בת 37 נשואה+3 ילדים. בעזרת השם עוד מספר ימים מתחילה עבודה חדשה, אחרי תקופה מאוד ארוכה שחיכיתי להתחיל. עוזבת את העבודה בתחושה טובה, כי המנהלת החדשה שהגיעה אין לי חיבור איתה. היום גם חוגגים לאבא שלי 70.
מצטערת אם הפירוט יהיה מבולגן, פשוט זורקת על הכתב מה שאני זוכרת.
בחלום אני מגיעה למשפחה מאמצת. אוירה טובה, נחמדים אליי. אני חושבת אפילו אימצו עוד מישהי. פעם אחת אני עוזרת לילדה עם שיעורי בית. פעם אחרת עוזרת עם הכלים. קבלת פנים נעימה מאוד.
עולה ביחד עם אחת הבנות לחדר שלה, וזה חדר ענק ומרווח עם יציאה החוצה. אני יוצאת מהחלון הגדול, שהוא כמו דלת זכוכית כמו שיש בבתי מלון )מקווה שהסברתי את עצמי טוב(. אחרי כמה צעדים מגיעה לדלת כנראה של מחסן. לא מצליחה לפתוח. אחד הבנים במשפחה מגיע, ואני שמה לו מפתח קטן בפה שנשבר. אבל אומר לי שהכל, ומביא לי יד לכיוון הבית.
כולם מבינים שהקשר ביני לבינו מתהדק, והוא לוקח אותי למסעדה שבבעלות המשפחה. (אני מבינה שזו משפחה עשירה). בדרך מדברת שיחה קצרה עם אמא שלי והבן הקטן שלי לוודא שהכל בסדר.
במסעדה יש ריקודים, מוזיקה, אווירה טובה. וכולם יודעים שהוא הולך להציע לי נישואין.
בחלק אחר בחלום היה לי קטע מלחיץ. שחשוב כדי לכתוב על סוף הסיפור. אני מגיעה למקום, ומישהו נוסע אחריי, הוא יודע לאיפה אני רוצה להגיע ומחנה את האוטו שלו. כשאני מגיעה לחנייה רק רואה את האוטו שלו, וכל הבניין ריק. אני מתחילה לעלות במדרגות במהירות, ובשלב מסוים קולטת שאותו אדם אחריי. בקומה האחרונה מגיעה ומולי 2 דלתות, ואני לא יודעת איזה דלת המפתח יפתח. אחרי שניסיתי לפתוח את הדלתות, בסוף פתחתי את הדלת השנייה, נכנסתי פנימה ונעלתי אחריי. מי שרדף אחריי לא ידע לאיזו דלת נכנסתי. בחדר היה איתי עוד מישהו, אבל כל פעם שאני פונה אליו הוא מסנן שאין לו זמן עכשיו. (בערך כמו בעלי במציאות, שהוא בזמן עבודה). אני כאילו מזמינה את אותו אדם לשחק איתי משחק וידאיו, אך הוא מנתק.
אחרי שזה קורה, אני כאילו מתקדמת בזמן. אני כבר בשלב שהתחתנתי עם הבחור שהציע לי נישואין, ועוברת דרך אח שלו מאחורי הקלעים כי הוא טיפל לנו בתמונות במחשב. האח תופס אותי מאחור ואומר לי שלא תחשבי ששכחתי שפעמיים ברחת לי. נצמד אליי מאחור ומלטף אותי. אני מבינה שהוא זה שרדף אחריי בבניין. מצליחה להשתחרר ממנו, לוקחת חצי אבטיח אדום ויוצאת לכיוון המסעדה. הבית הרגיש לי ברמת גן, יש עלייה (כרגע עובדת ברמת גן). מסתכלת אחורה ורואה עיר כשבסוף יש ים, ומסתכלת בעלייה מזהה את תל השומר. אני עם האבטיח פונה לכיוון ימין, למסעדה.
וכך התעוררתי.
מצטערת אם הפירוט יהיה מבולגן, פשוט זורקת על הכתב מה שאני זוכרת.
בחלום אני מגיעה למשפחה מאמצת. אוירה טובה, נחמדים אליי. אני חושבת אפילו אימצו עוד מישהי. פעם אחת אני עוזרת לילדה עם שיעורי בית. פעם אחרת עוזרת עם הכלים. קבלת פנים נעימה מאוד.
עולה ביחד עם אחת הבנות לחדר שלה, וזה חדר ענק ומרווח עם יציאה החוצה. אני יוצאת מהחלון הגדול, שהוא כמו דלת זכוכית כמו שיש בבתי מלון )מקווה שהסברתי את עצמי טוב(. אחרי כמה צעדים מגיעה לדלת כנראה של מחסן. לא מצליחה לפתוח. אחד הבנים במשפחה מגיע, ואני שמה לו מפתח קטן בפה שנשבר. אבל אומר לי שהכל, ומביא לי יד לכיוון הבית.
כולם מבינים שהקשר ביני לבינו מתהדק, והוא לוקח אותי למסעדה שבבעלות המשפחה. (אני מבינה שזו משפחה עשירה). בדרך מדברת שיחה קצרה עם אמא שלי והבן הקטן שלי לוודא שהכל בסדר.
במסעדה יש ריקודים, מוזיקה, אווירה טובה. וכולם יודעים שהוא הולך להציע לי נישואין.
בחלק אחר בחלום היה לי קטע מלחיץ. שחשוב כדי לכתוב על סוף הסיפור. אני מגיעה למקום, ומישהו נוסע אחריי, הוא יודע לאיפה אני רוצה להגיע ומחנה את האוטו שלו. כשאני מגיעה לחנייה רק רואה את האוטו שלו, וכל הבניין ריק. אני מתחילה לעלות במדרגות במהירות, ובשלב מסוים קולטת שאותו אדם אחריי. בקומה האחרונה מגיעה ומולי 2 דלתות, ואני לא יודעת איזה דלת המפתח יפתח. אחרי שניסיתי לפתוח את הדלתות, בסוף פתחתי את הדלת השנייה, נכנסתי פנימה ונעלתי אחריי. מי שרדף אחריי לא ידע לאיזו דלת נכנסתי. בחדר היה איתי עוד מישהו, אבל כל פעם שאני פונה אליו הוא מסנן שאין לו זמן עכשיו. (בערך כמו בעלי במציאות, שהוא בזמן עבודה). אני כאילו מזמינה את אותו אדם לשחק איתי משחק וידאיו, אך הוא מנתק.
אחרי שזה קורה, אני כאילו מתקדמת בזמן. אני כבר בשלב שהתחתנתי עם הבחור שהציע לי נישואין, ועוברת דרך אח שלו מאחורי הקלעים כי הוא טיפל לנו בתמונות במחשב. האח תופס אותי מאחור ואומר לי שלא תחשבי ששכחתי שפעמיים ברחת לי. נצמד אליי מאחור ומלטף אותי. אני מבינה שהוא זה שרדף אחריי בבניין. מצליחה להשתחרר ממנו, לוקחת חצי אבטיח אדום ויוצאת לכיוון המסעדה. הבית הרגיש לי ברמת גן, יש עלייה (כרגע עובדת ברמת גן). מסתכלת אחורה ורואה עיר כשבסוף יש ים, ומסתכלת בעלייה מזהה את תל השומר. אני עם האבטיח פונה לכיוון ימין, למסעדה.
וכך התעוררתי.