סלטיקס - קאבס
אין מיצ'ל? אין משחק. באותה המידה הכותרת יכלה להיות "סלטיקס - בוסטון" כי הם מסוגלים לנצח רק את עצמם. הקאבס יכולים להיות מבסוטים מרוח הלחימה שהפגינו ומיכולת אישית משופרת של שלל "המאכזבים" מההדחה ההיא (אלן/מובלי ואולי גרלנד)
הסתכלות להמשך - הולידיי משחרר לחץ מהפאנבייס עם סקורינג משופר והורפורד לא מסוגל לרווח כלום כרגע.
ת'אנדר - מאבס
יחסית פשוט - יוכרע על כדורים חוזרים ושיפוט
החל מגיים 2 היה ברור שאוקלהומה תלויה בשני דברים:
1. התקפות מעבר
2. טרגוט מוצלח של לוקיירי בהתקפה
הניסיון לרוץ נובע מרגליים צעירות ורוטציה רחבה שנועדה לעייף את היריבה, מנגד דאלאס צריכה לנצל את יתרון הסייז קודם כל בלוחות ובהמשך בכניסה אגרסיבית לצבע שתניב זריקות עונשין.
בגיים 4 הת'אנדר צמצמו את הפער בריבאונד והשוו את הפיזיות מבלי להסתבך סדרתית בעבירות (בעיקר דורט). במחצית השנייה הפסיקו לשלוח דאבל אגרסיבי על קיירי ובכך מנעו יתרון מספרי שהכריח שחקני פרימטר לעזור בצבע (או לעזוב את וושינגטון בפינה) ולהתחרות בריבאונד. נתון שנתקלתי בו אולי מלמד שזו הדרך - לוקה וקיירי (בהתאמה) קלעו פחות מ20 ו10 פעמיים בסדרה, שזה חצי מהכמות לקריירת הפלייאוף שלהם.
לשתי הקבוצות תלונות הקשורות לקליעה (שלוש/עונשין בהתאמה), ואלמנט לא פחות חשוב הוא היכולת של היוצר המשני לייצר לעצמו. דאלאס זקוקה למשחק שלם מקיירי ללא קשר לזהות השומר (קייסון הכייסן), ואוקלהומה נואשת לסקורינג מג'יילן וויליאמס שהתקשה לקנות סל מול פאקינג לוקה.
דנבר - וולבס
בניגוד לקודם, מאוד מורכב... מה אנחנו יודעים?
*דנבר לא מסוגלת אפילו לדגדג את אדוארדס
*עושה רושם שמורי חזר לעצמו או לפחות מספק יכולת שניתן לנצח איתה
*מיני בקושי מסוגלת לדגדג את יוקיץ' בשני המשחקים האחרונים
מי שיכריעו את הסדרה יהיו הצוותים המסייעים ואולי התאמות כלשהן שטרם נשלפו. בשני הניצחונות AG סייע בהובלת הכדור ונמנעו מlive turnovers שגמרו אותנו בגיים 2. דנבר מצליחה להכיל את ההתקפה שלהם כאשר גובר בסביבה וכל עוד AG מפגין יכולת כזו יש לנו את האדג'. לא פחות חשוב, קיבלנו 12 שלשות משחקני הגנה חשובים (גורדון/בראון/הולידיי) בכל הקשור להתמודדות עם סייז, יהיה מאוד קשה לוולבס לנצח ככה. מנגד שחקני ההגנה שלהם נעלמו התקפית בחלק נכבד מהסדרה (מקדניאלס/ניקל/סלואו) וישנו תעדוף להגנה (מונטה מוריס יצא מהרוטציה). יכל מאוד להיות שהתרומה שלהם תטה את הכף. כמובן שהופעות יחיד של מספרי 2 (טאונס/מורי) עשויות גם הן לשנות משחק, בפרט טאונס שדי מכר אותם במפגש הקודם.
ניקס - פייסרס
אולי כבר הוכרע? מוטיב מרכזי בסדרות חצאי הגמר הוא קבוצה עם רוטציה רחבה שנפגשת מול יריבה קצרה בכמות השחקנים והיוצרים כאחד. לניקס בקושי נשארו שחקנים נקודה. הסיכוי היחיד שלהם הוא התעלות במשחק הביתי על מנת לחזור לשם בגיים 7, אולי עם אננובי בחצי כוח? בשביל זה הם יהיו חייבים להביס בריבאונד ולצאת במעבר עם רוח גבית מהקהל. הם קיבלו מנוחה יחסית בתבוסה וברקס כן מקושש להם סלים. לפייסרס שלל יוצרים, אם כי יש לי תחושה שהם כן תלויים ביכולת אישית גבוהה של הליבורטון ובפרט בכושר הקליעה שלו מחוץ לקשת.
אין מיצ'ל? אין משחק. באותה המידה הכותרת יכלה להיות "סלטיקס - בוסטון" כי הם מסוגלים לנצח רק את עצמם. הקאבס יכולים להיות מבסוטים מרוח הלחימה שהפגינו ומיכולת אישית משופרת של שלל "המאכזבים" מההדחה ההיא (אלן/מובלי ואולי גרלנד)
הסתכלות להמשך - הולידיי משחרר לחץ מהפאנבייס עם סקורינג משופר והורפורד לא מסוגל לרווח כלום כרגע.
ת'אנדר - מאבס
יחסית פשוט - יוכרע על כדורים חוזרים ושיפוט
החל מגיים 2 היה ברור שאוקלהומה תלויה בשני דברים:
1. התקפות מעבר
2. טרגוט מוצלח של לוקיירי בהתקפה
הניסיון לרוץ נובע מרגליים צעירות ורוטציה רחבה שנועדה לעייף את היריבה, מנגד דאלאס צריכה לנצל את יתרון הסייז קודם כל בלוחות ובהמשך בכניסה אגרסיבית לצבע שתניב זריקות עונשין.
בגיים 4 הת'אנדר צמצמו את הפער בריבאונד והשוו את הפיזיות מבלי להסתבך סדרתית בעבירות (בעיקר דורט). במחצית השנייה הפסיקו לשלוח דאבל אגרסיבי על קיירי ובכך מנעו יתרון מספרי שהכריח שחקני פרימטר לעזור בצבע (או לעזוב את וושינגטון בפינה) ולהתחרות בריבאונד. נתון שנתקלתי בו אולי מלמד שזו הדרך - לוקה וקיירי (בהתאמה) קלעו פחות מ20 ו10 פעמיים בסדרה, שזה חצי מהכמות לקריירת הפלייאוף שלהם.
לשתי הקבוצות תלונות הקשורות לקליעה (שלוש/עונשין בהתאמה), ואלמנט לא פחות חשוב הוא היכולת של היוצר המשני לייצר לעצמו. דאלאס זקוקה למשחק שלם מקיירי ללא קשר לזהות השומר (קייסון הכייסן), ואוקלהומה נואשת לסקורינג מג'יילן וויליאמס שהתקשה לקנות סל מול פאקינג לוקה.
דנבר - וולבס
בניגוד לקודם, מאוד מורכב... מה אנחנו יודעים?
*דנבר לא מסוגלת אפילו לדגדג את אדוארדס
*עושה רושם שמורי חזר לעצמו או לפחות מספק יכולת שניתן לנצח איתה
*מיני בקושי מסוגלת לדגדג את יוקיץ' בשני המשחקים האחרונים
מי שיכריעו את הסדרה יהיו הצוותים המסייעים ואולי התאמות כלשהן שטרם נשלפו. בשני הניצחונות AG סייע בהובלת הכדור ונמנעו מlive turnovers שגמרו אותנו בגיים 2. דנבר מצליחה להכיל את ההתקפה שלהם כאשר גובר בסביבה וכל עוד AG מפגין יכולת כזו יש לנו את האדג'. לא פחות חשוב, קיבלנו 12 שלשות משחקני הגנה חשובים (גורדון/בראון/הולידיי) בכל הקשור להתמודדות עם סייז, יהיה מאוד קשה לוולבס לנצח ככה. מנגד שחקני ההגנה שלהם נעלמו התקפית בחלק נכבד מהסדרה (מקדניאלס/ניקל/סלואו) וישנו תעדוף להגנה (מונטה מוריס יצא מהרוטציה). יכל מאוד להיות שהתרומה שלהם תטה את הכף. כמובן שהופעות יחיד של מספרי 2 (טאונס/מורי) עשויות גם הן לשנות משחק, בפרט טאונס שדי מכר אותם במפגש הקודם.
ניקס - פייסרס
אולי כבר הוכרע? מוטיב מרכזי בסדרות חצאי הגמר הוא קבוצה עם רוטציה רחבה שנפגשת מול יריבה קצרה בכמות השחקנים והיוצרים כאחד. לניקס בקושי נשארו שחקנים נקודה. הסיכוי היחיד שלהם הוא התעלות במשחק הביתי על מנת לחזור לשם בגיים 7, אולי עם אננובי בחצי כוח? בשביל זה הם יהיו חייבים להביס בריבאונד ולצאת במעבר עם רוח גבית מהקהל. הם קיבלו מנוחה יחסית בתבוסה וברקס כן מקושש להם סלים. לפייסרס שלל יוצרים, אם כי יש לי תחושה שהם כן תלויים ביכולת אישית גבוהה של הליבורטון ובפרט בכושר הקליעה שלו מחוץ לקשת.