא היה פותח את המחברת ומקריא שיעורי בית שהוכנו בשלמות.
תמיד קיבל מחמאות וציונים גבוהים, גם על שיעורי הבית וגם במבחנים.
יום אחד המורה פתאום החליט שהוא רוצה להעביר את המחברת בין שאר התלמידים שיקבלו דוגמה איך עושים את זה.
ניגש לגילי, לקח את המחברת והחל לעלעל בה, ואז הסתבר שהיא ריקה לגמרי.
הילד הזה לא כתב במחברת ולא הכין שיעורי בית אלא בעל פה בזמן אמת בכיתה.
זוכר אותו גם כי אמא שלו נפטרה בהמשך מסרטן.
היה לנו עוד ילד בכיתה שאמא שלו נהרגה בתאונה מוזרה.
אני זוכר את השמות המלאים של שניהם ופעם חיפשתי אבל יש כמה באותו ואי אפשר לדעת אם זה הם.
בכל אופן הוא קיבל איזה עונש על המחברת הריקה. אני חשבתי אז כילד וחושב עד היום שהיה צריך לקבל פרס ולהיכנס להיסטוריה של בית הספר.
 

שיח סלימאן

Well-known member
מנהל
הזכרת לי סיפור מהיסודי, לא העתקה ולא אני אלא ילד בשם גילי.
היה לנו מחנך שהיה בוחר כל שיעור ילד אחד שיקריא מהמחברת את שיעורי הבית שהכין.
גילי הזה נחשב לתלמיד הכי טוב בכיתה, וכל פעם שהתבקש להקריא היה פותח את המחברת ומקריא שיעורי בית שהוכנו בשלמות.
תמיד קיבל מחמאות וציונים גבוהים, גם על שיעורי הבית וגם במבחנים.
יום אחד המורה פתאום החליט שהוא רוצה להעביר את המחברת בין שאר התלמידים שיקבלו דוגמה איך עושים את זה.
ניגש לגילי, לקח את המחברת והחל לעלעל בה, ואז הסתבר שהיא ריקה לגמרי.
הילד הזה לא כתב במחברת ולא הכין שיעורי בית אלא בעל פה בזמן אמת בכיתה.
זוכר אותו גם כי אמא שלו נפטרה בהמשך מסרטן.
היה לנו עוד ילד בכיתה שאמא שלו נהרגה בתאונה מוזרה.
אני זוכר את השמות המלאים של שניהם ופעם חיפשתי אבל יש כמה באותו ואי אפשר לדעת אם זה הם.
בכל אופן הוא קיבל איזה עונש על המחברת הריקה. אני חשבתי אז כילד וחושב עד היום שהיה צריך לקבל פרס ולהיכנס להיסטוריה של בית הספר.
היה לי מקרה כזה בכתה ז'.

ברמת העקרון הפסקתי להכין שעורי בית בכתב בערך מאמצע כתה ג'. זה לא שלא ידעתי את החומר אבל פשוט לא היה לי זמן. היו לי המון משימות כמו לשגר טילים, לחפור מנהרות מתחת לבית ועוד פעילויות חשובות שבלי ספק בעלות קדימות מובהקת על פני הכנת שעורי בית.

מי שזוכר את התקופה (שנות השישים) אי הכנת שיעורי בית הייתה שקולה מבחינת חומרת המעשה בערך לדריסת קשיש במעבר חציה באור אדום בלי חגורת בטיחות ולכן בכל פעם שהגיע זמן בדיקת שעורי בית שקעתי בכיסא, הנמכתי פרופיל ונשמתי בזהירות תוך "חיפוש" בתיק כאילו אחרי המחברת למקרה שאשאל, לרוב זה עבד.

יום אחד נתנה חרמונה המורה לתנ"ך שאלה שהצריכה כנראה קצת יותר מחשבה וכשבדקו שעורי בית אף אחד לא ענה תשובה נכונה, בשלב מסויים המורה שאלה בקול האם בכל הכתה הזו אין אף אחד שיודע את התשובה. לא יודע מה עבר לי בראש אבל הרמתי אצבע ולבקשתה עניתי את התשובה. המורה הגיבה ביפה מאד ובאה אלי לראות באיזה כתב יפה כתבתי את התשובה במחברת רק שבמחברת שלי כרגיל היו כתובות רק השאלות.

כל התלמידים שענו תשובות מטומטמות היו בסדר כי הם הכינו שעורי בית אבל אני זכיתי למכתב להורים . לא שדאגתי יותר מדי, מאחר והגעתי הביתה בד"כ שעתיים לפני ההורים המכתב יורט בהצלחה ונשרף כהלכה בקצה החצר בדיוק כמו המכתבים שהתקבלו לפניו ואחריו.
 

סופהו 1

Well-known member
היה לי מקרה כזה בכתה ז'.

ברמת העקרון הפסקתי להכין שעורי בית בכתב בערך מאמצע כתה ג'. זה לא שלא ידעתי את החומר אבל פשוט לא היה לי זמן. היו לי המון משימות כמו לשגר טילים, לחפור מנהרות מתחת לבית ועוד פעילויות חשובות שבלי ספק בעלות קדימות מובהקת על פני הכנת שעורי בית.

מי שזוכר את התקופה (שנות השישים) אי הכנת שיעורי בית הייתה שקולה מבחינת חומרת המעשה בערך לדריסת קשיש במעבר חציה באור אדום בלי חגורת בטיחות ולכן בכל פעם שהגיע זמן בדיקת שעורי בית שקעתי בכיסא, הנמכתי פרופיל ונשמתי בזהירות תוך "חיפוש" בתיק כאילו אחרי המחברת למקרה שאשאל, לרוב זה עבד.

יום אחד נתנה חרמונה המורה לתנ"ך שאלה שהצריכה כנראה קצת יותר מחשבה וכשבדקו שעורי בית אף אחד לא ענה תשובה נכונה, בשלב מסויים המורה שאלה בקול האם בכל הכתה הזו אין אף אחד שיודע את התשובה. לא יודע מה עבר לי בראש אבל הרמתי אצבע ולבקשתה עניתי את התשובה. המורה הגיבה ביפה מאד ובאה אלי לראות באיזה כתב יפה כתבתי את התשובה במחברת רק שבמחברת שלי כרגיל היו כתובות רק השאלות.

כל התלמידים שענו תשובות מטומטמות היו בסדר כי הם הכינו שעורי בית אבל אני זכיתי למכתב להורים . לא שדאגתי יותר מדי, מאחר והגעתי הביתה בד"כ שעתיים לפני ההורים המכתב יורט בהצלחה ונשרף כהלכה בקצה החצר בדיוק כמו המכתבים שהתקבלו לפניו ואחריו.
בשנות השישים עדיין הכנתי שיעורי בית.
אח"כ הבנתי שיש מספיק סיבות (שיכחה, חברים, טיול, עצלות וכד) ואפשר להעתיק (ולתת להעתיק).
מכתב להורים? לא. רק תבואי עם ההורים ליום הורים.. (אמי הודיעה לי שהשיעורים-שלי, המבחנים-שלי ושאין לה מה לבוא, כי זה לא יעזור ושאלך לבדי. אז הלכתי).

אפרופו שיעורי בית, זכור לי מי שישב לידי בשנים האחרונות של התיכון. לא תמיד הכין שיעורים/הביא מחברת/ספר. גם הוא היה מניאק די גדול, אבל הסתדרנו והיה קחתן שיעורים. תלמיד מוצלח? לא מי יודע מה.
בספר המחזור ניבאו לו גדולות ונצורות? ממש לא.
כיום הנ"ל כירורג בכיר, מנהל יחידת טראומה, מרצה באקדמיה.

יש מסקנה?
 

צליליתה1

Well-known member
בשנות השישים עדיין הכנתי שיעורי בית.
אח"כ הבנתי שיש מספיק סיבות (שיכחה, חברים, טיול, עצלות וכד) ואפשר להעתיק (ולתת להעתיק).
מכתב להורים? לא. רק תבואי עם ההורים ליום הורים.. (אמי הודיעה לי שהשיעורים-שלי, המבחנים-שלי ושאין לה מה לבוא, כי זה לא יעזור ושאלך לבדי. אז הלכתי).

אפרופו שיעורי בית, זכור לי מי שישב לידי בשנים האחרונות של התיכון. לא תמיד הכין שיעורים/הביא מחברת/ספר. גם הוא היה מניאק די גדול, אבל הסתדרנו והיה קחתן שיעורים. תלמיד מוצלח? לא מי יודע מה.
בספר המחזור ניבאו לו גדולות ונצורות? ממש לא.
כיום הנ"ל כירורג בכיר, מנהל יחידת טראומה, מרצה באקדמיה.

יש מסקנה?
גם בין החברים שלי יש סיפורים דומים,למשל, זה שנשאר כתה ועף מהבית ספר, היום פרופסור
מה שבטוח שאין התאמה בין הציונים בבית הספר והצלחה בחיים
(מהי הצלחה? זה כבר דיון לשרשור אחר)
 

אבח"י

Well-known member
אני שייך למחלקת המניאקים, לא מעתציק ולא נותן להעתיק. ש"ב "מוכנים" דקה לפני השיעור בשירבוט בלתי קריא במחברת, כי בניגוד לאחרים כאן, הבנתי את נחיצות הכתיבה כהוכחה לפעילות מוחית ערה.
לפעמים ביקשו להעתיק, ואם זה היה או היתה מאותן שחיבבתי אז נתתי - אחח רע לב הייתי. הם לא הבינו כלום.
פעם אחת ויחידה העתקתי במבחן בקיאות באוניברסיטה העברית - מבחן מסכם של קריאת מחסן ספרים [400 כותרים!].קראתי בקושי רבע, הרוב ספרות נשכחת מתקפות ההשכלה, עליה שניה, שלישית וכו' - אבל זו היתה החובה. אז הצצתי למחברת של זו שלפניי בשורה, כתבתי מה שחשבתי שראיתי.
עברתי את המבחן אבל - כזכור לכם - מבחנים היו רק לפי תעודות זהות, אפשר היה לקבלם במזכירות החוג, לו רציתי [ולא רציתי]. אבל לדבר על הבחינות הוא רצה הפרופסור הצדקן והמתחסד, והוא דיבר על "העתקות" ועל אחת שזכורה לו ממש, וציטט את התשובה שלי.
אגב, ברור לכם שהוא לא בדק את הבחינות.
 
למעלה