יואב הסייר
New member
אבולוציה תרבותית
הבעיה הניצבת בפנינו הינה התפתחות של שתי תרבויות השונות זו מזו תכלית השינוי. אם אחת היתה באלסקה והשניה במוזמביק לא היה הדבר ידוע ומעורר מחלוקת. הבעיה היא ששתיהן נימצאות באותו איזור. כאשד שואלים ערבי על זיקתו לארץ הוא יסתכל סביבו ויגיד, אבי נטע את הבוסתן וזה שלי. יהודי יכנס לעמדת הסברה ויגיד, לא היתה לי ברירה, כלאמר אם היו שואלים אותי ויחד עם זאת לא לוחצים עלי בפוגרומים לא ההיתי כאן. היהודי ממשיך תרבות של עם פלורליסטי שיוויוני והומאני שחושב על צרכי הזולת ולכן נימצא בהתגוננות מתמדת , התרבות הערבית לא מסתכלת על העבר או על המורשת אלה על כאן ועכשיו- זה שלי, מגיע לי , האחר לא קיים , הוא ניפסד , הוא אינו בר פלוגתא. המצתדק חלש, ההומניסט שקרן, הפלורליסט ניפסד. ואני לא אומר מי צודק יותר. אבל לצורך העניין אני מקבל את הגישה הערבית כי הא נוחה לי. אני כאן ועכשיו וההיסטוריה לא משנה. בסוף התקופה העתומאנית גרו בארץ כ 5000 יהודים 20,000 ערבים. היהודים קנו אדמות שישבו עליהן ערבים שלא היו בעלי הקרקע ואלה לא קיבלו עליהם את נושא זכות הקניין כי היו אריסים וללא אדמות משלהם. ברגע שאתה יושב על קרקע ומישהו מופיע כבעל הקרקע ומדיח אותך- אתה פליט. לכן הקנין, הקושאן והבעלות אינם תופסים ולכן גם יש להסתכל על הבעיה ללא קשר למי צודק ומי לא אלה על המצב העדכני. והמצב העדכני הוא שעל פיסת קרקע אחת יושבים שני אנשים שמבחינת תרבות לא יכולים לשבת יחד. המצב יישתנה רק אם היהודי יקבל עליו את תרבות הערבי וכולם יהיו ערבים או ההפך. וכיון שזה המצב אז כל אחד צריך לדאוג לעצמו ולמירקם החברתי שלו. ואם שניים יושבים על אותו כסא ושניהם מתחילים לגדל כרס, לא יהיה לשניהם מקום ומישהו יצטרך לוותר. או שכל אחד ילחם על המקום. בהיותי יהודי, אני נילחם על מקום היהודים, אם ההיתי ערבי ההיתי נילחם על מקומי כערבי. אין מקום לפצפיזם אצל הערבים כי זה מתורגם אצלם לתבוסנות. אצלינו יש מקום לכל דעה. אין מצעדי גאווה אצל הערבים. אין שיוויון מעמדות, אין לנשים פיתחון פה. אז בואו נהיה כולנו ערבים ונחסל את המיעוטים שביננו ונדכא את הנשים, ואת חופש הבחירה והפלורליזם. כי אותם לא נוכל לשנות. אז נישארת הבעיה , והפיתרון שלה הוא מי החזק. הוגן או לא אבל אנחנו הצד החזק ועלינו לשמור על חוזקינו כי אם הם יהיו הצד החזק אז מה שכתוב למעלה ייתגשם.
הבעיה הניצבת בפנינו הינה התפתחות של שתי תרבויות השונות זו מזו תכלית השינוי. אם אחת היתה באלסקה והשניה במוזמביק לא היה הדבר ידוע ומעורר מחלוקת. הבעיה היא ששתיהן נימצאות באותו איזור. כאשד שואלים ערבי על זיקתו לארץ הוא יסתכל סביבו ויגיד, אבי נטע את הבוסתן וזה שלי. יהודי יכנס לעמדת הסברה ויגיד, לא היתה לי ברירה, כלאמר אם היו שואלים אותי ויחד עם זאת לא לוחצים עלי בפוגרומים לא ההיתי כאן. היהודי ממשיך תרבות של עם פלורליסטי שיוויוני והומאני שחושב על צרכי הזולת ולכן נימצא בהתגוננות מתמדת , התרבות הערבית לא מסתכלת על העבר או על המורשת אלה על כאן ועכשיו- זה שלי, מגיע לי , האחר לא קיים , הוא ניפסד , הוא אינו בר פלוגתא. המצתדק חלש, ההומניסט שקרן, הפלורליסט ניפסד. ואני לא אומר מי צודק יותר. אבל לצורך העניין אני מקבל את הגישה הערבית כי הא נוחה לי. אני כאן ועכשיו וההיסטוריה לא משנה. בסוף התקופה העתומאנית גרו בארץ כ 5000 יהודים 20,000 ערבים. היהודים קנו אדמות שישבו עליהן ערבים שלא היו בעלי הקרקע ואלה לא קיבלו עליהם את נושא זכות הקניין כי היו אריסים וללא אדמות משלהם. ברגע שאתה יושב על קרקע ומישהו מופיע כבעל הקרקע ומדיח אותך- אתה פליט. לכן הקנין, הקושאן והבעלות אינם תופסים ולכן גם יש להסתכל על הבעיה ללא קשר למי צודק ומי לא אלה על המצב העדכני. והמצב העדכני הוא שעל פיסת קרקע אחת יושבים שני אנשים שמבחינת תרבות לא יכולים לשבת יחד. המצב יישתנה רק אם היהודי יקבל עליו את תרבות הערבי וכולם יהיו ערבים או ההפך. וכיון שזה המצב אז כל אחד צריך לדאוג לעצמו ולמירקם החברתי שלו. ואם שניים יושבים על אותו כסא ושניהם מתחילים לגדל כרס, לא יהיה לשניהם מקום ומישהו יצטרך לוותר. או שכל אחד ילחם על המקום. בהיותי יהודי, אני נילחם על מקום היהודים, אם ההיתי ערבי ההיתי נילחם על מקומי כערבי. אין מקום לפצפיזם אצל הערבים כי זה מתורגם אצלם לתבוסנות. אצלינו יש מקום לכל דעה. אין מצעדי גאווה אצל הערבים. אין שיוויון מעמדות, אין לנשים פיתחון פה. אז בואו נהיה כולנו ערבים ונחסל את המיעוטים שביננו ונדכא את הנשים, ואת חופש הבחירה והפלורליזם. כי אותם לא נוכל לשנות. אז נישארת הבעיה , והפיתרון שלה הוא מי החזק. הוגן או לא אבל אנחנו הצד החזק ועלינו לשמור על חוזקינו כי אם הם יהיו הצד החזק אז מה שכתוב למעלה ייתגשם.