אווווווף קשה

[deja vu 23]

אווווווף קשה

קשה עם הBDD הזה. שונא מראות. שונאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא.

 

[יעל ניסן]

קבל ../images/Emo201.gif

באמת מובנת השנאה - אבל רק על רקע קיומו של ה-BDD.

 

[deja vu 23]

יאפ

כל הזמן אומרים שמה שמה שאני חושב על עצמי, איך שאני נראה, זו דעה, זה סובייקטיבי. אמנם מראה אובייקטיבי, אבל מה שאני חושב שאני רואה זו דעה שלי. אבל איך יכול להיות שאני אחשוב X, ואחר יחשוב Y? אם אני מרגיש/חושב מכוער, למה שאחרים יחשבו שאני יפה?

 

[יעל ניסן]

ולמה

שאנשים יחשבו כמוך? מתי לאחרונה חשבו בדיוק מה שאתה חושב והרגישו בדיוק מה שאתה מרגיש? המציאות היא שאנשים חושבים ומרגישים באופן שונה אחד מהשני. יש דיעות שונות בקשר לכל מיני דברים לא רק מראה חיצוני. אם כולם היו חושבים כמוך העולם היה מתנהל אחרת, לא? למשל - לא היו בו מראות.

 

[תום פיאנן]

תאוריית האני במראה

ישנה תאוריה די פשוטה בפסיכולוגיה שאותה הגו "קולי ומיד" הם טוענים שאדם אינו תופש את עצמו כמו שהוא רואה את עצמו, ולא כמו שאחרים "רואים" אותו, אלה כמו שהוא חושב שהאחרים תופשים אותו...... אולי יעזור

 

[g2216]

מה זה BDD?

 

[שונאת דרדסים]

הפרעה בדימוי הגוף

שבן אדם חושב שהוא נראה מאוד מכוער או מגוחך. זה מביא רצון להרבה ניתוחים פלסטיים מוגזמים, ויש כאלו שאפילו כורתים איברים בשל ההפרעה. גם להימנעות מחשיפה בפני אחרים. אבל לא בכל דרגה זה ההפרעה הזו. לא כל בחורה שמגזימה עם הדיאטה, למשל, תאובחן כסובלת מBDD.

 

[מישמיש12]

אני מזהה בעצמי

הרבה מהסמפטומים שאת מתארת. הדבר היחיד שלא מתאים אצלי הוא שאני לא "חושב",שאני נראה מכוער,החֵברה משקפת לי את זה. אם זה במבטים משתאים ,מלגלגים ,אם בצחוקים,ולפעמים אפילו אומרים,כך בפַנים. כל יציאה לרחוב היא סיוט ,שמסתיים פיזית בחזרה הביתה,אך נפשית אף פעם לא. האם גם זה מוגדר BDD ? ובכלל האם ישנם קבוצות תמיכה,או פסיכולוגים,או כל טיפול שהוא היכול להקל,או להקנות "כלים" טובים יותר להתמודד עם העולם שבחוץ? תודה.

 

[שונאת דרדסים]

אני לא יודעת מה הבעיה

יתכן שהמראה שלך לא יפה, זה קיים. מצד שני, לאנשים עם ההפרעה הזו, יש כישרון לראות את עצמם מכוערים במראה, גם אם הם נראים כמו דוגמנים, וכן, לשמוע רק את ההערות השליליות לגבי המראה שלהם. יש דוגמניות עם בעיות בדימוי העצמי. כמו שאנורקסיה גורמת לאנשים להסתכל במראה, ואשכרה לראות בן אדם שמן, גם אם הם עצמות. גם אם אתה אכן לא מרוצה בצדק כביכול, אם זה מפריע לך ברמה מוגזמת ביחס למה שזה אמור להפריע, זה גם הפרעה. יש גם אנשים מכוערים, שלא מזיז להם, הם לא עסוקים בחיצוניות. כדאי לך לבדוק ממה ההרגשה הכ"כ שלילית באמת נובעת, איזה אינטרס היא משרתת, למרות הסבל הכרוך בה, ולא לעשות ניתוחי שיפוץ בלי התייעצות עם פסיכולוג. אני סבלתי מהבעיה, די השתחררתי מזה.

 

[שריד]

ואללה סקרנת אותי

תגידי איך עשית את זה, מה עשית ששחרר אותך מהבעיה ?

 

[שונאת דרדסים]

נחשפתי לדעות של אנשים

היתה לי חרדה חברתית, אז לא הייתי יוצאת כמעט מהבית. אישפזתי את עצמי, ואז כל יום הייתי חשופה. קיבלתי מטפלת ליגה, והיא אמרה לי למצוא הוכחות לזה שאני נראית איום ונורא. בבי"ח היו סביבי הרבה בנים, וגם בנות החמיאו לי. נלחמתי בחרדה החברתית, ואז הייתי בדר"כ בחוץ. ככה נחשפתי יותר ויותר לפידבק חיובי, בעבודה ברחוב, במסיבות... גם כשהלכתי ליעוץ ממנתחים פלסטיים, הם אמרו שלא כדאי לנתח, והמזכירה חשבה שבאתי לעשות סקר שוק : ). ככל שנחשפתי יותר, ההקצנות שלי על פגמים נחלשו.

 

[שריד]

אם הבנתי נכון

אז הדברים שעשית הם (ולוא דוקא בסדר הזה) : 1. הכרת בעובדה שיש לך בעיה 2. רצית לטפל ולהתמודד 3. שקלת את האפשרויות השונות. 4. עשית בפועל פעולות ומשימות (ולא הכי נעימות) ולא רק חשבת ו/או דיברת על הדברים .5.השתכללת, ביקרת את העשיה שלך ואת הרגשות (ככל שנחשפתי יותר ההקצנות שלי על הפגמים נחלשו) ואללה, יופי של עבודה. מה בך אפשר לך לעשות את כל הדברים האלו ? בכבוד, שריד

 

[שונאת דרדסים]

אולטימטום: למות או לטפל בבעיות

רמת הסבל היתה כ"כ עצומה, שכבר פחות מפחיד למות. הכרתי בבעיה והתחננתי לטיפול כבר בגיל 12 בערך. לא קיבלתי. בגיל יותר מאוחר, הצלחתי בקושי להשיג טיפולים. פסיכיאטר אמר שלא יכול לסייע, כי אין מחלה אורגנית, אלא נסיבתית. ניסיתי טיפול אלטרבטיבי עלוב, ושיחות עם עו"ס... לא רק ששיחות ומחשבות, לבדן, אינן מועילות, אלא נותנות יותר מקום לבעיות, היות ומתעסקים בהן. עובדה שאח"כ ניסיתי להתאבד. אמרתי לפסיכולגית באשפוז שטיפול קוגנטיבי התנהגותי נראה לי טוב, והיא הקשיבה לי (למרות שזה לא התחום שלה), ונתנה לי יותר משימות וסדר. האמת שמיד אחרי הניסיון האובדני, התחלתי לחסל את החרדות, אחת אחרי השניה, והכל ע"י התמודדות ועשיה למרות הפחד.

 

[תום פיאנן]

תפישת גוף שלילית

BDD- הינה תפישת גוף שלילית לצורך הבנת הבעיה היתי פונה קודם להבנת תבנית ה"אני במראה" בייחוד במקרה שלך, כיוון שלפי מה שאתה מתאר תפישתך טובה. המשקל שאתה נותן לחברה הינו מוגזם! שים לב שהינך נוטה לפענח את תגובות החברה מעבר לנורמה- ז"א המשקל שהינך נותן לתפישה של החברה לגביך מאוד גבוה עד כדי לא ריאליסטי! הכונה היא שיכול ליהיות שתעבור מולי ובאותו הזמן אצחק בגלל משהו ואתה מיידית תשייך זאת אלייך. ז:א אתה מחליט מה לקשר אך ה"נושא". ובמילים אחרות צא מ"הנושא" כיוון שאין שום נושא, כמונו עוברים אלפי אנשים ברחוב, אנו נוטים לחשוב שמסתכלים רק עלינו... אבל בוחנים את כולם. הבעיה היא אצלמו, מרוב המועקה אנו בוחנים כל דבר שזז. תן מנוחה, תזרום, אל תשפוט אף אחד, ובאותו זמן תרגיש ששופטים אותך פחות.....

 

[יעל ניסן]

נו?

וכשאומרים למישהו "צא מהנושא" הוא יכול לצאת?

 

[תום פיאנן]

ממש לא

ובטח שלא בשלב ראשון אך קיים תהליך די ברור בהבנת הבעיה, תפישתה, וקבלת או דחייתה.