חלק שני
אז מה קרה בשיקגו? ב 68 נראה היה כי כל התנועות האלו משתלבות לתנוע אחת גדולה, שמפגינה, חוסמת צמתים, מקיימת מופעי רוק ענקיים, כמובן שכינוס הועידה הדמוקרטית באותה שנה, בו נכחו כל ראשי מפלגת השלטון, הייתה סיבה מצוינת למצעדי מחאה ואכן מספר ממנהיגי התנועה נגד המלחמה: Rennie Davis, Tom Hayden, Jerry Rubin ו Abbie Hoffman החליטו להגיע לכינוס בראש קבוצת תומכים להביע את מחאתם נגד הכינוס שתוצאותיו הידועות מראש היו בחירתו מחדש של ג´נסון כראש המפלגה הדמקרטית ומועמדה לנשיאות, הופמן ורובין הקימו קבוצה בשם The YIPPIES ותיכננו ממול לכינוס את the Festival of Life שהיה אמור להיות מעיין אנטי תיזה לכינוס בו ינגנו מוסיקה יקראו שירה יענשו גראס (ובהתאם למסורת של שנות השישים יעסקו גם ב...קיום מצוות פרו ורבו בפומבי). ההכנות לכינוס ולפסטיבל נערכו גם מצד המוחים וגם מצד המשטרה, ראשי מדינת אילינוי ופרנסי העיר שיקגו רצו לנצל את הכינוס בכדי לשפר את שמה העיר, הם בשום אופן לא התכוונו לכמה ילדים עם שלטים להרוס להם את כל הפרסמות שבאה עם אלפי עיתונאים מכל רחבי העולם. כמה ימים לפני הכינוס באוגוסט החלו להתכנס בשיקגו אלפי צעירים שבאו למחות נגד המלחמה, בסופו של הגיעו לשמה עשרות אלפים בודדים (בכל מקרה פחות ממאה אלף בניגוד למה שמה שפורסם באותו הזמן) והפארק בו הם התכנסו הפך למוקד של פעילות היפית כמקובל באותם ימים. ביום שישי ה 23 באוגוסט, ראש עיריית שיקגו, שרצה למנוע את הארוע, הוציא צו, שאושר על ידי בית המשפט, לפיו יש לפנות בשעות הערב (ולמעשה לסיים בכך את "פסטיבל החיים" של הופמן ורובין ואכן לקראת הערב, החלו שוטרים לקרוא לכל מי שהיה להתפנות. עקב עניינים משפטיים (בקשה של הופמן וחבריו משופט מחוזי להוציא צו מניעה נגד החלטת ראש העיר), נדחה ביצוע הצו ליום ראשון (ה25 באוגוסט), כך שבמשך כל השבת התכנסו מנהיגי המוחים לדון אם עליהם להכנע לצו או לציית לו, כבר באותו יום נפצעו מספר מפגינים בעימותים עם שוטרים, בין השאר כאשר המשורר אלאן גינזבורג הוביל חבורה של אנשים מחוץ לפארק תוך קריאת המנטרה אאאווווםםם, המשטרה ראתה בכך איום והם כולם וריססה אותם בגז מדמיע. ביום ראשון אמור היה הפסטיבל להתחיל באותו יום גם עמד הצו של ראש העיר להכנס לתוקף, המשטרה לא נתנה למגנים להחליט מה ברצונם לעשות והחלה לפנות אותם בכח כחצי שעה לפני שהצו נכנס לתוקף, לפי עדות של שוטר סמוי שהיה שומר הראש של הופמן הוא צעק לקהל עם תחילת המהומות: We´re going to hold the park. We´re going to fuck up the pigs and the Convention." (אנחנו נשמור על הפארק אנחנו נדפוק את החזירים ואת הכינוס). במשך חמישה ימים נלחמו המפגינים בשוטרים כשהם מסרבים להתפנות, בסופו של דבר נעצרו שבעה ממנהיגיהם, והובאו למשפט באשמת המרדה והפרת סדר (הופמן עצמו נאסר בתחילה משום שכתב על מצחו את המילה fuck על המצח (לטענתו בשביל שלא יצלמו אותו העיתונאים הרבים). משפטם של השבעה עמד במוקד הפוליטה האמרקאית בכל אותה שנה, נראה היה כי כל המתח בין התנועה נגד המלחמה, והאנטי ממסדיות שבה, לבין הממסד הפוליטי האמרקאי שחש מאויים לנוכח השינוי שהציעה התנועה הזו באו לידיי ביטוי במשפט. בסופו של דבר, ב 1970, זיכה חבר המושבעים את שבעת הנאשמים מהאשמה החמורה של קשירת קשר ומצא חמישה מהם אשמים באשמה הפחותה של הסטה למהומה, במעמד ההכרזה על גזר הדין, כשהתבקשו הנאשמים לומר את דברם לפני שיגזר דינם הציע הופמן לשופט לנסות LSD ואמר לו:"אני מכיר כמה דילרים טובים בפלורידה, אני יכול לעזור להשיג LSD בזול". ב 1972, בית המשפט לעירעורים הופך את החלטת בית המושבעים להרשיע את החמישה והם יוצאים לחופשי, שנתיים לאחר מיכן נעצר הופמן על מכירת קוקאין, הוא עושה ניתוח פלשטי ויורד למחתרת בתקווה להתחמק ממשפט, הוא עובר ניתוח פלסטי ומקבל זהות חדשה, בזהות זו אגב הוא הופך לפעיל איכות הסביבה, בסופו של דבר, ב 1980, הוא מסגיר עצמו, ומקבל גזר דין מופחת, לאחר ריצוי עונשו הוא חזר לפעול בעד זכויות אדם, עד שב 1989, הוא שם קץ לחייו והוא בן 52 בלבד. אחד מהשבעה של שיקגו, טום היידן, נבחר ב 1996, להיות נציג מטעם מדינת קליפורניה בועידת המפלגה הדמוקרטית, שנערכה בשיקגו...
