אוי היאוש../images/Emo4.gif../images/Emo53.gif
אני בתחושת יאוש גדולה ממה שקורה כאן, ומעבר לכל אני בייאוש מאיך שאנחנו "הפריירים הנצחיים" מקבלים את הדברים כמובן מאליו, ממשיכים לקטר במפגשים הבורגניים של שישי בערב וזהו. לא מבינה איך עבר התקציב כשלכולם מקצצים חוץ מ"להם". אף פעם לא הבנתי את כל התקציבים שהחרדים מקבלים החל בריבוי ילדיהם ועד הישיבות והפסאודו עמותות שלהם. לא חושבת שצריך לתת לילדים האלה לרעוב אבל אפשר לממן ארוחות חמות בבתי הספר ואפילו ספרים וצעצועים, אבל כסף???????????? למה???????????? ומעבר לכל אני כועסת עלינו, האנשים שיושבים ואוכלים את כל זה ושותקים. אז האם 30 שניות של פתק פעם בארבע שנים לשינוי או למרץ עוזרות למשהו? לא חושבת. מה עוד צריך לקרות בשביל שנבין שצריך לצאת לרחובות ולהשבית את הכל כדי שיבינו נבחרינו שהגיעו מים עד נפש? אנחנו משלמים מיסים מכל כיוון אפשרי ובסוף החודש כשרואים את יתרת החשבון בבנק (עם המינוס הקטן אבל משמעותי) עושים חשבון ואומרים שאי אפשר לעשות עוד ילד למרות ששעון הזמן דופק ומהר, כי ילד עולה כסף. זה נורא להגיד את זה אבל ילד עולה כסף. מרגישה שיש כמה משפחות חרדיות שהתחברו ישירות לחשבון הבנק שלי. הם לא עושים את החשבון הזה בסוף החודש אבל לי אין ברירה, אני יודעת שאני אחראית לחיי ולמימון ילדיי. מאחר וזה פורום של שינוי, האם למישהו יש פה איזה רעיון איך להתחיל באמת לשנות פה משהו? אני אוהבת את המדינה הזו. זה הבית שלי ותמיד יהיה, אבל האופציה של לנסוע למקום אחר נראית היום קורצת מתמיד. נכון, אף אחד לא מבטיח לי שבמקום אחר יהיה טוב אבל במקום אחר אולי אהיה מסוגלת לכאוב פחות את מה שקורה כאן. אני חושבת שאני מדברת בשם דור שלם שמרגיש מיואש, מנוצל,מרומה. ועוד לא התחלנו לדבר על ערבים-יהודים וכל מה שמשתמע מזה......
אני בתחושת יאוש גדולה ממה שקורה כאן, ומעבר לכל אני בייאוש מאיך שאנחנו "הפריירים הנצחיים" מקבלים את הדברים כמובן מאליו, ממשיכים לקטר במפגשים הבורגניים של שישי בערב וזהו. לא מבינה איך עבר התקציב כשלכולם מקצצים חוץ מ"להם". אף פעם לא הבנתי את כל התקציבים שהחרדים מקבלים החל בריבוי ילדיהם ועד הישיבות והפסאודו עמותות שלהם. לא חושבת שצריך לתת לילדים האלה לרעוב אבל אפשר לממן ארוחות חמות בבתי הספר ואפילו ספרים וצעצועים, אבל כסף???????????? למה???????????? ומעבר לכל אני כועסת עלינו, האנשים שיושבים ואוכלים את כל זה ושותקים. אז האם 30 שניות של פתק פעם בארבע שנים לשינוי או למרץ עוזרות למשהו? לא חושבת. מה עוד צריך לקרות בשביל שנבין שצריך לצאת לרחובות ולהשבית את הכל כדי שיבינו נבחרינו שהגיעו מים עד נפש? אנחנו משלמים מיסים מכל כיוון אפשרי ובסוף החודש כשרואים את יתרת החשבון בבנק (עם המינוס הקטן אבל משמעותי) עושים חשבון ואומרים שאי אפשר לעשות עוד ילד למרות ששעון הזמן דופק ומהר, כי ילד עולה כסף. זה נורא להגיד את זה אבל ילד עולה כסף. מרגישה שיש כמה משפחות חרדיות שהתחברו ישירות לחשבון הבנק שלי. הם לא עושים את החשבון הזה בסוף החודש אבל לי אין ברירה, אני יודעת שאני אחראית לחיי ולמימון ילדיי. מאחר וזה פורום של שינוי, האם למישהו יש פה איזה רעיון איך להתחיל באמת לשנות פה משהו? אני אוהבת את המדינה הזו. זה הבית שלי ותמיד יהיה, אבל האופציה של לנסוע למקום אחר נראית היום קורצת מתמיד. נכון, אף אחד לא מבטיח לי שבמקום אחר יהיה טוב אבל במקום אחר אולי אהיה מסוגלת לכאוב פחות את מה שקורה כאן. אני חושבת שאני מדברת בשם דור שלם שמרגיש מיואש, מנוצל,מרומה. ועוד לא התחלנו לדבר על ערבים-יהודים וכל מה שמשתמע מזה......